הטור של פריצי

34 שנים שימש אליעזר גולדברג כשופט, ואח"כ התמנה למבקר המדינה. לשאלה מה היה חשוב ומשמעותי יותר בחייו והיכן הוא השפיע יותר, השיב כי 7 השנים שעשה כמבקר המדינה, כיוון שאז הוא הכיר לראשונה את מדינת ישראל.

הנה הפקיד מעיד על עצמו: 41 שנה הוא כיהן בשירות הממשלתי. 34 שנים ראשונות ישב על כס השיפוט ולא ידע ולא הכיר את הארץ, את יושביה ואת המתרחש בה. רק בסוף הדרך, אחרי 34 שנה בהן חרץ גורלות, קבע עובדות ודחה עתירות של אזרחים, רק אז עשו לו (על חשבוננו) סיור של 7 שנים להכרת המדינה – והוא גילה כי כל השנים לא ידע בכלל היכן הוא חי.

שרת החינוך יולי תמיר סיפרה בראיון ברדיו כי היא מתעתדת להכניס לימודי כלכלה בבתי הספר, כדי "שהילדים ילמדו מה לעשות בדמי הכיס ומה עושים עם מתנות לבר מצווה". בראיון היא אומנם הפגינה בורות מוחלטת בנושאי כלכלה ולא ידעה לומר אפילו מה זה מק"מ, אבל ככלל היא מאד רוצה שכל מי שייצא ממערכת החינוך ידע לפחות לקרוא את תלוש המשכורת. רעיון מצויין – רק מי ילמד את הילדים כלכלה? הרי לו המורים שלה היו יודעים לקרוא את תלוש המשכורת שלהם – הם היו הראשונים שהיו יוצאים ממערכת החינוך הזו.

ראש אגף חקירות ניצב יוחנן דנינו הסביר לוועדת הפנים של הכנסת מדוע המשטרה זקוקה לתוספת תקציב ותוספת שוטרים: בשנת 1960 נפתחו לדבריו 56,000 תיקים פלילים במשטרה ואילו השנה נפתחו כבר חצי מיליון תיקים, וזאת שעה שמספר השוטרים עלה מאז 1960 רק ב-50%.

באמת כל הכבוד למשטרת ישראל שעם גידול של 50% בלבד במספר השוטרים הגיעה לגידול של 900% במספר התיקים. זה גידול יפה מאד בתפוקת השוטרים. אבל ב-1960 היו במדינה 2.2 מיליון תושבים ואילו היום יש בה 7 מליון. מכאן שגידול של פי 3 במספר התושבים הביא לגידול של פי 9 במספר התיקים הפליליים שנפתחו נגדם, וזה הנתון המעניין: פתיחת חצי מיליון תיקים בכל שנה על אוכלוסיה של 7 מיליון נפש ברוטו (כולל קשישים באלצהיימר ותינוקות בפגיה) זה אומר שלכל אזרח בוגר במדינה פותחים בממוצע אחת ל-5 שנים תיק פלילי. אם כך, בממוצע צובר כל אזרח במהלך חייו הבוגרים כ-10 תיקים פליליים במשטרה . לא רע, ידידי החשודים צוברי התיקים מבלי דעת. רק שעכשו מתברר שאולמרט, עם 5 תיקי חקירה בדרך, בכלל מפגר אחרי הממוצע.

ככל שמידת הכישלון הצבאי גדולה יותר, כך נוטים הגנרלים להעניק יותר מדליות לחיילים הלוחמים במטרה לטשטש ולהסתיר את זכר הכשלון הפיקודי ולטפח במקומו זכרונות של גבורה. עכשו יחלקו 142 צל"שים ואותות גבורה על מלחמת צה"ל הגדול ב-3,000 החמושים של איזה שיח פטפטן מלבנון.

בשתי המלחמות שצה"ל ניהל בלבנון (ששתיהן אינן יכולות להחשב לניצחון ישראלי מפואר שילמד באקדמיות), העניקו בצה"ל יותר אותות גבורה מאשר במלחמת ששת הימים, מבצע סיני ומלחמת השחרור וזה אומר כמעט הכל. וכל הכבוד לפיקוד הבכיר של צה"ל שהחליט שמה שחסר לו עכשו, בשביל לשפר את ביצועי הצבא ולהכינו לאתגרי העתיד, זה לאמץ דווקא את מורשת הגנרלים המקסיקנים.

בחודש מאי 2003 נורה בעזה צלם טלוויזיה בריטי. צילום וידאו מהאירוע מגלה כי מדובר היה בירי ישראלי חסר הצדקה על חבורת עיתונאים שנופפו בדגל לבן, מעשה שהוא בין הריגה ברשלנות לבין רצח קר. במקום שמדינת ישראל תציע ותשלם מייד פיצויים הוגנים (ונדיבים) לאלמנת הצלם וילדיו, ובמקביל ובלי קשר תנקוט בצעדים המתחייבים נגד החיילים היורים, התנהגה הביורוקרטיה הישראלית של משרד החוץ ופרקליטות המדינה כלפי המשפחה הבריטית כאילו מדובר באזרחים ישראלים שמותר (ונהוג) לטרטר אותם, לצפצף עליהם ולהשתין עליהם בקשת.

בלית ברירה פנתה האלמנה הבריטית לממשלתה שלה. הרשויות הבריטיות עבדו לאט ומסודר: עוד פניה לישראל, עוד מכתב ועוד תזכורת (ובשקט הם רמזו לישראל שכדאי לה לגמור את העניין בפיצויים). אבל ישראל, כהרגלה, ציפצפה, כי מי בכלל מתייחס בפרקליטות למכתבים? עד שהשבוע מסרו הבריטים למדינת ישראל את האולטימטום: תעמידו עכשו את החיילים היורים למשפט, או שנדרוש הסגרתם לבריטניה. והבריטים טובים בזה, כזכור לכל אנשי האצ"ל שהוסגרו לבריטים ע"י טדי קולק וחבריו מההגנה, ואפילו רוסיה הגדולה הסתבכה לאחרונה קשות ומקללת את יומה בגלל שסירבה להסגיר מישהו לבריטים.

עכשו מבקשת ממשלת ישראל להציע פיצויים מוגדלים לאלמנת הצלם. יופי חכמים. מה שיכולתם לגמור אתמול בשקט ובכבוד לא תגמרו עכשו גם במחיר כפול ובבזיון. רק מה שיפה הוא, שכל הזמן מספרים ומשוויצים לנו פה שמערכת המשפט הישראלית זוכה לכבוד והערכה בכל העולם. האמנם? מכתב האולטימטום הנוקשה והציני ששלחה אנגליה לפרקליטות בישראל מוכיח שיש להם מעט מאד הערכה ורספקט למערכת החוק והמשפט הישראלית. מתוכנו של המכתב נראה שגם הם סבורים שרק נבוט בפרצוף יכול ללמד עכשו את הפרקליטות בישראל שצריך להתייחס לבני אדם בכבוד. הבריטים כמובן לא משתמשים בנבוט נגד ידידים. איתם הם משחקים רק קריקט. משחק ידידותי - אבל עם מחבט. עכשו תראו איך ישראל תשלם פיצויים ואיך הכל יסתדר. בגלל המחבט.

בגלל התנהגות לא נאותה של ילדים שנסעו ל"טיולי השואה" בפולין, החליט משרד החינוך להקים ועדת קבלה שתמיין את התלמידים ותקבע מי מהם ראוי לנסוע לאושוויץ. המשרד גם מתעתד לייקר את מחיר הנסיעה ב-15% כדי לממן את הוצאות הביורוקרטיה הפקידותית המנופחת והמתנפחת שהתפתחה כאן סביב הנסיעות האלה.

עצם הרעיון שהתלמידים יעברו סלקציה כדי לקבוע מי יסע לאושוויץ ומי יוסע למאיידנק הוא מבריק מאד ומתאים לתוכנית המקורית, אבל אולי כדאי להעביר את כל הביצוע הזה לאיזו חברה גרמנית, כי גם בביורוקרטיה הם יהיו יעילים יותר מפקידי משרד החינוך.

מול חברי ועדת הפנים של הכנסת הודיע שר הפנים מאיר שטרית שהוא יפטר כל ראש רשות מוניציפאלית שלא ינהג כראוי, הוא יצמצם את מספר חברי מועצות העיר, הוא יסגור את כל המרכזים המסחריים שהוקמו על קרקע חקלאית והוא ינהיג תעודת זהות ודרכון חכם עם אבטחה ביומטרית.

אמנם המכרז לדרכון החכם הזה יצא כבר לפני 10 שנים וזו לא יוזמה של שטרית, אבל הוא לא יונפק גם לא בימי שטרית, כי זה משרד הפנים ואלה ביצועיו. אבל ביום ששטרית יפטר ראש רשות כלשהי שהוא חבר במפלגת קדימה, או ביום בו הוא יסגור ולוא חנות אחת באזור הקרקעות החקלאיות של שפיים, צלצלו בפעמונים ושירו לו שירי תהילה. רק אין חשש: המכסימום ששטרית יעשה, פרט לפיזור הבטחות שווא, זה לפטר עוד כמה ראשי רשויות ערבים או ראשי ישובים מסכנים בפריפריה, בדיוק כמו שעשו קודמיו. רק שהם לא השוויצו כמוהו. בינתיים אתם יכולים ללכת לחדש את הדרכון הישן. הוא ישמש אותכם לעוד הרבה נסיעות.

100 שנה ויותר שחברת התרופות והתמרוקים ג'ונסון אנד ג'ונסון וארגון הצלב האדום האמריקני חולקים באותו סמל מסחרי: צלב אדום. החברה המסחרית משתמשת בו מאז שנת 1877 כלוגו על כל מוצריה ואילו הארגון השתמש בו לצורך גיוס תרומות וכך התקיים ביניהם איזון כלשהו. אלא שלאחרונה החל ארגון הצלב האדום למכור את זכיונות השימוש בסמל הזה ליצרנים פרטים ולכן פנתה חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון לביהמ"ש האמריקני בבקשה לצו מניעה מהמעשה.

לא שאני מחפש סיכסוך דתי חדש, אבל לא יזיק אם שגרירות ישראל בוושינגטון תשלח נציג לבהמ"ש ותגיש לו את מסמכי האוונגליון: ספר הבשורה ע"פ מתי, פרק כז' פסוק 22 ("ויענו כולם: יצלב!") ופסוק 23 ("ויוסיפו עוד צעוק לאמור: יצלב!"), את מרקוס פרק טו' פסוק 13 ("והם הרבו עוד לצעוק: הצלב אותו!") ואת לוקס פרק כג' פסוק 21 ("והמה צעקו אליו: הצלב אותו, הצלב!"). ואם צריך להזכיר מעמדנו כיורשים, שיציג את מתי בפסוק 25 ("ויענו כל העם ויאמרו: דמו עלינו ועל בנינו").

לפי כללי המשפט המסחרי והקנין הרוחני הנהוגים נראה שנוכל בהחלט לקבל פסיקה על זכויותינו ותרומתנו ליצירת, עיצוב ופרסום הסמל המוכר ביותר בעולם. ותודו שהרעיון להתחיל לקבל קצת תמלוגים עבור הלוגו הזה, אחרי 2,000 שנה בהם גם שילמנו בשוטף את מחיר תחזוקתו, אם הוא לא משעשע, הוא לפחות צודק.