חברת אלקטרה פיטרה מהנדס מזגנים בן 51 רק בשל גילו, תוך שהיא ממציאה תואנות שווא להצדקת הפיטורים. כך קובע (12.5.11) בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אשר חייב את אלקטרה לפצות את המהנדס ב-70,000 שקל.
מרדכי ברלב, יליד 1955, עבד באלקטרה מאז 1986 ועד פיטוריו ב-2006. אלקטרה טענה, כי ברלב פוטר בשל אי עמידתו ביעדי הרווחיות של הפרויקטים בהם טיפל. ואולם, השופטת
ורדה סאמט קובעת, כי היו אלו טענות חסרות יסוד.
לדברי סאמט, ברלב ביצע את אותה עבודה במשך 17 שנים, כמהנדס ביצוע ומנהל פרויקטים בתחום מערכות מיזוג אוויר מרכזיות, בטרם זומן לשיחת משוב ראשונה אי-פעם בסוף 2003. בשיחה זו ובמשוב שהתקיים ב-2004 נטען כלפיו, כי הוא נמצא זמן רב מדי בשטח וכי הפרויקטים בהם מטפל פחות רווחיים.
אלא שברלב היה בשטח מתוקף עבודתו, ואף חזר לעבודה בלא לנצל את כל ימי המחלה שעמדו לרשותו לאחר שלקה בכליותיו. את תמחור הפרויקטים ביצעה הנהלת אלקטרה, אשר ציינה בעצמה שבאותן שנים הסכימה לקבל פרויקטים פחות רווחיים בשל תנאי השוק.
"עולה לכאורה תמונה קשה לפיה יש ניסיון 'לגלגל על שכמו' של התובע את הרווחים הנמוכים באותם פרויקטים, שעה שהתובע כלל לא היה זה שבחר אותם ולא היה זה שניהל מו"מ לגבי תנאיהם ולמעשה הייתה לו שליטה מזערית לעניין זה", מוסיפה סאמט.
סאמט מוסיפה, כי אלקטרה הסגירה את עצמה בטיעוניה מהם ניתן להסיק, כי אכן ברלב פוטר בשל גילו. החברה טענה, כי הוא "לא הפנים את השינויים העסקיים שחלו בתחום" ו"לא הצליח להתאים את עצמו ואת אופי עבודתו לתחרותיות הגדולה הקיימת בשוק ולרמת הרווחיות הנוהגת בו היום". מאחר שתנאי השוק לא היו באחריותו של ברלב, מסיקה סאמט, הרי "שיצא המרצע מן השק: התובע מבוגר מדי כדי להתאים עצמו לשינויי הזמן".
בשולי פסק הדין אומרת סאמט, כי יש לסייע לעובדים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם, המפוטרים לטובת עובדים צעירים יותר, במיוחד לנוכח העובדה שהתארכות תוחלת החיים דווקא מאפשר לעבוד עד העשור השביעי ואפילו השמיני. "נראה כי הגיעה העת כי גם בישראל תתעורר המודעות לפליטתם הקלה מדי והקושי בהשתלבותם מחדש של עובדים בשנות ה-40 וה-50 לחייהם ממעגל העבודה ללא הצדקה", היא קובעת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
