הפעם עוסקים אנו בתואר יקיר השלטון המקומי.
בשנת שנת 2003 קיבל את האות האלוף יוסף משלב, מפקד פיקוד העורף, בשנת 2006 קיבל את האות הרב יחיאל אקשטיין יו"ר קרן הידידות, ובשנת 2008 בחודש מרס ובחודש יולי (לפני מספר ימים) קיבלו את אות, ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הפנים מאיר שטרית, ושר התשתיות פואד בן-אליעזר.
ובואו לא נשכח שכל החבורה הזו אחראית למחדלי המלחמה הנוראית (בהיבט הרשויות המקומיות) בלבנון, ושהדוח הסופי של ועדת וינוגרד פורסם בחודש ינואר 2008, טרם יקירינו קיבלו את התואר היקר והיקיר.
התארים האלה הם בפועל יריקה בפני הציבור ויריקה בפני ועדת וינוגרד.
ולא רק זאת, חלק משמעותי מזירת ההתמודדות של מרכז השלטון המקומי הוא הממשלה, על שריה, ועדותיה, ופקידיה. לדוגמא הדוח המרכז לשנת 2004:
"בשנת 2007 נערכנו לקראת כוונת משרד הפנים לבצע מהלך המוני של איחוד רשויות מקומיות. הוכן נייר עמדה מפורט ומנומק, והתייצבנו מול יו"ר הוועדה שהוקמה לנושא על-ידי שר הפנים כדי לשכנע בצדקת טיעוננו. עם החלטת השר בתחילת שנת 2008 לאחד עשרות רשויות, מתארגן המרכז למאבק משותף עם הרשויות המקומיות, נגד ההחלטה ויסייע בהתמודדות נגד איחודים בלתי מוצדקים שאינם עולים בקנה אחד עם פרמטרים של ייעול."
או "הצלחנו במאבקנו נגד כוונת הממשלה להקים תאגידי מים אזוריים ברשויות מקומיות בתחילת 2008. עתה אנו שוקדים על הכנסת שינויים בחוק תאגידי המים, כך שיוקמו תאגידים העונים על צרכי הרשויות המקומיות והציבור".
או "המשכנו את מאבקנו בנושא החיוב האישי תוך ניסיונות לשכנע את שר הפנים החדש בצדקת עמדתנו."
אין ספק שמרכז השלטון המקומי זקוק לחסדי הממשלה כמו אוויר לנשימה, אין ספק שהענקת פרסים ואותות אישיים לראש הממשלה, לשר הפנים, לשר התשתיות, מקלים ועוזרים למערכת יחסים יותר טובה ויותר קולחת, אבל זה מסריח חבריא, מסריח עד הגג.
לו היה המרכז לשלטון מקומי מצטיין בחיסכון, ביעילות והיה מקבל את תואר יקיר הממשלה, הייתי שמח בחלקו ומאושר באושרו, אך הפוך, מתן אות יקיר הצבא על-ידי אלופי המטה לרמטכ"ל, או הענקת תואר ראש הממשלה הטוב יותר על-ידי השרים, נע רק על הסקאלה השלילית מחנופה סרת טעם פוגעת ואינטרסנטית - עד חשש למתן שוחד.
