בראשית יולי הכריזו ראש הממשלה ושר התחבורה על פרסום שני מכרזים להקמת נמלים בחיפה ובאשדוד. מסיבת העיתונאים, שכללה גם הכרזה על קיצם של המונופולים ועל ירידת מחירים דרמטית בעקבותיה, היא אחת מסדרה של הבטחות חגיגיות על רפורמה בנמלים בעשור האחרון, הבטחות שנותרו נכון לעכשיו ללא כיסוי.
שש שנים לאחר שהציג משרד האוצר לראשונה את מטרות הרפורמה בנמלי הים - הפחתת מחירים, שיפור השירות, התייעלות וחיסכון למשק - הצביעה ועדת טרכטנברג על תפקודם הלא-יעיל של נמלי ישראל, המאלץ את סוחרי החוץ לשאת בעלויות גבוהות מאוד. השינוי המבני בענף הנמלים טרם בוצע בשני הנמלים הגדולים והמשמעותיים ביותר למשק - נמל אשדוד ונמל חיפה, שעל מידת יעילותו תוכלו לקרוא משמאל. הרפורמה טרם הגשימה את מטרותיה.
היכן עובר הגבול בין הציבורי לפרטי? מדוע לא השיגה הרפורמה את מטרותיה? איך מחלקים נמל וקובעים מה יישאר בידי המדינה ומה יעבור לשוק תחרותי? האם כל האמצעים כשרים בדרך להפרטה (שימוש בצבא, הגבלת זכות השביתה בחקיקה)? מה ניתן ללמוד ממיעוט המתמודדים על רכישת חברת נמל אילת ומהמחיר שהתקבל עבור הזיכיון, ומה השתנה בנמל מאז עבר לידיים פרטיות? האם הסכמת העובדים לרפורמה היא רק שאלה של מחיר? מהי עמדת ההסתדרות בנוגע להפרטה שאינה פוגעת בהסכמים קיבוציים ושומרת על התאגדות העובדים?
שאלות אלה ואחרות יידונו בכינוס שיתקיים במרכז חזן במכון ון ליר בעקבות הכרזתם של ראש הממשלה
בנימין נתניהו ושר התחבורה ישראל כ"ץ, והצעדים אותם נוקטת ההסתדרות.
ישתתפו בו חוקרי מרכז חזן במכון ון ליר, ונציגים מהתאחדות התעשיינים, לשכת ארגוני העצמאיים והעסקים, ההסתדרות, יו"ר ועד עובדי נמל חיפה, חברי כנסת.
על הכוונה לקיים בכינוס דיון ציבורי אקטואלי, מעמיק, ורב צדדים מעיבה העובדה שמקבלי החלטות ונציגים רלונטיים ממשרדי הממשלה לא נענו, בינתיים לפחות, להזמנה להשתתף בכינוס ובדיון שיערך בו, ולענות על השאלות שלציבור יש בהן עניין רב. שתיקת מקבלי ההחלטות, מדוגמאות נוספות שיש בידי מכון ון ליר, נראית בעיניהם כמו מגמה, שמסמנים דבריו של יוג'ין קנדל:" הדיון הציבורי הוא סכנה לכלכלה ולדמוקרטיה..."
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
