גם אי עשייה מקורה במחשבה תחילה

בשבוע האחרון הודענו על שני מרכיבים בתוכנית ההאצה המבקשת להתמודד עם השלכות המשבר הכלכלי העולמי על המשק בצד הריאלי והפיננסי.

בצד הריאלי הודענו בשבוע שעבר על שורת צעדים בתחום התשתיות, שוק העבודה, מחקר ופיתוח, ומצאי האשראי;

בצד הפיננסי הודענו הבוקר על התערבות בשוק ההון במסגרתה יעמיד האוצר הון וערבויות בהיקף כולל של 11 מיליארד שקלים שתכליתם טיפול בכשלי שוק והרחבת מצאי האשראי תוך חיזוקו של שוק ההון הישראלי.

זוהי תוכנית חיונית - והיא צריכה לצאת לדרך. ואנו באוצר נמשיך בהפעלת כלים נוספים לפי הצורך.

בתקופה האחרונה, עקבתי אחר המהומה הפוליטית והשיח הציבורי שנוצר סביב ההתפתחויות הכלכליות. שקלתי שלא להגיב, אבל השיח הפוליטי עבר כל גבול - ואני מרגיש צורך פעם אחת לשלב בשיח הציבורי את מה שבוער בי כבר תקופה ארוכה.

מוכרים לכם אשליות -
אשליות על קופות מזומנים שהצטברו ורק חיכו שנשפוך אותם היום בלי הכרה ובלי הבחנה; כדי להציל, לשמר ולשפר את כל מה שיש ואת כל מה שאפשר - את כל מה שנצבר ואת מה שהורווח והופסד; את מה שהיה ומה שיהיה - ולא משנה למי ולמה;

אשליות שאפשר להבטיח את מה שלעולם לא נוכל לשלם.

אשליות על קופת מזומנים - שרק מחכה,
ומייד אחרי הבחירות, נבנה איתה מחדש את הארץ,
נסלול ונקים, נרשת ונפריח, נגן ונחנך.

מוכרים לכם אשליות -
שאפשר לשפוך עוד ועוד כסף - כאילו אין לכך מחיר, שיש חשבון רק עם ההווה ולא עם העתיד.
מוכרי אשליות שכאלה.

מכניסים בכם פחדים, פאניקה -
הכל כדי שתרגישו רע מספיק;
כדי שמישהו יבוא ויציל אתכם אחרי הבחירות -
כדי שמי שייבחר יהיה הגואל והמושיע.
המטרה - להיבחר, וכל האמצעים כשרים -
גם אם את המחיר הכבד ישלמו המשק והחברה הישראלית.

אז מה אם יצירת פאניקה בשוק ההון יכולה ליצור משבר חמור;
אז מה אם נתוני האמת מספרים אחרת?
הרי אנחנו בתקופת בחירות ובתקופה כזו - הכל מותר, אין דין ואין דיין.
הכל הולך! כדי לומר לכם אחר כך - באנו להציל את מה שהקודמים קלקלו;
אם אנחנו היינו שם קודם, היינו מונעים את כל המשבר.

אנחנו עדים למשבר עולמי החמור ביותר שאיש מאיתנו כנראה מעולם לא חווה או הכיר.
בתקופות כאלה - חברות מתלכדות;
מנהיגות מגלה אחריות;
אין אופוזיציה וקואליציה, אין פוליטיקה אישית - יש רק טובת האזרחים.

אפילו בארה"ב - למרות הבחירות ידעו המתמודדים לגלות אחריות ומנהיגות;
לגבות, להרגיע - לחדד מחלוקות אידיאולוגיות אך להשכיל ולקדם את הפעולות הדחופות לחיזוק המשק.

ככה זה שם - אבל אצלנו? המשחק שונה.

אצלנו - מתגבשת תוכנית: מייד עולים להתקפה כנגדה.
תשאלו - אבל עדיין לא מכירים את התוכנית?
מה זה משנה, תקוף! אנחנו בתקופת בחירות.

מפרסמים תוכנית - מייד עולים להתקפה ואומרים "מעט מידי ומאוחר מידי",
אומרים "זה מה שהצענו מזמן - טוב שהתעוררתם, אבל זה ממש לא מספיק",
ואלה, שמבינים שזה מהלך נכון, מתחמקים מדיון במה שיש ועוברים ישר למה שאין.

ותוקפים כאילו אנחנו במציאות אידילית - אבל הרי אנחנו בממשלת מעבר והכלים מוגבלים ואין כמעט סמכויות.

כן, אין סמכויות כי הפוליטיקאים שמזילים דמעות תנין על התנהלות האוצר החליטו אפילו לא לדון בהצעת התקציב -
אז מה אם זה מכניס את המשק לקיפאון, העיקר שנשמר לעצמנו את היכולת לעשות "סיבוב פוליטי" על גב האזרחים באצטלא שהממשלה הבאה תקבע את סדר היום.

ולך תוביל באווירה הפוליטית הזו מהלכים חיוניים שדורשים חקיקה - הרי תיכנס לקו האש ואיך בדיוק תצא משם?

חישבו לרגע, אולי זו רק תחילתו של המשבר, ואולי לא כדאי לרוקן את כל המחסנית -מי יודע מה ילד יום?.

אולי בכל זאת יש שם באוצר מישהו שחושב עלינו - שמתעקש לא להשתולל כי הוא מבין שבסוף היום יש לכל מהלך גם מחיר.

אבל כאמור מה זה משנה - אנחנו בתקופת בחירות - הכל מותר.

אני יושב עם הנהלת האוצר, עם רשות ניירות ערך, עם בנק ישראל - ימים ולילות - בדיונים אינטנסיביים על המצב הפיננסי.

דנים - שוקלים - עוקבים - ומחליטים.
כן מחליטים - ושלא יימכרו לכם סיפורים על "בת יענה, והססנות" - כי התוצאה מדברת: מחליטים.

בוחנים מה נעשה בעולם,
לומדים מכישלונות של אחרים,
מגייסים את כל הכוחות והידע המקצועי כדי להיכנס בזהירות לתוך הרקמה העדינה הזו של שוק ההון.

הכל - כדי לא לטעות;
כדי לא לנקוט במהלך לא אחראי שיחזיר אותנו עשרים שנה אחורה;

כדי לא להכניס את אזרחי ישראל - כל אחד ואחד מכם,
שזועקים, ובצדק, שצריך שתהיה פה מדינה של צדק, מדינת רווחה, שרמת אי השוויון תצמצם -
הכל כדי שלא נמצא בעתיד שוקת שבורה.

הרי זו ההצטלבות הטרגית של משבר כלכלי חריף שפוגש משבר פוליטי, וכשזה מצטרף לציניות והסקפטיות הישראלית הידועה מראש - זה נראה לא טוב.

ויש פה ערימות ערימות של אינטרסים -
כי אנחנו במשחק של הגדולים - בשוק ההון -
איפה שהכסף הגדול מסתובב: בנקים, בעלי הון, משקיעים -
כאלה שהצליחו בגדול וכעת מפסידים,
ואחרים שטעו ומבקשים שנשלם את המחיר על חשבונכם.
כאלה שהרוויחו בגדול ורק מחכים לכך שנתערב באופן שגוי באופן שישרת אותם, ויחזיר אותנו לימים הרעים של המונופולים הגדולים.

מעלה מישהו רעיון להתערבות - ודקה אחר כך - זו יוזמה חדשה להצלת המשק;
רשת ביטחון בגרסה מקורית נוספת;
כותרת חדשה, ליום אחד, לשעה...

ויש פה באמת שורה של אידיאולוגיות מתחרות וקוטביות;
שמבקשות, כאן ועכשיו, בממשלת מעבר, שנעצב מחדש -את כל תפיסת העולם הכלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בשנים האחרונות, ושנעשה את זה מהר.
נשנה את השיטה מהר -
אבל האם זה אחראי לעשות זאת לפני שתקום ממשלה חדשה שתחשוב ברצינות ובכובד ראש על ההשלכות והאפשרויות.

הרי אם המשבר הזה היה כל כך קל לפתרון;
כל כך ברור במקורותיו; כל כך בהיר בהשלכותיו עלינו - לא היה מתנהל וויכוח מקצועי כל כך סוער על איך צריך לפעול ולהיכן ללכת.

ונכון סבר - יש כאן וויכוח לגיטימי וחיוני על אידיאולוגיות,
ויכוח שקריטי לחברה הישראלית לקיים אותו -
כי קרה כאן משהו וחייבים לבחון את משמעויותיו.

האם זה אחראי או אפשרי להכריע בימים האלה בין האידיאולוגיות?
הרי יידרש תיקון עולמי, תיקון עמוק.
תיקון עמוק במבנה הרגולציה וברגולציה עצמה; בחינה של מודל הסיכונים;
בחינה של מודלים שונים הקשורים באפיקי ההשקעה והחסכון;
והתאמות - כל הזמן - של המדיניות המאקרו כלכלית למציאות שמשתנה.

כל העולם יעבור תיקון - וגם אנחנו.

אבל לא נעשה את זה ככה, על הדרך, בקלות ראש. המשבר הזה גדול מידי, כזה שיילמד בדברי ימי העולם,
גדול מכדי שנקל בו ראש - שנרוץ למסקנות, שנשנה תפיסות עולם.

כך או כך - האם נכון לשלול ולבלום כל מהלך -
גם אם מוכח שהוא חיוני ומיידי -
רק משום שלא אימצנו את תפיסת העולם הכוללת?

ועופר - זה לא יילך בכוח. לא יילך.
לא יילך בהשבתת המשק - כי אתה יודע טוב כמוני שזה אסון.
לא יילך כי הסוגיות הן מורכבות מידי -
ואתה מייצג אינטרס חשוב אבל לא יחיד.
קיימנו הידברות ונמשיך להידבר.
אבל הידברות אינה חזות הכל,
בוודאי לא אשליה כאילו ניתן לגבש היום הסכמה רחבה.
ולא בכל מקום הידברות אפשרית -
לא כשמדובר בכל כך הרבה היבטים ועניינים מתנגשים שרק מקצינים בתקופת בחירות.

הודענו היום על נדבך נוסף בצעדים שאנו נוקטים לחיזוק המשבר ולטיפול בשוק ההון.
אני לא מתיימר לעמוד פה ולהוכיח לכם למה התוכנית חיונית, למה היא הכרחית עכשיו, טובה למשק, ותשרת את האינטרס של כלל האזרחים.

לא מתיימר - כי בשיח שנוצר, ממילא אין לכך סיכוי.

ובכל זאת - אני אומר: אלו צעדים חיוניים וצריך לקדם אותם כאן ועכשיו, לטובת המשק.

וכשהחלטתי על ההתערבות הבוקר בשוק ההון - החלטתי לעשות זאת כי היא נועדה לחזק, קודם כל, את אותם חוסכים שכספם מושקע באג"ח הקונצרני - כי כעת הוודאות לפירעון החוב תגדל.

כי עשינו את זה בדרך שבה השיקולים של כדאיות כלכלית יישמרו -
כדי לשמור על שוק משוכלל שחברות טובות שעיסוקם בישראל הן שפועלות בו.

כי חיזקנו את מחזיקי האג"ח אל מול בעלי ההון; ושיפרנו את הסיכוי לפירעון חובות - דווקא לטובתם של ציבור החוסכים.

וכשהחלטתי על תוכנית האצה בתחום הריאלי עשיתי זאת משום שיש חשיבות גדולה להגדלה מיידית של ההשקעות במשק בתשתיות ובמחוללי צמיחה;
בהגדלת תקציב המדען הראשי;
בהרחבה ממשית של פעילות הממשלה לחיזוק שוק העבודה; בהגדלת מצאי האשראי במשק - כפי שהצענו - ואמשיך להסביר כי זו תוכנית חיונית שתשרת קודם כל אלפי עוסקים ועובדים בישראל.

אבל אינני מתיימר לשכנע - כי ברור לי שמייד ייאמר, זה לא נכון, זה לא מספיק.

ואני ער לביקורת ורוצה לשמוע.
האמת והחוכמה לא כולה אצלנו.
ואנחנו יכולים לטעות.
ובאי ודאות - החלטה היא הימור מסוים.
אבל צריך להחליט - ואם נצטרך נדע לשכלל ולתקן, ולשמוע דעות נוספות. ביקורת כן - אבל חשובה גם הדרך לבקר.

ולא אמרנו די. מעולם לא אמרנו - זו החבילה ואין בלתה.
מעולם לא אמרנו ששוללים רעיון על הסף.
שלא נפעיל צעדים נוספים אם יידרשו.
בחנו ונמשיך לבחון מודלים שונים להגנה על האוכלוסיה הזקנה וחסכונותיה -
יש בכך יתרונות, אבל גם חסרונות;
יש שאלות כבדות של צדק ומוסר - של אי שוויון וחלוקת עושר;
יש שאלות כבדות של עלות שמישהו יצטרך בתרחישים מסויימים לשלם;
יש נתונים שמראים הבדל ביננו לבין העולם - שכולו מתמודד עם משבר חריף;
יש שאלות של אפקטיביות - כי תמיד זה חייב להיות מוגבל ומגודר;
ויש שאלות יסוד של מבנה שוק ההון ויכולתו להמשיך ולספק את החמצן לפעילות המשק ולאלפי עסקים ופרטים.

ונמשיך לבחון מודלים - וננסה, באמת, להתנתק מתפיסות עולם -
אבל לעולם, לעולם לא נבטיח או נצהיר לפני שנדע באמת מה עומד מאחורי זה. דווקא משום שאנו רואים לנגד עיננו את טובתם של אלה שזקוקים לעזרתה של הממשלה.

כל זה כנראה לא יספק -לא בתקופת בחירות כי אי אפשר לבלום את מה שכבר הפך עוד סלוגן של בחירות - פעם זה היה מי יחלק את ירושלים; והיום זה למי יש רשת יותר צפופה.

הודענו היום על צעדים נוספים ואני יודע שמייד יתקפו - ואינני חושש.
אני יודע - שכמה שלא אניח, לא יספק - אבל לא אעצור.
ואני יודע שמוטלת עלי האחריות לומר לכם את האמת הכואבת - שיש משבר גלובלי, והוא ישפיע עלינו, וזה יהיה כואב. שיש לממשלה אחריות - והיא יכולה למזער את הפגיעה בכם - אבל זה עדיין יהיה כואב.

שאנחנו יכולים להגן על הכלכלה ועל אזרחי ישראל - אבל לא נמלא את כל הציפיות שרק גוברות בשיח שנוצר - כי משבר הוא משבר.

אני יודע שיתקפו -ולא אזרה לכם חול בעיניים.
לא אבטיח את מה שאי אפשר.
לא אתפתה - כי אני רוצה שתדעו שבסוף היום, הפוליטיקה לא תכריע אותנו באוצר - ותמיד תמיד אחשוב - עליכם.
על האזרח. שרוצה שנחשוב רק עליו ובצדק.

ואני רוצה לציין את מה שמתגלה במשבר הזה -את האחריות הגדולה שמגלים האזרחים. הבגרות, השקט ושיקול הדעת.
זה לא מובן מאליו.
לא באווירה הזו. וזה הכוח שיאפשר לנו להמשיך ולהתמודד.

ולכם, אזרחי מדינת ישראל אני רוצה להבטיח -
שתמיד נביט גם על היום שאחרי;
שננהג באחריות - שנחשוב גם על אלה שאין להם פנים, ואין להם שמות, שלא מיוצגים - לא על-ידי וועדים גדולים וחזקים; ולא על-ידי בעלי הון;
לא על-ידי פירמות ובנקים ולא על-ידי קבוצות כוח.

אני יודע שאני משלם מחיר פוליטי ואישי כבד. אבל בסוף היום - אני נותן את הדין וחשבון לעצמי, למצפון שלי - ולכם.

אני מאמין שבסוף היום האחריות תגבר.
השפיות תגבר על היצר הפוליטי.
המהלכים יקודמו, וצעדים אחרים ונוספים יישקלו ואם יהיה צורך יופעלו.
כי ככה זה אצלנו הישראלים - רבים, מתנגחים - אבל בסוף היום מתלכדים ומנצחים.