|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
גם בחלוף שישה עשורים לקיומה, עדיין לא נגמלה המדינה מתדמיתה המעוותת, כמי ש"עובדת בעיניים" על אזרחיה ● סיפורו של "ישראבלוף" אמיתי
|
כתם ה"ישראבלוף" שדבק במדינה לאורך כל שנותיה אינו מרפה ממנה אף לרגע, ורישומו ניכר בה כמעט על כל צעד ושעל. מקור השם במערכון אלמותי של 'הגשש החיוור' והוא ניתן לשיטה הנפוצה להגברת רכיבי-שכר בעלי שמות פיקטיביים, שאין למעשה מאחוריהם כל ממש.
במערכון הפופולרי של ה"גשש" המיתולוגי, מנסים שני מנהלי-בנק לשכנע נער-שליחויות לדווח על הוצאות רכב, בעוד שאין לו בכלל כאלה; או על ספרות מקצועית, שבתוקף תפקידו אינו נזקק לשכמותה - הכל רק כדי להצדיק קבלת שכר גבוה יותר.
מאז שנולדה, הפכה הבדיחה המצחיקה למציאות של ממש. המדינה אימצה בחום את השיטה בכל המגזרים ובכל הרשויות והמוסדות.
מלבד תוספת הספרות המקצועית, שאינה במקומה, או הוצאות הרכב הפיקטיביות - נתנה המדינה גושפנקא כשרה ל"תוספת-סיכון" בתלוש השכר, גם למי שבכלל איננו ראוי לה: הכשירה "דמי-אבטחה ושמירה" גם כשהשומר בכלל לא מצוי בשטח; נתנה קידום אוטומטי למי שהתרשל בעבודתו רק בזכות הוותק שצבר; נמנעה מלפטר עובד, שהפך ללא יותר מטפיל, והכל בעטיו של הסכם קיבוצי המגן עליו מפני פיטורים; העניקה "תוספת ביגוד" גם למי שאינו נזקק לה; והגדילה לעשות כשזיכתה ב"תוספת אקדמאית" גם מי שמעולם לא חבשו את ספסל המוסד להשכלה גבוהה. אם לא די בכך - היא אפילו קיבלה לעבודה בעלי תפקידים שנדרשת מהם השכלה אקדמית, בעוד שכלל לא סיימו אוניברסיטה.
בריחה מאחריות
היטלים שהמדינה גבתה מאזרחיה כהלוואה, לא תמיד הוחזרו להם; רשויות מקומיות הטילו על תושביהן "היטלי השבחה" שלא היו ולא נבראו, או דמי סלילת כביש בשכונה מסויימת, כאשר הכביש נסלל בכלל בשכונה אחרת, בעוד השכונה הראשונה נאלצת לממן את העבודה.
ברשתות הקניות משלמים פיקדון עבור בקבוקים, שלעולם אינו מוחזר; נמנעים מלהחזיר ללקוח מזומן, המגיע לו מתוקף החוק עבור החזרת מוצר שנרכש בכסף מלא, ובמקום זאת מעניקים בידיו "תעודת זיכוי", המותנית ברכישת מוצר אחר.
מעל לכל מגדילה המדינה לעשות כאשר היא מספקת לתושביה מים מזוהמים בצינורות הביתיים וטוענת כי הם ראויים לשתייה, ורק כאשר חושף מבקר המדינה את התרמית הגדולה - מזדעקים כולם לנוכח החרפה; היא מבצעת בחייליה ניסויים מסוכנים, דוגמת ניסוי האנתרקס, כשאלה משמשים שפני-ניסיון לכל דבר, ואחר כך מתנערת מן האחריות לנזקים שנגרמו להם. רק בתום חקירה מאומצת של אמצעי התקשורת היא מואילה לחזור בה ולשלם פיצויים.
בעבר ביצעה המדינה הקרנות לעולים חדשים, בתירוץ של חשש לגזזת, כשלא מעטים מהמוקרנים, לשווא, נאלצו לשלם על כך בחייהם; הכשירה חלוקת טבליות אנטיביוטיקה בקופות החולים לכל מצונן, גם אם לא סבל מדלקת כלשהי, ובכך גרמה לכשל חיסוני אצל רבים מהם; ולא היססה להקים, בכספי ציבור, בניינים שנותרו בשטח כ"פיל לבן" מבלי שנעשה בהם כל שימוש. אלא שעל כל אלה אין אפילו זכר לתביעה ייצוגית כנגד המדינה. למה? כי "האח הגדול", שבמקום שעינו תהיה פקוחה - היא כבויה, הוא זה שבסופו של דבר תמיד שצודק.
|
| תאריך:
|
28/03/2009
|
|
|
עודכן:
|
28/03/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דנה הר-אבן
|
29/03/09 11:10
|
|
מדינת ישראל מאופיינת בהיותה מדינת הגירה. רבים היהודים אשר הגרו לפה מארצות אחרות, שם נישאו בנישואין אזרחיים כפי שהיו נהוג בארץ מוצאם. מאידך, ישראלים יהודיים רבים, מטעמים של אנטגוניזם לדת אשר נובע מכפייה דתית אשר מייצרת תגובת נגד, בוחרים להינשא בטקסי נישואין אלטרנטיביים, רפורמים או דתיים. שלא לדבר על זוגות חד מיניים שאינם יכולים להינשא בטקס דתי "כהלכתו" שכן הממסד הרבני רואה בזוגות אלו תועבה, ועל זוגות מעורבים. כך ששאלת הנישואין האזרחיים בישראל הינה שאלה אקוטית. כאשר מבקרים את האקטיביזם השיפוטי בישראל, יש לזכור כי מקום בו המחוקק במדינת ישראל מזניח בעייה אקוטית במשך עשורים על גבי עשורים - מקום בו המחוקק מזניח את הנושא הבוער של היעדר יכולתם של רבים בישראל להנשא- בל יפלא כי בית המשפט העליון אומר את דברו בעניין. כדרכו של האקטיביזם השיפוטי, הדברים נאמרים עקב בצד אגודל. בית המשפט העליון נותן פסק דין מהוסס, לאחר מכן פסק דין נוסף, ורק כאשר הוא 'חש' כי הרוחות 'בשלו' לכך - הוא מספק בפסק דין מבית היוצר של בית המשפט העליון, תשובה לשאלה אשר המחוקק היה צריך להשיב עליה, אך נרדם בשמירה.
|
|
|
|
|
פסק דינו של השופט (כתוארו אז) אהרן ברק, בפרשת בבלי ( בג"צ 1000/92 - חוה בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מח(2), 221) היווה את אחת מנקודות הציון במאבק בין מערכת בתי המשפט לבין מערכת בתי הדין הרבניים על יצוב דמותה של החברה הישראלית. באותה פרשה הוכרע כי בתי הדין הרבניים כפופים לחוק האזרחי.
|
|
|
|
|
האיסור הגרמני משנות ה-30' על הוראת "המדעים היהודיים", כגון תורת היחסוּת, היה, על-פי ההיגיון המעוות של גרמניה דאז, מעשה רציונלי. כי הרציונליות שהייתה מקובלת על מרבית הציבור הגרמני, כולל אצל אנשי המדע בקרבו, תפסה את היהודים כאיום ממאיר, ובשם ההגנה על האנושות צריך היה לעוקרם מכל פעילות בחברה, כשדחיפותה של משימה זו גברה על החתירה לאמת המדעית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חומש ויקרא ראשיתו בקורבנות וטוהרה, הֶמשכוֹ בכשרוּת המאכלים וטהרת המשפחה והכהנים – דרך קידוש האדם במצוות - וסופו בשמיטה וגאולת קרקעות. לכאורה, שלוש הפרשות הראשונות העוסקות בקורבנות, בטהרה ובנגעים, הן פרשות טכניות – בניגוד לפרשות הדרמתיות של מכירת יוסף, יציאת מצרים ועוד.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
