מצרים משלמת (באיחור) את אתנן ה'הינתקות'

ברצועת עזה השתררה בשבועות האחרונים רגיעה כמעט מלאה. הרגיעה (תהדיאא - בערבית) הנמשכת כחודשיים איננה מקרית. בעצם, למרות שמדי פעם יש טפטוף של טילי קסאם בודדים, מדובר בהפסקת אש הדדית בין ישראל לארגון החמאס בהבנה שבעל-פה כששני הצדדים תורמים בצעדים שהם עושים בשטח לשמור על הרגיעה הזו שאיננה מתוחמת בזמן והעלולה להיפסק בכל רגע נתון. ארגון החמאס אוכף את השקט בשטח, הוא הגיע להבנות עם כל הפלגים הפלשתינים ברצועה לגבי הצורך בהפסקת ירי הרקטות ופצצות המרגמה לעבר ישראל ובמקרים שבהם הפר ארגון הג'יהאד האיסלאמי את ההבנות האלה נעצרו היורים בשטח על-ידי כוחות הביטחון של ארגון החמאס.

בפרשת השבוע שלנו, שלושת הפסוקים הראשונים שקוראים בחלקו של העולה החמישי לתורה הם: (ויקרא י') [טז] וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת, דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה--וְהִנֵּה שֹׂרָף; וַיִּקְצֹף עַל-אֶלְעָזָר וְעַל-אִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן, הַנּוֹתָרִם, לֵאמֹר. [יז] מַדּוּעַ, לֹא-אֲכַלְתֶּם אֶת-הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ--כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הִוא; וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם, לָשֵׂאת אֶת-עֲו‍ֹן הָעֵדָה, לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, לִפְנֵי ה'. [יח] הֵן לֹא-הוּבָא אֶת-דָּמָהּ, אֶל-הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה; אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. אלעזר ואיתמר עמדו במצב מאד לא נעים, הדוד הגדול כועס עליהם. אחיהם הגדולים יותר מתו באותו יום על-רקע של (...) וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה', אֵשׁ זָרָה--אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. [ב] וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה'. לכן אלעזר ואיתמר הם כעת בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם, והדוד כועס כי הם נהגו שלא על-פי הציווי שקיבלו ממנו, לא אכלו את שעיר החטאת כפי שציווה אותם.

יום ראשון, שעת צהריים, תל אביב, רח' קינג ג'ורג פינת אלנבי. עוד יום בחופש הגדול (חודש יולי), אלפי נהגים מגיעים לאזור מכל רחבי הארץ. צומת אסטרטגי, מרחק נגיעה מרחוב שנקין, משוק הכרמל ומשוק בצלאל. הרחובות שוקקים והומים קהל רב, במיוחד צעירים שמנסים למצות את שארית החופשה, הכבישים עמוסים במכוניות ובנהגים חסרי סבלנות, מקום חניה? תשכחו מזה.

בימים של מיתון יש, מטבע הדברים, עדנה למסעדות הביתיות העממיות, שאינן מתוחכמות, דווקא, בתפריטן הקולינרי. במקום שף מקצועי ואמון מככב בהן, בדרך כלל, אחד מבני משפחתו של הבעלים - לרוב הסבתא או האמא, עתירות הניסיון מהמטבח הביתי שלהן.

פעם, כשהייתי נער, הייתי משוכנע שסביבת מגוריי גדולה ועצומה. כעבור שלושים שנה, כשחזרתי למקום, נדהמתי למראה הרחובות הצרים והבתים הקטנים. הכל נעשה קטן. ננסי כמעט. דוגמא לרושם ראשון שיוצר הטעיה. הפעם מסיבות של גיל.