ראשונים בין שווים

לאחרונה פורסם כי בחוק ההסדרים מסתתרת גזירה נגד חיילים אשר נפגעו שלא במהלך פעילות צבאית. מחוק ההסדרים עולה שלטענת המערכת רק 22% מהנפגעים שהוכרו מ-1984 הם נפגעי פעילות צבאית. נראה כי אין המדובר בניסיון כן ואמיתי לייעל את מערכת אגף השיקום, אלא להמשיך ולפגוע בנכי צה"ל שגם כך זכויותיהם נפגעו במהלך השנים האחרונות.

חוק הנכים שחוקק ב-1959 אינו עומד מלכתחילה עם העקרון המקובל בדיני הנזיקין - השבת מצבו של הניזוק לקדמותו וכיום לא קיים שוויון בין הסעדים הניתנים לתובעים מכוח פקודת הנזיקין או חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לבין התובעים מכוח חוק הנכים.

ב-1988 נחקק חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), הקובע כי רק חייל בשירות סדיר שנחבל במהלך חופשה מאושרת מהצבא, וכתוצאה מהחבלה נקבעה לו על-ידי ועדה רפואית דרגת נכות של 20% לפחות, יהיה זכאי להטבות הקבועות בחוק הנכים.

חוק זה ממילא פוגע בחייל שנחבל בחופשה מאושרת, שכן במקרה ונכותו פחותה מ-20% הוא אינו זכאי למענק כספי כלל, או לכל הטבה אחרת. יצוין כי נכות צמיתה של 20% הינה נכות משמעותית ולא ברור מדוע במקרה זה החייל לא יהיה זכאי לפיצוי רק משום שחבלתו קרתה בעת חופשה.

אלא שהאפליה חמורה יותר בקרב משרתי קבע וחיילי המילואים אשר אינם זכאים כלל לתבוע את משרד הביטחון, אם נפגעו במהלך חופשה והם יכולים להגיש תביעה רק באמצעות המוסד לביטוח לאומי.

חוק הנכים אינו מקנה לתובע כל סעד כספי כגון פיצוי עבור עוגמת נפש, כאב וסבל, פגיעה בכושר התפקודי וכיו"ב, והפיצוי יינתן בהתאם לנכותו הרפואית בלבד. על-פי סעיף 6 לחוק הנזיקין האזרחי החייל יכול להגיש תביעתו רק במסגרת חוק הנכים ובכך למעשה נחסמת דרכו מלהגיש תביעה נזיקית ולקבל פיצוי כספי עבור נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעתו.

בתיקון המוצע בחוק ההסדרים, מנסה האוצר לבטל את ההטבה למי שנחבל במהלך חופשה מצה"ל (שגם היא כאמור מצומצמת מאוד) ובכך לפגוע פגיעה קשה בזכויות המשרתים בצה"ל, ולהעבירם לטיפולו של המוסד לביטוח לאומי.

הניסיון להפריד בין ציבור הנפגעים הינו ניסיון נפסד, שכן כל מה שנותר להורים שבנם נפגע או חס וחלילה נפטר, היא העזרה והתמיכה של אגף השיקום, מהן הן נהנות.

הנחמה היחידה שיכולה להיות למשפחות השכולות היא עצם ההכרה של בנם כחלל צה"ל וההכרה בהם כמשפחה שכולה.

גם אם אין מדובר במוות במהלך פעילות צבאית, חוק ההסדרים המוצע יגרום לאפליה בין דם לדם, ויפגע קשה במשפחות השכולות.

כך לדוגמא במקרה של חייל שהתאבד עקב הלחץ הנפשי בשירותו הצבאי, ואולם מעשה ההתאבדות נעשה מחוץ למסגרת הצבאית. במקרה זה, לפי הצעת האוצר, הרי שמדובר בחבלה שלא במסגרת הצבאית, ולכן אגף השיקום לא יטפל יותר במשפחות אלו, והן יופנו למוסד לביטוח לאומי ככל אזרח אשר קרוב משפחתו נפטר בתאונת דרכים או תאונת עבודה.

יש לזכור שמדובר בציבור של אנשים אשר נפגעו במסגרת מילוי תפקידם למען המדינה ויש לראותם כראשונים בין שווים, להיות זכאים למלוא הסעדים אשר היו נפסקים לטובתם על-פי כל דין אחר אילו היו נפגעים למשל בעבודתם, בביתם, או ברכבם. על-פי המצב הקיים כיום, ברור כי קיימת הפליה ואי-צדק בין הנפגעים בשירות הביטחון לבין הנפגעים בזמן היותם אזרחים, ויש לתקן עוולה זו.

הצעת האוצר בחוק ההסדרים החדש המוצע מהווה זריית חול בעיני הציבור. לא ברור מהו ההיגיון והצידוק להגבלת הזכויות למי ששירתו את המדינה. אף בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין, כי חוק הנכים הינו חוק סוציאלי, ויש לפרשו לטובת הנכים. כן קבע בית המשפט כי יש להפריד בין נכי צה"ל לנכים אחרים.

המשך הגזירות נגד אנשים שמסרו את גופם למען המדינה עלול לעודד המשך ההשתמטות מצה"ל, ובסופו של דבר להפוך את צה"ל לצבא של שכירים כפי שקורה במדינות אחרות בעולם.