"שמאל ציוני" ו"שמאל רדיקלי"

כאשר אני מתבונן בשיח היהודי-ישראלי, ושומע את המושגים "שמאל רדיקלי" לעומת "שמאל ציוני", "יהודי ציוני" לעומת "יהודי לא ציוני" או אפילו "אנטי ציוני" - אני לא חש את ההבדלים כפי שהם מבוטאים בציבור היהודי. הציונות, שמאל וימין, שמבדילה את עצמה מהלא-ציוני, שמאל רדיקלי והאחרים - כולם נשארים בגבולות היהודיים, בעטיפה שבתוכה נמצאת ההוויה הישראלית. יכולים להיות חילוקי דעות ומאבקים קשים מאוד - ואפילו אלימים - בין הקבוצות השונות בתוך הקולקטיב הישראלי, אבל עדיין יש להם זכות ליהנות מהמשאבים "הלאומיים".

מי שלא נמצא בתוך העטיפה הזאת - אינו שייך להוויה הישראלית, ולא מגיעות לו זכויות במשאבים של המדינה. מספיק להסתכל על הפער העצום בתקציבים הממשלתיים המופנים לאוכלוסיה היהודית לעומת ללא-יהודים - אין שום התחשבות אם האוכלוסיה היא רדיקלית, שמאל ציוני, ימין ציוני או לא ציוני - העיקר שהם יהודים! השלטון נשאר בידי היהודים, ומי שלא יהודי אין לו מקום בצמרת. האדמה והמים הם ליהודים, ומה ששייך להם הוא העיקר. יהודי שמשתלט על חלקת אדמה בנגב, אפילו אם הוא רק עכשיו היגר מאמריקה או מרוסיה - הוא יקבל את כל התמיכה הממסדית כדי "להפריח את השממה". ערבי שחי על אדמת ההורים והסבים, שנולד על אותה אדמה וגדל בה, פיתח את ההוויה הקיומית שלו עליה, פיתח יחס קדושה לעץ או לגב או לקבר שייח' עליה - אם אין לו מסמכים מ"הכובש הבריטי" שמאשרים לו בעלות על האדמה, הוא נחשב ל"גוזל אדמה". רוב הקולקטיב היהודי לא מאמין באלוהים, החיים שלו לא דתיים ולעתים אף אנטי דתיים - וזה לא מפריע להם לטעון לזכות שנתן להם אלוהים על האדמה, אלוהים שהם לא מאמינים בו!

אני לא מאמין שהמבנה הממסדי הקיים של מדינת ישראל יכול לשרת את הצרכים של כל החיים בתוך מדינת ישראל. החלפת האנשים שמחזיקים בהגה, או שינוי אידיאולוגי - לא יביאו לשינוי אמיתי, בלי שינוי המבנה הממסדי. היהודים, על כל גווניהם, לא יחיו בשלום ובשלווה - כל עוד שהלא-יהודים לא יחיו בכבוד ובשוויון.

אין אני תולה את האחריות על היהודים, כי הכוח נמצא בידיהם, וזה טבעי שלא יותרו עליו! האחריות העיקרית לשינוי המצב נמצאת בידי הצד המדוכא, והוא זה שצריך להיאבק נגד המצב הקיים ולפעול למען זכויותיו. אני מאמין שבלי מאבק של המדוכאים - אין שינוי, ומאמין אף יותר שהמאבק האלים אינו אפקטיבי, והוא יפגע קודם כל בחלשים המדוכאים עצמם. מאבק בדרכים לא אלימות הוא מאבק קשה מאוד - יותר ממה שאתה נאבק נגד הדיכוי, אתה נאבק נגד תחושות התסכול, החולשה, הכעס, השנאה, והרגשת הצורך להגיב באלימות.

לכן, הרצון להקים מפלגה חדשה, ולשאוף לתפוס את ההגה - כשלעצמו, לדעתי, לא יביא לשינוי. אולי ישנה מבנה ממסדי אלטרנטיבי, שיתייחס לטובת כל האזרחים, יהודים ולא-יהודים, או מבנים אחרים שבנויים על פיצול ואחר-כך בנייה מחדש, או... העיקר שכולם יהיו שותפים מרצון.