בזכות החינוך הטוב של אימא

כל מי ששמע אותו או קרא את הגיגיו, לא יכול שלא להתפעל מהחינוך הטוב שקיבל בבית. את האבא הציבור לא מכיר, את האימא שולמית אלוני כולנו מכירים. נמרוד אלוני. פרופסור אלוני בשבילכם, הבן של צרת החינוך בממשלת רבין (מי שתמכה בגירוש 400 חמאסניקים ללבנון, ואחר-כך בכתה), הוא המחנך האליטיסטי שגדל על הערך "כל בני האדם שווים - גם אלה שלא שווים".

תחת הכותרת "בלתי מוסרי בעליל" (הארץ, 24.7.09) מצליף הבן של שולה במנהיגי הציבור הכתום ותומכיהם בגין היחס המחפיר שבו נוהגים בשכניהם הפלשתינים. נמרוד אלוני הוא הישראלי היפה. אם לא בעיני האימא שלכם, אז בעיני האימא שלו. חיצים מוסריים המשוגרים לכיוון המתנחלים הם הוכחה לכך.

ואם יש ביניכם כאלה שלא יודעים את המקור ממנו ינקה האימא שהניקה את נמרוד, קבלו ציטוט מהמאמר ותבינו הכל: "כל בני האדם נבראו בצלם האלוהים". מרנין לגלות שמבחינתו של אלוני הבן, אלוהים לא פסול להעברת מסרים. יש עוד ציטוט שבו מנסה אלוני להצליף בציבור הכתום: "את ששנוא עליך, לא תעשה לחברך". ואני מוסיף: גם אם בחדרו של חברך זה, יש פוסטר של יחיא עייש ומפת פלשתין הגדולה. שורה תחתונה (ציטוט): "אין מנוס מן המסקנה שעמדתם של מנהיגי הימין, גזענית, ובלתי מוסרית בעליל".

תודו, זה כיף להתפעל. קראתי ושאלתי את עצמי: איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה? הומניסט שוחר שוויון, שגזענות מטעינה אותו באנרגיות תיקון - זה בדיוק מה שחסר לנו. ובכל זאת תמיהה: מדוע שיגר מר אלוני את מסריו לאותו ציבור שמתייחס לכל מילה היוצאת מפיו משל הייתה קליפת שום?

איש ערכי כמוהו, היה מן הסתם תורם יותר לאנושות אילו שיגר את חיציו לציבור שמעריך ומכבד אותו: הקיבוצניקים. גם הם מסתבר זקוקים מדי פעם להצלפה ערכית, ולתזכורת לפיה כל בני האדם שווים. גם שם יש כאלה שלא הפנימו את המסר לפיו "כל בני האדם נבראו בצלם קרל מרקס".

לא במקרה נזכרתי בסיפור שקראתי במעריב (13.3.06) על קיבוצניקית מיגור בשם הגר קמר שהכירה בזמן שלמדה בבצלאל, סטודנט ערבי בשם עלא אג'ברייה (מאום אל-פחם), התאהבה בו ונישאה לו. בהחלטה משותפת החליטו לגור בקיבוץ.

ומה הייתה תגובת הקיבוצניקים? לסלקם. הרי אי-אפשר, שהרי יש לה זכות לגור עם בעלה ביגור. מה עושים? לא מדברים עם שניהם. חרם. העיתונאית רותי רוסו שעשתה את הכתבה, הצליחה לדובב כמה מחברי הקיבוץ, ואלה ניאותו לפתוח את סגור ליבם רק לאחר שהתחייבה לא להסגיר שמות.

מר אלוני, קבל כמה מרגליות מהכתבה, אחרי שתקרא, תוכל לעשות מהן חרוזים ולתת לאימא שולה ביום הולדתה. "הקיבוצניקים: אנחנו רוצים אותם מחוץ לקיבוץ"... "קשה לנו עם זה שערבי גר כאן"... ו-"אנחנו אולי חברה מודרנית ומתקדמת, אבל כשזה מגיע לבית שלך, אתה חוזר להיות שמרן ומיושן (שמרן ומיושן = גזען). אנחנו רוצים אותם בחוץ". נכון, הסיפור נכתב לפני 4 שנים, אבל לא הייתי טורח לשלוף אותו מהאוב, אילו היה משתנה משהו. בקיבוצים אין חברים ערבים, אפילו יתחייבו לחלוב קיבוצניקיות בזמן שהבעלים במילואים. כי ככה הם האדומים - מדוע להביט במראה אם יש את הכתומים?

לאלוני אני מציע, אם תעקוב אחרי גמל באותה תשומת לב שאתה עוקב אחרי אחיך מימין, תגלה שגם הגמל נוהג ללגלג על חבריו הגמלים, בגין הדבשת המזדקרת מעל גבם...