לו הייתי נאצי, הייתי חוגג בשבועות האחרונים את נצחוני משום שמול עיניי קמו לתחייה מחודשת תופעות אנטישמיות ונאציות. נכון שזו לא הפעם הראשונה, אך בכל זאת ראויה לציון העובדה שתופעות אלה גויסו כביכול למטרות אמנות. מי לא בעד האמנות? מי לא בעד חופש הביטוי המגולם בתוך חופש הבמה? נכון שכנאצי אני מתנגד לכל רעיון דמוקרטי, אך כדי להשיג מטרות נשגבות, אני מוכן להמיר לרגע, ולו למען האמנות המגויסת, את חובת השתיקה בחופש הביטוי.
לו הייתי נאצי, ודאי הייתי מאוד שמח שיהודייה בשם רוזאן בר המתקראת שחקנית או שבאמת היא כזאת, למען מטרות נשגבות מבינתי, הייתה מוכנה להצטלם כשהיא מחופשת להיטלר. השמועות אומרות שהיהודייה הכשרה הזו מארה"ב, יודעת לעשות פרובוקציות למכביר. לא נאמר דבר וחצי דבר על-מנת המשכל שלה, אך אם יורשה לי, נדמה לי שהיא בגובה הדשא המכוסח. לא שהשפם אינו מתאים לה. אם הוא טבעי ראוי להשאירו כי ממש מתאים לה. אם זו רק הדבקה לשם "משחק", ממש חבל. נכון שאישה שפמית או שעירה יתר על המידה איננה בדיוק מה שהפיהרר חלם עליו בדיוק, אך אם היא מוכנה להזדהות עם דמותו, היא ממש כלבבי. זו אשת ממותה ולא אשת ברזל כפי שקיווינו, אך זה מה יש. אווה בראון, למען האמת, הייתה יפה יותר, אך השוק כרגע לא מי יודע מה בגלל המיתון, אז גם רוזאן בר באה בחשבון.
ישנם שחקנים החיים את תפקידיהם. לא מן הנמנע שגם רוזאן בר ממש חיה את הדמות שגילמה, אחרת איך נסביר את העובדה שהיא אפילו אפתה עוגיות בצורה של יהודים, שרפה אותם, לא בטוח שמתוך כוונה אלא מכישרון כמו זה שיש לה במשחק, אפילו נגסה בהן. לו הייתי נאצי, גם אני הייתי מוכן לתת ביס, אם כי אנין טעם אני. נכון שהנאצים לא הצטיינו אף פעם באפיית עוגות אלא בשריפת יהודים, והרבה, אך איך נוכל לוותר על מסכנה זו. מוטב שלעת עתה תתאמן על שריפת עוגות, אולי ספרים, ואולי כך היא תרכוש את המיומנות לשרוף גם בני אדם.
אנטישמיות מתפרשת
בתזמון גרוטסקי, במקום אחר, במדינה מאוד "נאורה", רומניה, אם כי גם ארה"ב יכולה לקבל תואר מפוקפק זה, עוד "שחקן" שכוכבו דרך מזמן, ושמו ראדו מאזרה (בתרגום מדויק, שם משפחתו, אפונה, בדיוק כגודל מוחו ושכלו), ראש עיר הקיט, הנמל והזימה אשר שוכנת על שפת הים השחור, קונסטנצה (אין כל קשר לסרג'יו קונסטנצה), מצא לנכון להתחפש יחד עם בנו, "אפונה הקטן", לחייל נאצי בתצוגת אופנה שנערכה בעיר. הרעיון ממש מקורי ומקרי כאחד. לו הייתי נאצי, הייתי ממליץ לרומנים רבים לקנות מדים נאציים. "האפונה" מייצג נאמנה את מה שרבים מבין הרומנים עדיין חושבים ומרגישים כלפי היהודים.
כאשר לפני כשנה, פרסמתי בעיתון הארץ מאמר על האנטישמיות ברומניה, אמות הסיפים של הרומנים רעדו. העיתונות הרומנית התגייסה כדי להזים את ה"שקרים" שלי, ואפילו שגריר רומניה בישראל הגיב בצורה חריפה על מה שכתבתי. ראוי שגם השגריר בישראל יקרא את הטוקבקים של אזרחי רומניה באשר הם למאמרים שהתפרסמו על "אפונה" הנכבד, או אז ייווכח שהאנטישמיות ברומניה "חיה ובועטת", וכל המילים היפות לא תעזורנה לנקות את מה שרומנים רבים עשו ליהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה. את זכר 400,000 יהודי רומניה אשר הושמדו (מתוך 800,000) לא על-ידי "נאצים ועוזריהם" אלא על-ידי הרומנים ועוזריהם, לא יוכל אף אחד להעלים או להשכיח. אין טעם לחזור כאן על מה שכתבתי בעבר, אך ראוי לרומנים לא לשכוח.
לבסוף, משהו שהדהים אותי. בעיתונות הרומנית מצוטט המוקיון "אפונה" כמי שאומר שמשרד החוץ הישראלי פרסם הודעה על כך שהוא סולח לו ומקבל את התנצלויותיו "הכנות" של ראש העיר. אודה שלא קראתי ולא שמעתי באמצעי התקשורת על הודעה מוזרה כזו, אך אם זה נכון, המדובר בשערוריה שאין כדוגמתה. מן הראוי ששר החוץ יבדוק את נכונות הפרסום בעיתונות הרומנית ויגיב. צחוק ההיסטוריה הוא שדווקא שלטונות רומניה חוקרים את המקרה ואף הפרלמנט מעורב בחקירה. בישראל מוכנים לסלוח? כל ניסיונותיי לקבל את תגובת משרד החוץ עלו בתוהו.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
