בשבוע שעבר
הכריז רופרט מרדוק, מנכ"ל ניוז-קורפ, כי בתוך שנה יגבו אתרי האינטרנט של התאגיד שבשליטתו תשלום עבור תוכני חדשות.
מרדוק,
שהצהיר לפני כשנתיים ההפך בדיוק והודיע כי אינו מעוניין לגבות תשלום באתרי אינטרנט שבשליטתו, נקב בתאריך יעד מעורפל (מתישהו בשנה הפיסקלית הקרובה), אולי מתוך תקווה שעד אז יצטרפו אליו כלי תקשורת אחרים. נכון לעכשיו, רק
כלי תקשורת מרכזיים אחדים יצאו בהכרזות ברוח דומה, אף כי הדיון על מודלים שונים של גלישה בתשלום מתנהל בארה"ב ואירופה זה זמן מה. הגולש הישראלי, לעומת זאת, יכול להירגע: נכון לעכשיו לא נראה שאתר חדשות ישראלי כלשהו ינסה לגבות כסף עבור הזכות לצפות בתכניו.
"כשרופרט מרדוק הכריז על זה, כולנו מיד הרמנו גבה", אומר אבי משולם, העורך הראשי של האתר וואלה, ומסביר מדוע לדעתו מהלך כזה אינו יכול להתממש בישראל. "אנחנו בדהירה שנמשכת כבר 15 שנה לכיוון שבו הכל נעשה חופשי וזמין. נראה לי שיהיה מאוד קשה לקחת את זה אחורה", הוא אומר. "אני לא רואה את וואלה, לא מחר וגם לא מחרתיים, ולא בטווח הנראה לעין, מתחילה לגבות כסף על תוכן. אני גם לא רואה את הקהל הישראלי משלם על תוכן".
כיום, כמה משידורי הווידיאו שוואלה מציעה לגולשיה במסגרת שיתוף הפעולה שלה עם חברת Yes כרוכים בתשלום. לדברי משולם, למרות הצלחת הניסיון, אין כוונה להרחיב את המודל הזה אל תוכני החדשות. "זה לא משהו שאנחנו הולכים לבנות עליו או להיבנות אליו ושמחר נהפוך מאתר של מיליון גולשים חינמיים ביום לאתר של מאה אלף או עשרים אלף משלמי כסף", הוא מסביר. "למדתי לאורך השנים שאי-אפשר לגבות כסף על מוצר שאפשר בקלות למצוא אותו בחינם במקום אחר".
מה באשר לאפשרות לבצע מהלך כזה בשיתוף פעולה של האתרים הגדולים?
"גם אם אנחנו מתעלמים מהממונה על ההגבלים העסקיים וסוגרים שכולנו באותו יום מחשיכים את המסכים, תוך פרק זמן מסוים, יום או חצי שנה, יהיה מי שייקח את המודל העסקי המצליח של וואלה ויגיד, 'קחו בחינם'".
לדעתו של משולם שותף יון פדר, העורך הראשי של Ynet. "האינטרנט נולד בחטא החינם ומן החטא הזה קשה היום להיחלץ, אולי כבר בלתי אפשרי", אומר פדר. "אני מניח שההצהרה של מרדוק נגזרת מתסכול שלו, כמו של רוב בעלי האתרים בכל העולם, על כך שהם משקיעים הון עתק בייצור פלטפורמות מורכבות, עם טכנולוגיות יקרות, ומשקיעים הון עתק בהפקת תוכן עשיר ויקר, אך על כל אלו הצרכנים לא משלמים אגורה".
לדברי פדר, רק גורמים בעלי נתח משמעותי משוק התוכן האינטרנטי, כמו מרדוק, יכולים אולי לחולל שינוי בהעברת גולשים ממודל חינמי למודל של גלישה בתשלום. "זו תעוזה של מי שמוכן לשכב על הגדר עבור כל האתרים האחרים, תוך נקיטת מהלך חלוץ של גבייה כלשהי, והתעוזה הזאת מתבססת מן הסתם על ההנחה שבעקבותיה יתחולל גל של גופים גדולים נוספים שינסו להטות את השוק לכיוון החדש".
"מודל כמו שמרדוק מציע הוא מאוד לא ישים בארץ", טוען ארנון גל, שמונה לאחרונה לעורך הראשי של האתר nrg מעריב. "היתרון של צריכת חדשות באינטרנט הוא במיידיות ובזמינות, כל המהות של הדברים האלה היא שהם זמינים לך בקלות".
גל מזכיר כי אתרים ישראלים שהציעו לוחות מודעות או שירותי היכרויות חינם וניסו להתחיל לגבות עליהם תשלום מצאו את עצמם מתמודדים עד מהרה עם מתחרים חינמיים חדשים. "זה נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בחדשות", הוא אומר. "אני לא רואה גולש ישראלי שמשלם עבור צריכה של חדשות גם אם אלה חדשות ברמה איכותית יותר, או פרשנים וכותבים שאין לך במקומות אחרים. יש כל-כך הרבה מתחרים והשוק כל-כך רחב ומבוסס, שזה לא מודל כדאי מבחינה כלכלית. היכולת להעביר ממודל חינמי למודל בתשלום הוא במקומות שבהם יש תיאום מושלם בין הגופים השונים שמייצרים תוכן, או כשיש גוף אחד שיש לו סוג של מונופול. תחום החדשות הוא לא תחום כזה".
למה שלא ייווצר שיתוף פעולה בין האתרים?
"אני חושב ששיתוף פעולה כזה הוא לא אפשרי נכון להיום בשוק התקשורת הישראלי. זה שוק מאוד תחרותי, ואני לא חושב שלגופים שעושים היום חדשות יש אינטרס, או יכולת, לשתף פעולה ולהחליט שמעכשיו בכל מקום משלמים עבור חדשות".
שני אתרי חדשות בעולם שבכל זאת מצליחים לאורך זמן לדרוש ולקבל תשלום עבור תכניהם הם אתרי חדשות כלכלה דוגמת ה"וול-סטריט ג'ורנל" (בבעלות מרדוק) ובלומברג, אתרים שהמידע בהם משמש כלי עבודה והתשלום עבורו מסופק פעמים רבות על-ידי החברה המעסיקה את הגולש, ולא על-ידי הגולש עצמו.
בישראל נראה כי גם זירת האתרים הכלכליים אינה עתידה לעבור בקרוב למודל של צפייה בתשלום. "זה נמצא על סדר היום של כולנו", מודה איתן מדמון, מנכ"ל "גלובס". "הדבר היחיד שמונע מהלכים מהסוג הזה הוא סביבה תחרותית. על זה יקום וייפול כזה מהלך. תמיד ברקע מאיים המתחרה, שיושב לך כעננה מעל כל הסיפור. הראשון שימצמץ, והמתחרה יגיד: אני אשאר עם הרייטינג ואכפיל ואשלש את הכנסותי מפרסום, וארחיב את הנוכחות של המותג, שגם זה בעל ערך בעולם התקשורת, ולא רק ערך כספי".
הסביבה התחרותית בארץ בנישה הזו שונה מהסביבה התחרותית בארה"ב?
"במידה ניכרת. ההיבט התחרותי פה הוא הרבה יותר אמוציונלי, ויכול להיות שגם לא הגיוני ברמה העסקית. בכל תחום שתבחר יש בין שלושה לארבעה מתחרים שיושבים על אותה משבצת של תוכן. ברור שאם אתה עושה כזה מהלך, אתה מאבד רייטינג באופן מובהק ואתה מאבד הכנסות. כמה פיצוי יהיה בעקבות הכנסות של מנויים, במיוחד אם השני נשאר פתוח? לדעתי, בשוליים של השוליים".
באשר לאפשרות שהאתרים הכלכליים יבצעו מהלך משותף, בהנחה שהממונה על ההגבלים העסקיים יאפשר זאת, אומר מדמון כי "כולם היו שמחים לעשות את זה", אך מוסיף מיד כי פתרון כזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן.
לדבריו, מרגע שאתרי הכלכלה יעברו ממודל חינמי לגלישה בתשלום, יבואו אתרים כמו Ynet או וואלה, יזהו את ההזדמנות ויציעו מידע כלכלי נרחב בחינם. "אם הייתי במקומם", אומר מדמון, "זה מה שהייתי עושה. בסיטואציה שבה הייתי יודע שמשאירים לקוחות כששמינית תאוותם בידם, הייתי מתפרץ לשוק הזה ופותח אותו, ופורש אותו ככל שניתן".
