אי הבנה איתנה

האמת ניתנת להיאמר: לבחירי הציבור המובילים, פיתוי לא קל הוא להימנע מחלומות פז - אף אם הם חלומות שווא, לא רק בגלל שהחלום הטוב יוצר תחושה של התרוממות רוח וריחוף בגבהים, אלא גם מהטעם שהציבור מתפתה בקלות לשעות אחר חלומות המיטיבים את המציאות הקשה, ככל שמציאות זו נתפשת בעיני חובבי החלומות כמעיבה, מתישה, מורכבת, מייאשת.

מכיוון שטבעם של חלומות פז/שווא הוא התרחקות מהמציאות, נוצרת בעטיים אי הבנה.

זה קרה לנשיא שמעון פרס לפני כארבע שנים, לאחר ההינתקות מרצון מעזה. שמעון היקר לא הבין כיצד לאחר מסירת כל השטחים הנטענים לכנופיות הטרור, הן רק מתחילות במלחמת טילים חדשה - מה הם רוצים שם?!

זה חוזר וקורה לשר מיכאל איתן, אשר הבוקר (13.8.09) בריאיון ברדיו, טען כי אינו מבין מדוע ראשי כנופיות הטרור אינם אצים רצים לשבת עם נתניהו לאחר שהוא הצהיר על שתי מדינות לשני עמים, ויצר לכאורה חלון הזדמנויות נפלא, פנטסטי, (הזוי), לשלום במזרח התיכון...

אותה אי-ההבנה - נובעת ממעמקי החלומות באספניה [spain].

מוזר מה לא ברור; הרי כנופיות הטרור מצהירות בעל-פה כמו גם בכתב, באמצעות העיתונות הכתובה, ספרי הלימוד ועבודות מחקר המקנות תארים אקדמאיים לראשיהן, כמו גם באמנות ובכל דרך אחרת, הצהרות לגבי גורל היהודים ועתיד הארץ ואי-אפשר לטעות בכך.

כאשר המציאות אינה חופפת למאוויים, שאצל קיצוני השמאל הינם מתומצתים במילה אחת - שלום, ועולה הבחירה בין השפיות והריאליות לבין ההזיה והדמיון, קיצוני השמאל בוחרים בשלום ומדחיקים את המצב הקיים והמוצהר שאינו תואם את שאיפותיהם.

לפעמים, נגררים אחריהם, עד להתפכחות, גם חלקי מפלגות - כקדימה, ואישים בימין - כאיתן.

הרי אפשר לחלום...

ומכאן - אי-ההבנה.