בשעה זו הגיעו לבסיס חיל האוויר רמון שבדרום הארץ, שני מטוסי הקרב החדישים של חיל האוויר F16i. מטוסים אלו יהיו המטוסים הראשונים בסידרה של 102 מטוסי קרב חדישים שיגיעו לישראל ויכונו כאן "סופה".
טייסת "הנגב" תיפתח היום (יום ה', 19.2.04) כטייסת ה"סופה" הראשונה בחיל האוויר, בטקס צבאי צנוע.
לפני 27 שנים, ב-19 בפברואר, פורסמה פקודת הארגון לטייסת חדשה בחיל האוויר - טייסת "הנגב". קבוצה בפיקודו של עמוס בר התכנסה בחצור והחלה במלאכת הקמת הטייסת, ולאחר 5 חודשים חנכה את ביתה החדש בבסיס "איתם" שבסיני, כשהיא מטיסה את מטוסי ה"נשר".
עידן ה"נשר", ו"השחק" נמשכו עד מאי 1981, אז החלה הטייסת את דרכה אל עבר עידן ה"נץ". בבסיס רמת-דוד התארגן צוות ההקמה של טייסת "הנגב" וה"נץ" בפיקודו של גדעון ליבני (ג'בל).
אספקת מטוסי ה"נשר" ו"השחק" הופסקה לחודשיים לאחר תקיפת הכור בבגדד. בפעולה זו לוקחים חלק שניים מאנשי צוות ההקמה - עמוס ידלין (סמ"ט א' -לעתיד) ואילן רמון ז"ל (סמ"ט ב' - לעתיד). בחודש ספטמבר חוזרים המטוסים ובחודש אוקטובר 1981 נפתחת הטייסת כטייסת "נץ" בחיל האויר.
גם בעידן ה"נץ", חונכת הטייסת את ביתה באותה הכנף אך הפעם בבסיס חיל-האוויר ברמון.
מספר חודשים לאחר מכן, ממריאים מטוסי הטייסת ל"מלחמת שלום הגליל", מלחמה בה מפילה הטייסת שאך זה הוקמה - 5 מיגים סוריים.
לאורך 21 שנותיה ב"רמון", רושמת הטייסת הישגים רבים הן בתחום המבצעי והן בתחום ההדרכה והכשרת הלוחמים הצעירים. הטייסת נסגרת לפרק זמן קצר עם מעבר הלוחמים, החיילים והמטוסים ל"נבטים" ועם סיום עידן ה"נץ".
במהלך 27 שנות קיומה מאבדת הטייסת 6 מאנשיה - 3 טכנאים ו-3 אנשי צוות אוויר: סרן יעקב גל עוז ז"ל שנפל בתאונת אימונים, טר"ש ציפורה פרץ ז"ל שנפלה בעת מילוי תפקידה, סא"ל יוסף אליאל ז"ל, מפקד הטייסת שנפל בתאונת אימונים, סמ"ר אדרי שמעון ז"ל שנפגע מחומר רעיל, סמ"ר כהן אברהם ז"ל שנפגע מחומר רעיל, וסרן דני אוברסט ז"ל שנפל בתאונת אימונים.
מורשת זו מהווה את היסוד לתהליך הקמת הטייסת כטייסת ה"סופה" הראשונה בחיל האויר.
קיצור תולדות טייסת ה"נגב"
עם קליטת מטוסי הכפיר בחיל-האוויר, במחצית שנות ה-70, הוחלט כי הטייסת תוסב ממטוסי נשר לכפיר. עוד נקבע בהחלטה כי מטוסי הנשר של הטייסת, שהספיקו לשרת בה מאפריל 1973, יועברו לטייסת חדשה שתפתח לשם כך, ותקרא טייסת ה"נגב".
ב-27 ביולי 1976 פורסמה פקודת ארגון להקמת טייסת "הנגב" בבסיס חיל-האוויר חצור, במסגרת התשתיות והמבנים של טייסת "צורעה". גרעין ההקמה של הטייסת החל להתארגן בטייסת "צורעה" ב-1 באוגוסט 1976, תחת פיקודו של עמוס בר.
ב-10 בנובמבר 1976 החלה הטייסת להעביר את ציודה מחצור לבסיס הקבע הייעודי בפיתחת ימית שבסיני - "איתם". הבסיס נפתח באופן רשמי ב-1 בדצמבר 1976, במטס הצדעה של מטוסי הטייסת שהועברו מחצור.
מבצע ליטאני
ב-11 במרס 1978 נחתו 11 מחבלים בסירות גומי צפונית לקיבוץ מעגן מיכאל. תוך כדי התקדמותם לעבר הכביש המהיר, נתקלו בסמוך לחוף בתיירת, ורצחו אותה. לאחר השתלטות על מונית שנסעה בכביש המהיר, פתחו באש מנשק אוטומטי לעבר אוטובוס "אגד" שנסע לחיפה. האוטובוס נעצר, והמחבלים השתלטו עליו. בהמשך פנו לכיוון ת"א, תוך ירי לעבר מכוניות נוסעות, ולאחר מכן השתלטו על אוטובוס נוסף. המחבלים ריכזו את כל נוסעי שני האוטובוסים באוטובוס אחד, והמשיכו לעבר ת"א. סמוך לצומת ה"קאונטרי קלאב" נעצר האוטובוס מירי כוחות הביטחון. בחילופי האש שהתפתחו, אירעה התפוצצות, והאוטובוס החל לעלות באש. באירוע נהרגו 37 אזרחים, ו-78 נפצעו. 9 מחבלים נהרגו, ו-2 נלכדו.
בעקבות האירוע יצא צה"ל למבצע טיהור קיני מחבלים באיזור דרום לבנון. מטוסי חיל-האוויר נטלו חלק בתקיפות, וסיוע לכוחות הקרקעיים.
ב-14 ביוני 1979 פורסמה פקודת ארגון להסבתה של הטייסת למטוסי שחק, וב-12 באוקטובר החלה הטייסת בקליטת המטוסים שהגיעו מטייסת "הסילון הראשונה". במקביל לקליטת מטוסי השחק, החלה הטייסת להעביר את מטוסי הנשר שלה ל"תעשיה האווירית", לקראת מכירתם לארגנטינה.
במהלך שנת 1980 הפכה הטייסת להיות טייסת מילואים, כשהיא מאוישת בוותיקי טייסי השחק של החיל.
עם חתימת הסכם השלום עם מצרים, במסגרתו התחייבה ישראל לסגת מסיני, נאלץ חיל-האוויר לפנות את בסיסיו במקום. ב-25 באפריל 1981 הושלם פינוי בסיס חיל-האוויר "איתם", ומטוסי השחק של הטייסת הועברו לטייסת מילואים ייעודית - שנפתחה בחצור.
ב-1 במאי 1981 החלה הטייסת להתארגן בבסיס חיל-האוויר רמת-דוד, במסגרת טייסת "אבירי הצפון", בפיקודו של סא"ל גדעון ליבני (ג'בל). מועד פתיחתה של הטייסת נקבע ל-1 באוגוסט 1981, אך נדחה בחודשיים, כתוצאה מהפסקה זמנית באספקת המטוסים מארה"ב.
מלחמת שלום הגליל
במהלך שנת 1981 ריכזו ארגוני המחבלים סוללות ארטילריה ומשגרי קטיושות בדרום לבנון, ופתחו באש לעבר מטרות אזרחיות בצפון ישראל. ישראל הגיבה בהפצצת מחנות המחבלים, ומפקדותיהם. במהלך חודש יולי הוכרזה הפסקת אש. במקביל הכניסו הסורים שתי חטיבות טילים שכללו סוללות 6-A.S -2/3-A.S, לאזור בקעת הלבנון, דבר שהגביל את חופש הטיסה של חיל-האוויר בשמי לבנון בכלל, ובמרכזה ומזרחה בפרט.
למרות הסכם הפסקת האש מול אירגוני המחבלים, המשיכו בפעילות חתרנית, ובפיגועי טרור בארץ וכנגד מטרות יהודיות בחו"ל. במקביל ניצלו את הפסקת האש להמשך תהליך התעצמות והתחמשות בדרום לבנון, ואיום על יישובי הצפון.
ב-3 ביוני 1982 התנקשו מחבלים בשגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. בתגובה תקפו מטוסי חיל-האוויר מטרות מחבלים בבירות, יום לאחר מכן, ואילו המחבלים פתחו מצידם באש ארטילרית וקטיושות לעבר מטרות אזרחיות בצפון ישראל, והסבו נזקים רבים. ההסלמה הביאה את ממשלת ישראל לצאת לכיבוש דרום לבנון, וטיהור השטח מהמחבלים.
בתקופה שבין 4 ביוני לבין ה-12 באוגוסט 1982 ביצעה הטייסת 192 גיחות פטרול יירוט וליווי. בתקופה זו הפילו טייסיה 5 מטוסים סוריים, 2 מתוכם הופלו על-ידי זקן טייסי הטייסת במלחמה, סא"ל אורי גיל.
מלחמת המפרץ
ב-2 באוגוסט 1990 פלש צבא עירק לכווית, וכבש אותה. בעקבות הכיבוש התגבשה קואליציה של מדינות ובראשם ארה"ב שהציבו לנשיא עירק, סאדאם חוסיין, אולטימטום לסגת מכווית. ב-17 בינואר, לאחר שחוסיין עמד בסירובו, פתחו מדינות הקואליציה במלחמה נגד עירק.
בתגובה לתקיפתה, שיגרה עירק טק"ק לעבר ישראל, במגמה לאלצה להצטרף למדינות הקואליציה, ומתוך כוונה שצעד זה יפורר אותה.
החשש הישראלי היה מפני תקיפה אווירית עירקית בלב המדינה, דבר שחייב כונננות הגנה אווירית מוגברת ממזרח. בין התאריכים 15 בינואר 1991 ועד 28 בפברואר - מועד הפסקת האש - ביצעה הטייסת 70 גיחות פטרול יירוט.
במבצע "צירוף מקרים 2" ("דין וחשבון") שנערך בין ה-25-31 ביולי 1993, בעקבות הסלמה בפעילות ארגון החיזבאללה כנגד רצועת הביטחון וגבול הצפון בשנת 1993, תקף צה"ל מטרות מחבלים בדרום לבנון. במסגרת המבצע הידוע בכינויו "דין וחשבון", ביצעה הטייסת 20 גיחות, מתוכן 18 לתקיפה, ו-2 לפטרול יירוט.
בעקבות חתימת הסכם השלום עם ירדן בשנת 1994, נאות הממשל האמריקני לספק לישראל ציוד ואמל"ח מעודפי הצבא וחיל האוויר האמריקני. במסגרת זו סופקו לישראל 50 מטוסי נץ מעודפי חיל-האוויר האמריקני.
הסלמה נוספת בפעילות ארגון החיזבאללה כנגד רצועת הביטחון וגבול הצפון בשנת 1996, החל מבצע "ענבי זעם". צה"ל תקף מטרות מחבלים בדרום לבנון, ובמהלך המבצע ביצעה הטייסת 80 גיחות תקיפה.
בתחילת שנת 2000 החליטה ממשלת ישראל לממש את החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם ולסגת מרצועת הביטחון בדרום לבנון לגבול הבינלאומי עד חודש יולי. ניסיונותיה של ישראל להשלים את המהלך במסגרת הסדר שלום כולל עם סוריה ולבנון נכשלו, וישראל נאלצה לממש את ההחלטה באורח חד-צדדי.
מטוס ה"סופה" F16i
רקע:
עסקת מטוסי ה'סופה' אושרה על-ידי ראש הממשלה ביולי 99'. המטוס - i16F תוצרת חברת "לוקהיד מרטין" בארה"ב.
נרכשו 102 מטוסים, שיאיישו 4 טייסות "סופה". התצורה והמערכות המורכבות במטוס הן ייחודיות לחיל האוויר הישראלי. צוות הנדסי ישראלי היה שותף בתכנון המטוס בחברה.
צוות ההקמה החל לפעול בינואר 2003, הוא מונה 16 צוות אוויר, 4 קצינים טכניים, 4 קצינות וחיילים.
אורך המטוס: 14.9 מטר. רוחב כולל טילים בקצה כנף: 9.75. משקל מינימלי: 22,210 ליברות. משקל מירבי: 52,000 ליברות. מהירות שיוט מיטבית: 450 קשר. עומס G אפשרי: 9G (למטוס חלק). מנוע: מחברת 'פראט אנד וויטני' האמריקנית (זהה למנוע ה-i15F).
הכשרת צוותי האוויר הקרקעית הורכבה משני חלקים. ראשון בארץ שארך שבועיים, שני בארה"ב שארך 5 שבועות בחברת 'לוקהיד מרטין'.
כאמור, זוג המטוסים הראשון נחת היום בישראל. עם נחיתתם אמר שר הביטחון, שאול מופז כי "הבחירה במטוסי האף-16 איי היתה נכונה ומחויבת המציאות; העסקה היא שלב נוסף בידידות בין ישראל וארה"ב".
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
