תיק - תקשורת

למרבה הצער, הרציחות הפכו לחלק בלתי נפרד משיגרת הכרוניקה היומית, בדיוק כמו תאונות הדרכים. הן מככבות במהדורות החדשות היומיות בדומה למזג האוויר. לא די שהתרגלנו לקֶטֶל בכבישים, שאנו עוברים עליו לסדר היום. איזה פנים יהיו לחברה שלנו, שנתחיל להתרגל גם לרצח, במקום שיגרום לרעידת אדמה מוסרית בתודעה הציבורית? חלילה לנו מלהפוך לסוג של חברה קניבלית, אוכלת אדם, שֶׁבָּהּ אין ערך לחיי אנשים.

אולי הגיעה השעה לדווח דיווחים מינימיליים על מקרי הרצח, ולא להפוך אותם לכתבות אדומות בעיתונות, כדי לצמצם את ההשפעה התקשורתית על רוצחים פוטנציאליים, שידם קלה על ההדק. כזכור, החלטה דומה התקבלה בעקבות גל התאבדויות ששטף את המדינה לפני שנים.


אחריות משפטית

בנאום לפני עורכי דין טענה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כי לא העונשים הקלים שפוסקים השופטים אשמים בריבוי מקרי האלימות בחברה, אלא המצב הסוציו-אקונומי של העבריינים גורם לכך. עם כל הכבוד לגב' ביניש, מן הראוי שלא תחמוק מאחריות השופטים לשלילת כושר ההרתעה לביצוע עבירות רצח, בעצם הענישה הקלה יחסית לפשעים אלה. לפני שהיא משליכה את גורמי הפשע לזירה החברתית, עליה להכיר באחריות המשפטית להם, ולטפל בכך בהתאם.

יתר על כן, נראה שהנשיאה נטועה עדיין בדעות שמרניות קדומות, כאשר היא טוענת שהעבריינים באים מהשכבות החלשות. המציאות בשני העשורים האחרונים מוכיחה כי הפושעים רובם "בני טובים" הבאים ממשפחות נורמטיביות, שנקלעו לעולם הפשע כתוצאה מחברת השפע המערבית המעודדת מתירנות, אנוכיות, שעמום והעדר ערכים.

רוצחי הנהג דרק רוט, רועי חורב שרצח את אסף שטיירמן ללא כל סיבה, ואסף גולדרינג שרצח את בתו נועה, הם רק דוגמאות אחדות לכך. גם העובדה שהתלמידים מגיעים לבית הספר חמושים באולרים מוכיחה זאת.

לכך יש להוסיף את החקיקה המחמירה לפעמים בעבירות רכוש יותר מאשר בדיני נפשות. כך, למשל, העונש המקסימלי על הריגה ברשלנות הוא חמש שנות מאסר בלבד. לעג לרש.


לציפי הפתרונים

כשציפי לבני אמרה שההינתקות הייתה צעד היסטורי, לְמה היא התכוונה? – אם היא התכוונה למטח הקסאמים הבלתי פוסק על שדרות במשך חמש שנים, בעקבות ההינתקות – לראשונה מאז קום המדינה – שהתפשט אחר כך לרחבי הנגב – אין ספק שהיא צודקת. אולם ברור שלא זאת הייתה כוונתה של ראש האופוזיציה השמאלנית.

אם כן, למה התכוונה לבני? הרי לאור העוּבדוֹת העגומות, גם האופטימיסטים המושבעים - בצבא ובפוליטיקה, מודים בכשלון ההינתקות. נראה כי גם אם המציאות של עזיבת עזה טופחת על פני ישראל, ללבני חשוב להראות שהיא לא "יֶס-מנית", ולומר 'לא' לנתניהו. לבני, כידוע, חזקה במילים, גם אם הן ריקות מתוכֶן. העיקר הפוליטיקה.


השבת של מדונה

דומני כי העובדה שהזמרת מדונה – למרות היותה נוצריה - עמדה על כך שההכנות להופעתה בארץ לא יהיו בשבת, יכולה ללמד את היהודים פרק או שניים בהלכות כְּבוֹד השבת.

לא סוד הוא כי ההכנות למופעים הנערכים במוצאי שבת, נעשות בשבת, למרות חילולי השבת הכרוכים בכך. אולי הגיעה השעה לחדול מכך, ובכלל לטפח יחס של כבוד לשבת, לפחות כמו מדונה?

עם זאת, הופעתה הפרובוקטיבית אינה מתיישבת עם לימודי הקבלה המחייבים התנהגות צנועה ויראת שמיים בכל הליכות האדם (ולא רק בקבר האר"י הקדוש). אולם לאור העובדה כי מכון ברג שבו מדונה לומדת קבלה, הוא מכון רפורמי הכופר באמונה וביסודות היהדות, הדבר אינו מפתיע. לעומת זאת, היוזמה ללימודי קבלה להמונים, הרווחת בימינו כמכשיר להבנת פנימיות התורה, היא בהחלט יוזמה חיובית.


דוספוביה

בתוכנית 'סדר יום' בקול ישראל הצביעה העיתונאית ענת סרגוסי על יחסי שכנות מצויינים השוררים בין תושבים חרדים לחילונים בשכונה המעורבת שבה היא מתגוררת בתל אביב, זאת במחאה על גירוש חסידי חב"ד משכונת רמת אביב החילונית.

לכאורה, טוב לדעת שיש חיים של דו קיום בין שתי האוכלוסיות מחוץ לפוליטיקה ולתקשורת, ואף ראוי לברך על התופעה. אלא שהגילוי הנאות הזה עורר עליו מריבצו את החיה הדוספובית האנטי-דתית הרדומה של אחד העיתונאים השמאלנים ב'הארץ', שמָחָה נמרצות על דבריה של סרגוסי. הפלישה של החב"דניקים למעוז החילוניות התל אביבית – בדומה למאחזים של המתנחלים בלב אוכלוסיה ערבית - הינָה סוג של פרובוקציה, הפטיר האיש.

שמתם לב לאנלוגיה הבדויה, המבוססת על שתי הנחות מוטעות שמובלעות בדבריו? מדוע לא לראות את ההתיישבות היהודית כמימוש זכותינו הלגיטימית על הארץ? מדוע לראות במאחזים פרובוקציה שאינה משקפת את המציאות, אלא פחדים קמאיים של הדובר מפני המורשת היהודית? הוא הדין לגישה אל דיירים חרדים בשכונות חילוניות. ראוי להרחיב את התופעה שנועדה לקרב בין חרדים לחילונים. במקום זאת התושבים החילונים, הדוחים את החרדים בטענות דמיוניות של כפייה דתית ונסיונות החזרה בתשובה, מעדיפים להרחיב את הקֶרע ביניהם.

מעֵבר לכך יש לזכור כי הנחלת יהדות על-ידי חב"ד היא תופעה מבורכת. לא רק שהיא אינה נעשית בדרכי כפייה, אלא היא באה לענות על צורך של צימאון עמוק למסורת, המתרחב והולך בקרב רבים. ואם כן, כמו בכלכלה, מדובר בחוקי היצע וביקוש גם במישור הרוחני.

דוספוביה כבר אמרנו?


לא בכל מחיר

מדי ראש השנה נוהגים חסידי ברסלב לעלות לקבר רבי נחמן שבאומן, כמצוות רבם, טקס שהתרחב מאוד לכל רבדי העם, והפך כבר לטרנד בשנים האחרונות. ראוי לציין כי בניגוד לדעה הרווחת, נשות החסידים האמוּנוֹת על מסורת זו שותפות לנסיעת הבעלים מתוך אהבה, ורואות בה חווייה מתקנת בעלת השפעה חיובית לכל המשפחה.

יתר על כן, במשפחות רבות נסיעת הגברים לאומן לקראת החג משמשת הזדמנות מצויינת לאיחוד האגף הנשי של המשפחה המורחבת. עם זאת, אם נשים מתנגדות לנסיעת הבעל, אין ספק שעל הבעל להישאר בבית בחג מפני שלום בית, כפי שפסק מרן הרב עובדיה. כמו-כן, לא נראה לי נכון לבקש צדקה לצורך מימון הנסיעה. ובא לציון גואל.

ואחרון אחרון, פרעון חוב ישן של לקוחה מרוצה לקראת השנה החדשה.


מילה טובה

כשנכנסים ל'עידן מחשבים' בירושלים, רחוב ינאי 3, מבינים כי שירות טוב לא חייב להיות שירות מעולם אחר. הוא נמצא כאן ועכשיו במחוזותינו במרכז העיר, כחלק בלתי נפרד מנוף העסקים המקומי.

ב'עידן מחשבים' מאמינים שהשירות הוא חלק מהעיסקה, וכי הוא מהווה את כרטיס הביקור של החנות. ההצהרה כי הלקוח במקום הראשון אינה עוד סיסמה אלא מציאות. לכן הלקוחות זוכים לבדיקה יסודית ומקצועית של המחשב במעבדה של החנות – ובחינם! כל זאת מידיו המאומנות של יוסי, עֶלֶם החמוּדוֹת האתיופי. כבוֹנוּס הם מקבלים ממנו חיוך אדיב ומפנק.

הביקור במקום מומלץ בכל פֶּה. נַסו והיווכחו!

שנה טובה לכל בית ישראל.
תכלה שנה וקללותיה, תָחֵל שנה וברכותיה.