אושוויץ מתפוררת. ישראל חייבת להשתתף בשיקום

מדינת ישראל, בכל הקשור בהעמדת משאבים לפרויקטים בינלאומיים, כלליים, יהודיים, הומניטאריים, תרבותיים ועוד, עדיין נוהגת במקרים רבים כמדינה מתפתחת, כלומר כזאת שזקוקה לסיוע ולא כזאת שמשתתפת בסיוע- למעט אסונות בעולם. הגיעה העת שהמדינה המפותחת שלנו תתייצב בין המדינות הנאורות אשר מגישות סיוע בין היתר לשימור שרידים מן השואה, במזרח אירופה ובעיקר בפולין ובראש וראשונה בשיקום מחנה ההשמדה אושוויץ.

בידיעה שהופיע בהארץ - 14.1.2010 מבקשת פולין מן המערב לסייע לה לשמר את אושוויץ, מכיוון שרוב המבנים שהם צריפים מתפוררים לאחר שנים ועלולים להתמוטט. מנהל קרן אושוויץ -בירקנאו ,יאצֶק קסטליינץ', מצוטט כמי שהתבטא באוזני כתב הטיימס הלונדוני ש"ישער בנפשו איך תישמע הזעקה הציבורית כאשר אחד הצריפים יתמוטט ואי-אפשר יהיה לשקמו". בידיעה נמסר כי קסטליינץ' מתכוון לפנות לממשלת בריטניה לסייע בממון מלאכת השיפוץ וכי קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הודיעה כי ממשלתה תממן מחצית מקרן השיקום שנאמד ב-120 מיליון יורו.

לאחר ביקורי האחרון בפולין, לפני כשנתיים, הופתעתי לנוכח העבודה כי מדינה שאליה מגיעים יהודים רבים וישראלים רבים מזניחה את נושא השילוט והָהַכווָנה. הסיבה היא פשוטה, לרשויות המקומיות אין כסף לדברים כאלה, בייחוד אין להם לנוכח המשבר הכלכלי. משום כך, בין אם הם נוהגים ככה או אחרת, חובה על היהודים והישראלים לסייע להם בממון השילוט והָהַכווָנה לאתרים שחשובים ליהודים. לדוגמה. אחד האתרים החשובים בקרקוב, אולי החשוב ביותר, בעיר העתיקה של קרקוב, הוא בית הכנסת הישן, מקום שפוקדים אותם רבבות מבקרים בקרקוב - ישראלים יהודים ולא יהודים, אבל אין שילוט או אין שילוט מספיק להדריך אותך לאתר. אומנם אתה מגיע לשם בסופו של דבר כי הרובע קאז'ימייֶז' שבו נמצאים האתרים היהודיים הוא קטן ואתה איכשהו מוצא את המקום.

זה אמור גם לגבי האתר החשוב ביותר בוורשה. הכיכר והאנדרטא לזכר מורדי הגטו. בשעתו הערתי על כך כי הסביבה קצת מוזנחת והכיכר לא ירוקה כמו ככרות אחרות. אבל מה שהפתיעה אותי במיוחד הוא שבעלונים של בתי המלון, אין אזכור כלל לאתרים היהודיים. מה שניתן לעשות הוא לפנות לאותן רשויות בהצעה לעזרה בצורת תרומות לתכליות ספציפיות. בזדונסקה וולה עיר הולדתי כל הטיפול בשימור מורשת הקהילה מתמצה במפעל משותף של ארגון יוצאי זדונסקה וולה בראשות רעות לזרוביץ', דוקטורנטית דור שלישי, אשר היא וכמה מעמיתיה תמכו בהקמת קבוצה של צעירים פולנים מקומיים בשם "יחד", ואלה דואגים לכל מה שקשור בתיעוד הקהילה לרבות שיקום בית העלמין, שילוט למקום שהיה הגטו וכל זאת בעזרת ראש העיר . אני מניח שיש עוד כאלה.

בכל הקשור בפולין, יש בי יחס מאוד אמביוולנטי למדינה זו, שבה נולדתי. במישור המדיני והביטחוני היחסים בין המדינות והממשלות הם טובים. במישור הציבורי, פולין שמה את היד בפועל על רכוש יהודי, פרטי וציבורי שערכו נאמד בעשרות מיליארדי דולרים. זאת בעצם מכוח חוקים נאציים, שאומצו על-ידי המשטר הקומוניסטי, והמדינה שחברה באיחוד האירופי נותנת יד בפועל לשוד הגדול. אולם אחד הפרדוקסים שבאים לידי ביטוי בפולין הוא שחרף היות פולין "יודענריין" כלומר נקייה, כמעט, מיהודים - האנטישמיות בה לא פחתה. עמדתי על פנומן זה בכמה ממאמריי. זה מלמד שגידול הפרא ששמו אנטישמיות לא זקוק לנוכחות יהודית כדי לצמוח. מאידך מוסדות פולניים ארציים ומקומיים עושים מאמצים לשמר ולשקם את המורשת בת אלף השנים של הקהילה היהודית, פעם הגדולה בתבל. אולי מכיוון שזה היה המיוחד שפולין יכלה להתגאות בו. מכאן שני הַפָנים. אנטישמיות עממית מצד אחד ושימור מורשת יהודית מאידך. אולם בכול הקשור בשימור מכלול המוות הגדול ביותר- אושוויץ - בירקנאו, זאת סוגיה מעבר לגבולות כלשהם- גיאוגרפיים ואתנוגראפיים.

מכול מקום, בוודאי ובוודאי שממשלת ישראל צריכה לראות עצמה שותפה בשיקום אתר השואה הגדול בתבל-אושוויץ. לא מתקבל על הדעת שגרמניה, ומדינות אירופה אחרות, תהנה התורמות וממשלת ישראל תעמוד מנגד. בעוד שבנושא השילוט ובעניינים אחרים, גופים פרטיים, כמו הלנדסמנשאפטים (ארגונים יוצאי קהילות) השונים מגישים עזרה, במקרה של אושוויץ, זאת חייבת להיות הממשלה של מדינת היהודים, המדינה שבה רוב רובם של ניצולי שואה מצאו בה מקום וסייעו בהקמתה ובביסוסה. סמלית גם ארגונים כמו החברה להשבת רכוש בישראל, מרכז הארגונים של ניצולי השואה, וועידת התביעות, יכולים לעזור. מעשית- ומכול מקום בהנהגת העשייה- זאת צריכה להיות הממשלה, ואם ניתן - הממשלה צריכה גם ללוות את מלאכת השיפוץ והשיקום.

מסופר שקבצן התוודה בפני חברו, בשלהי ימיו, שהוא מיליונר ויש לו חברת השקעות שדואגת שהכסף יעשה כסף. "אם ככה- תהה הידיד- מדוע אתה יושב כאן ואתה כבר לא צעיר". " הרגל זה הרגל" - ענה לו "הקבצן".

במשך עשרות שנים מאז קום המדינה- ישראל הייתה במה שנקרא ה receiving end דהיינו בקצה המקבל.

המדד למצבה הכלכלי של ישראל היא התקבלותה הקרובה של ישראל למסגרת המדינות המפתחות -
OECD - Organization for Economic Cooperation and Development - ארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח, כחברה ה-32 של ארגון- המועדון היוקרתי הכלכלי והחברתי בעולם.

הגיע הזמן שישראל של שנות האלפיים, ישראל המשגשגת,תשתף במפעל לשימור אושוויץ, המונומנט המכונן ביותר לשואה שפקדה את העם היהודי. הפעם היא תימנה עם אלה שבקצה הנותן. הגיע הזמן.