כיצד הפתיח הנ"ל קשור לליברמן - משום שכל מתקיפיו, מתנהלים בדיוק כמו ראשי מדינות ערב; קרי - אין קשר בין העובדות ובין המתקפה; דמגוגיה לשמה, קישור בין "משפט" ופוליטיקה וחצאי אמיתות (שכידוע גרועים משקר).
דוגמה להתנהלות שכזו הינה כתבה מאת
יוסי שריד בעיתון הארץ, מיום 4.3.10; לכן אנתח כל טיעון שלו, ותיווכחו עד כמה - הינו מוטה וחד-צדדי:
- א) אין צורך להגיש כתב אישום, ולהמתין לפס"ד, אלא חובת "ההוכחה הציבורית" חלה על ליברמן.
דהיינו, אליבא דשריד, אין צורך בבית המשפט, חקירת עדים והצגת ראיות, אלא די ב"משפט הכיכר", ומה שההמון ברחוב יכריע - זה מה שיקבע! (כמובן שהכוונה להמון בכיכר מול הסינמטק בת"א, הידוע באובייקטיביות שלו).
לא זכור לי ששריד דרש "משפט הכיכר" גם נגד
אהוד ברק (בנוגע לכספים שזרמו ל"עמותות" בבחירות הכלליות בשנת 1999), ולא בעניין בוז'י הרצוג אשר שימש "כאחראי" על העמותות במטה ברק; ולא נגד
אריאל שרון בנוגע לכספי "האי-היווני" (בנוגע לשרון, שריד עתר לבג"צ נ' היועמ"ש לממשלה, ולאחר שעתירתו נדחתה, הוא דמם!).
- ב) שריד דורש כי ליברמן יסביר לעם (לא לביהמ"ש), הכיצד בחשבון הבנק של בתו מיכל הצטברו מיליוני שקלים.
אכן שאלה נכונה ובמקומה; אולם, מדוע שריד לא שואל את
אהרן ברק הכיצד בתו - אישה צעירה ללא ניסיון משפטי - מקימה עסק של גישור ("גומא") וחצי העולם העסקי נוהר לכאן? האם חמי פרס, בנו של הנשיא, היה מצליח להקים קרן סיכון כה גדולה, אלמלא היותו בנו-של...?
- ג) ליברמן משבש חקירתו ולא מאפשר חשיפת האמת!
כנראה ששריד לא חשב פעמיים טרם שכתב זאת, שכן: אדם אחד - חזק פוליטית ככל שיהא - לא מסוגל לעמוד נגד המשטרה ופרקליטות המדינה! מה עוד ששריד החליט "לשכוח" כי ליברמן הוא זה שצועק שנים כלפי המשטרה והפרקליטות - תחליטו בענייני או שתסגרו תיקים.
לא ייתכן כי במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית, תתנהל חקירה נגד פלוני במשך 11 שנה! (ומה אומר פרקליט המדינה: כעת זו חקירה רק משנת 2005; אז מדוע החקירה משנת 1999 עדיין "פתוחה"?!).
נשכח משריד, כי עיתוני ת"א ניזונים מהדלפות, שכן אף ידיעה בעניין החקירה, לא הייתה אמורה להגיע לידיעת עיתונאי; וברור כשמש כי לליברמן אין אינטרס כי תוכן החקירה יתפרסם, ואז נשאלת השאלה הרטורית: למי האינטרס היותר גדול לפגוע בליברמן?! רק לשמאל הרואה בו אויב פוליטי מר ומאיים.
- ד) שריד לא מסתפק בטיעונים פסבדו משפטיים או ציבוריים, והוא עובר גם למתקפה פוליטית; קרי: ליברמן לא עשה דבר למען הציבור במשך כל השנים שהינו בפוליטיקה!
אין בכוונתי לעשות "מסדר מעשים מול דיבורים", אלא אסתפק בשאלה רטורית: מה עשה פואד במשך כל שנות "שירותו"?, אלו הישגי ענק היו לאהוד ברק? איזה חותם אדיר הותירה
ציפי לבני?!
- ה) לאחר המתקפה הפוליטית, שריד נאחז בקרנות "מזבח אוכפי החוק"; קרי - ליברמן איים ומאיים על חוקרי המשטרה ופרקליטי המדינה ובכך עיכב חקירתו.
זו בדיחה, אך לא מצחיקה; דרישותיו של ליברמן למנוע הדלפות מחקירתו, ולהכריע בנושאי חקירותיו הינן "איום" על החוקרים והפרקליטים.
תחילה על שריד להחליט: האם הוא דבק במערכת המשפט, ואז - אין מקום ל"משפט הכיכר", ואם די בלינץ' ציבורי, אין צורך בחוקרים ובפרקליטי המדינה.
אני מניח כי שריד יתעשת ויבין כי רצויה הכרעת בית המשפט (אם בכלל יש מקום לכתב אישום), ולא חבר מושבעים בכיכר העיר ת"א; ואז יישאל כך: האם פרקליטות המדינה לא הגזימה באורך החקירה? האם אין לפנינו שימוש כוחני בחרב החוק? שריד שכח כי רק "שלשום", הוא תקף קשות את המשטרה ופרקליטות המדינה, עקב מעצר מפגיני השמאל בשייח' ג'ראח והעמדתם לדין; דהיינו, לאנשי השמאל מותר (זה דמוקרטי) לעשות את אשר נמנע בכוח ממפגינים שמחו נגד תוכנית ההינתקות מעזה!
- ו) שריד לא מסתפק בהתקפה פוליטית, ונע לכיוון הפן האזרחי: ליברמן הינו מחרחר ריב ומדון בין מגזרים שונים במדינה;
דהיינו, לליברמן אסור להביע דעותיו ואפילו לא לחשוב אותן, שכן בכך הוא מסכסך בין יהודים וערבים וגם מטעה את ציבור העולים מרוסיה.
לא זכור לי ששריד יצא נגד מרצים בכירים באקדמיה הישראלית, אשר קראו להחרים את ישראל בכל העולם, ולא נגד "מיטב הנוער התל אביבי" אשר מחרף נפשו כל יום ו', מול הגדר ב-ק"ק נעלין!
- ז) אליבא דשריד, ליברמן לא ראוי לכהן כשר החוץ, שכן כל מנהיגי העולם סולדים ממנו, והוא מתרועע רק עם נבל כמו לוקשנקו.
מעניין, הכיצד לא שמתי לב כי אסד הבן,
אחמדינג'אד וגם מובארק הינם נאורים וליברלים אמיתיים; הכיצד לא הבחנתי כי אבו-מאזן הינו ידיד העם היהודי, למרות שעבודת הדוקטורט שלו הייתה: הכחשת השואה היהודית בגרמניה; הכיצד איני מבחין כי ראשי החמאס רוצים ב"שלום" עם ישראל, ולכן רצחו בדם קר את ראשי ארגון הפת"ח ברצועה.
איך שכחתי כי לובשי החליפות במשרד החוץ באירופה ובארה"ב, הינם צדיקים גדולים, למרות שהם עושים עסקים עם כל מי שמוכן לרוקן ארנקו! (אירן, סין ניגריה וכדומה).
בניגוד לשריד אני לא שוכח כי במלחמת העולם השנייה - כולם סגרו דלתות בפני העולם היהודי (פיזית ופוליטית) ועצמו עיניים למרות מחנות ההשמדה; אני לא שוכח כי כל מדינות אירופה נכנעו למדינות אופ"ק בשנת 1974, וחתמו על הסכמים מבישים (כמובן חסויים), לפיהם הותר לארגוני טרור ערביים להקים תשתית באירופה ובלבד שלא יפגעו באזרחים אירופיים; לא שכחתי שתיקת אירופה נגד רצח העם ברואנדה ובזימבבואה, ולא הבלגתם נגד
סדאם חוסיין כאשר רצח בני עמו באמצעות גז ועינויים, ולא העמדת פנים כאשר חאפז אסד מחה את כל העיר אל-חמה, עקב היותה כיס התנגדות למשטרו!
