שלום לתמימות!

מי מאיתנו לא מכיר את ההרגשה שמלווה אותנו משחר ילדותנו. רגש שקשה להסבירו במילים. אתם זוכרים את הוויכוחים הילדותיים של אבא שלי יותר גיבור או אבא שלי יותר חזק. אב אמור להקנות לילדיו תחושת ביטחון ובשל כך נוצרת אצלם ההרגשה שהוא כל יכול, בלי חולשות בכלל, הכי גיבור והכי חזק. כשמתבגרים מבינים שהרגשה זו יסודה בתמימות הילדותית והאמת היא שאין בעולם אנשים מושלמים. כולנו בני תמותה, לכולם יש חולשות ובסדר העולם התקין כולנו גם נסעד את אבותינו בערוב ימיהם.

אותי ההרגשה הזו מלווה עד היום. ישנם לוחמים בצה"ל שנתפסים אצלי ואצל הרבה אנשים אחרים גם ככל יכולים. אלה הלוחמים שמקנים לנו תחושת ביטחון בכל מקום בארץ הזו. הם האב הגיבור והחזק שאמור להושיע אותנו בעת צרה. חבר'ה חסונים ועשויים ללא חת שמוכנים למסור את נפשם, להרוג ולהיהרג עבור כל אחד מאחיהם, תושבי המדינה הזו. מה גם שרובו המכריע של העם היושב בציון לא ממש יודע מה הם עושים ואולי זה דווקא טוב. זה מאפשר לדמיון הפורה שלי ואולי גם שלכם להשתולל ולהפוך את אותם גיבורים לגיבורי על, לוחמים שביצעו מבצעים מסוכנים בשטחי האויב וכל אחד ייתן לדמיונו הפורה להשתולל ולצייר אותם כאוות נפשו. זה רגש בריא וטוב שמטרתו בעולם היא לגרום לכולנו לבטוח באנשים, בתמימות ובלי חשדנות.

לא סתם, אישה שהוכתה על-ידי בעלה והתגרשה תפחד לייצר קשר זוגי חדש. תחושת הביטחון בגברים אבדה לה. כנ"ל לגבי ילד שעבר התעללות מצד הוריו, יהיה לו קשה לבטוח בבני אדם בעתיד.

כאלה הם, "אנשי הצפרדע אנשי הדממה", לוחמי השייטת המופלאים שאת פועלם איש לא ראה ואיש לא שמע. אני לא כל-כך מתמצא בהכשרה שהם עוברים אבל החבר'ה האלה באמת "מטורפים".

האמת היא שלאחר מבצע ההשתלטות על ספינת "המרמרה", עברתי סוג של התפכחות. עכשיו אני מתחיל להבין שבעצם כולנו בני אדם. לראות לוחם שייטת מוכה ומושפל זה מחזה לא קל, זה סרט למבוגרים בלבד וכנראה שבחשיבה שלי עוד הייתי ילד. לא האמנתי שאנשים מכוכב אחר לגמרי יכולים לחטוף כאלה מכות ורק בנס להיפצע בלבד ובאמת ברוך ה' שאין הרוגים לכוחותינו בתקרית הזו למרות שזה היה קרוב. טוב, אז כנראה שלוחמי השייטת הם בני אדם בדיוק כמוני. הם יכולים לקבל מכות, הם יכולים כמעט להיהרג, גם להם יש חולשות וחסרונות וכו' וכו'.

נשאר לי רק להלין על כך שאיבדתי את תמימותי ואת האשמה אני מטיל קודם כל על עצמי. אני מודה, הייתי תמים ועכשיו התפכחתי. את הכעס אני מפנה לראשי מערכת הביטחון ובראשם שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל הים וברשותכם, תנו לי להפנות אליהם מס' שאלות: לא ידעתם שינסו לבצע בחיילים לינץ'? למה החיילים לא ירדו לספינה עם רובים? למה אחרי שהחייל הראשון ירד וכבר היה ברור מה קורה, המשכתם לשלשל בחבל עוד חיילים לספינה? לקח די הרבה זמן עד שאישרתם לפתוח באש חיה, למה? זה היה משחק פיינטבול ולא ידענו?

ושאלת השאלות: למה, אבל באמת למה גרמתם לי לאבד את התמימות?