|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רק 256 צדיקים נמצאו באקדמיה, שחתמו על עצומה הקוראת למרצים באוניברסיטאות לחדול מפעילותם להטלת חרם בינלאומי על מדינת ישראל ● הכנסת ושר החינוך מבטיחים לפעול נגד יוזמי חרמות על מדינתם ואוניברסיטאותיה ● לאן נעלם היושר האינטלקטואלי
|
|
יש צדיקים בסדום האקדמית והנאורה [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| באף חברה מתוקנת לא הופך חופש הביטוי לחופש השיסוי. ובאף אוניברסיטה לא מוותרים למרצים על יושר אינטלקטואלי אישי. אם אתה, אדוני המרצה, קורא לעולם להטיל חרם על האוניברסיטה שלך, תתכבד להחיל קריאה זו גם על עצמך, תתפטר ותלך הביתה | |
|
|
|
|
שנאת עולם לעם עולם
|
|
מנחם רהט
|
|
האנטישמיות העתיקה לא נעלמה; היא רק שינתה צורה, והפכה משנאת היהודי לשנאת מדינת היהודים * התקשורת, האקדמיה וארגוני השמאל הקיצוני מזרימים דלק אנטי-ישראלי לדורשי רעתנו
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם ששכיר בחברת קוקה-קולה, למשל, היה מעז לחתום על עצומה הקוראת להטיל חרם על המשקה הבינלאומי, בטענה שיש בו ליקויים בריאותיים; או שמועסק ב מיקרוסופט היה מארגן חרם נגד מוצרי החברה, בנימוק שהתוכנות מסייעות בהפצת תכנים קלוקלים. אין ספק כי עובד בוגדני שכזה, שירק לתוך כף היד המקיימת אותו, היה מתעופף החוצה מיד, מבלי שישהה שעה נוספת בארגון המפרנס אותו. ההיגיון הבריא הזה אינו קיים במקום עבודה ישראלי יחיד, שמאפשר לעובדיו המשתכרים ממנו יפה-יפה, לקרוא לעולם להחרים את מקום עבודתו. זוהי האקדמיה הישראלית, שחלק ממרציה שותפים לקריאה לעולם, להטיל לחרם בינלאומי על מדינתם, לבודדה בזירה הבינלאומית, להכריז עליה מדינה מצורעת, לנתק כל קשר בין האוניברסיטאות המובילות בעולם לאקדמיה הישראלית. רק באקדמיה הישראלית העבריין יוצא נשכר שלוש פעמים: גם מעמדית, גם כספית, וגם זוכה למאמרי תמיכה בעיתון הארץ לאנשים שחושבים שהם חשובים. נכון שהאקדמיה הישראלית איננה חברת קוקה-קולה ואינה חברת מיקרוסופט, וגם נכון שזכותם של מרצי האוניברסיטאות לחופש אקדמי אינה מוטלת בספק, אבל באף חברה מתוקנת לא הופך חופש הביטוי לחופש השיסוי. ובאף אוניברסיטה לא מוותרים למרצים על יושר אינטלקטואלי אישי. אם אתה, אדוני המרצה, קורא לעולם להטיל חרם על האוניברסיטה שלך, תתכבד להחיל קריאה זו גם על עצמך, תתפטר ותלך הביתה. רק בישראל סבורים מרצים הנהנים מקביעוּת אקדמית נינוחה, שדמוקרטיה ואנרכיה חד הן. |
|
256 צדיקים בסדום האקדמית יצאו נגד עריצות השמאל ההזוי באקדמיה
|
| ▪ ▪ ▪ |
העצומה לגיבוי המרצים מצדדי חופש השיסוי, עלולה הייתה ליצור רושם, שמאחורי החותמים ניצבת האקדמיה כולה. אבל מתברר לפתע, שלא הכל שחור שם, באקדמיה. יש גם צדיקים בסדום האקדמית. דווקא בתוך מעוז השמאל הרדיקלי אוניברסיטת תל אביב (ותודה לעיתונאי עדי שוורץ על חשיפה בלעדית זו ב'ישראל היום') אזרו עוז 256 בכירים אמיצים, וחתמו על גילוי דעת הקובע כי "קריאתם של חברי סגל לחרם אקדמי, אינה עולה בקנה אחד עם ערכי האחריות והיושרה", וכי הקריאה לחרם על ישראל מהווה "פגיעה קשה באתיקה האקדמית, תוך שימוש לרעה בחופש האקדמי". מילים כדורבנות, ללא ספק. סוף-סוף קם הילד החכם, בעל הראייה הנכוחה, מסיפורו של אנדרסן, ומגלה את האמת: המלך (האקדמי במקרה שלנו) הוא עירום! עצומת 256 הצדיקים שקמו להגן על מדינתם מפני עריצות השמאל ההזוי שהשתלט על האקדמיה, מדברת בעד עצמה. אבל איפה כל השאר? איך זה שלא נמצאו צדיקים נוספים באוניברסיטת תל אביב? וכיצד ייתכן שבאף אקדמיה אחרת – בירושלים, בחיפה, בבאר שבע וברמת גן – לא קם אף מרצה, אפילו לא אחד, שיזם עצומה זהה נגד עמיתיו הקוראים להחרים את מדינתם? כולם השתפנו? יש אורות בקצה המנהרה, אבל הם עדיין נצנוצים קלילים בלבד. שר החינוך והכנסת מוזמנים להפעיל סמכויותיהם כדי לעשות סדר באקדמיה.
|
|
|
האוניברסיטה העברית [צילום: אתר האוני´]
|
|
|
|
| בכיתה מסוימת נדרשו הסטודנטים לחדול מהשימוש במונח ארץ ישראל ולהשתמש בשם פלשתין. ברוב המחלקות למדע המדינה באוניברסיטאות בארץ כופים על הסטודנטים – והפעם בשם אי-החופש האקדמי – להתעמק במקורות ש-80% מהם נחשבים פוסט-ציוניים עד אנטי-ציוניים | |
|
|
|
מעולם, ובשום מדינה, אין חופש אקדמי מוחלט ובלתי מוגבל. אין לאנשי אקדמיה שום חופש אקדמי לחשוף סודות ביטחוניים, להוציא דיבה, להפעיל אלימות פיסית, לשדוד בנק. שום אוניברסיטה לא תכיר בחופש אקדמי שיתיר למרצה שלה לפעול בניגוד לתקנונה. אין בעולם סוג של חופש אקדמי שבשמו יודיע מרצה, כי לא מתחשק לו, בשם החופש האקדמי, להיכנס לכיתה וללמד את הסטודנטים שלו. להפך: רק באחרונה הוכיחו אוניברסיטאות בישראל עד כמה החופש האקדמי הוא בסך-הכל בדיחה גרועה. האוניברסיטה העברית בירושלים הדיחה את המרצה ד"ר רן ברץ, שהוערך מאוד על-ידי תלמידיו, רק ב'אשמת' דעותיו המזוהות עם המחנה הלאומי ופעילותו האקדמית (החלקית) עם 'זו ארצנו' מחוץ לכתלי האוניברסיטה. אותה אוניברסיטה צדקנית, שלא שינתה את טעמה כנראה מאז ימי נשיאה, ד"ר יהודה מגנס, שחיפש כל דרך לרצות את הערבים, נמנעה מלהעניק דרגת פרופסור אמריטוס, שהגיעה על-פי כל קנה מידה לגדול חוקרי מדע המדינה בישראל ומגדולי החוקרים בעולם בתחומו, פרופ' אברהם דיסקין, לרגל צאתו לגמלאות, וזאת משום שלא התיישר על-פי ה'בון טון' האנטי-ציוני, טען שהדוח של 'זו ארצנו' מתון וקלוש לעומת המציאות הנוראה באקדמיה, והוסיף שעל השיח של מדע המדינה השתלט נרטיב שקרי, פוסט-ציוני. ואילו באוניברסיטת באר שבע פוטר בשרירות ובחוצפה ד"ר ירוחם לויט, מפני שדיבר עם הסטודנטים, דווקא בשם החופש האקדמי, נגד בעלי נטיות הפוכות. אוניברסיטת חיפה רדפה מרצים שהתבטאו בשם החופש האקדמי נגד אי-נאמנותם של הערבים למדינתם. אוניברסיטת בר-אילן השעתה פעילות של תא סטודנטים מן הימין בגין תעלול סטודנטיאלי בלתי מוצלח. באוניברסיטאות שונות בארץ נרדפים, כפי שחשף התחקיר המצוין של ארגון 'זו ארצנו', סטודנטים שמרשים לעצמם בשם החופש האקדמי, לחשוב אחרת מהטפותיהם של המרצים השמאלנים שלהם. סטודנטים שמסרבים לאמץ את הנרטיב הפלשתיני, מאוימים כי ייפגעו זכויותיהם, ציוניהם וקידומם. סטודנטים שהשתמשו במונח מלחמת העצמאות או מלחמת השחרור נתבעו להחליפם במונח מלחמת 48'. בכיתה מסוימת נדרשו הסטודנטים לחדול מהשימוש במונח ארץ ישראל ולהשתמש בשם פלשתין. ברוב המחלקות למדע המדינה באוניברסיטאות בארץ כופים על הסטודנטים – והפעם בשם אי-החופש האקדמי – להתעמק במקורות ש-80% מהם נחשבים פוסט-ציוניים עד אנטי-ציוניים, ורובם שוללים את עצם זכות קיומה של מדינת ישראל בארץ ישראל כמדינת הלאום היהודי. באוניברסיטת תל אביב, כך מעידה פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב בקרב הסטודנטים, מתבטאים מרצים נגד מדינת ישראל, צה"ל והתנועה הציונית, "ואף גרוע מכך", כדבריה. במילים אחרות: החופש האקדמי מנוצל באקדמיה לשיסוי נגד המדינה, באולמות ההרצאות בארץ ובמוסדות אקדמיים בחו"ל, אבל איננו קיים לגבי מרצים שחושבים אחרת, שנאמנים למדינה ולציונות. נגדם מפעיל השמאל האינטלקטואלי את מכבש העריצות הבולשביקית.
|
|
|
סער. ממנו הישועה? [צילום: ששון תירם]
|
|
|
החרפה הזו, שנמשכה שנים לא מעטות, עשויה סוף-סוף להגיע לקיצה בזמן הקרוב, אם שר החינוך גדעון סער יאזור אומץ לב ציבורי וממלכתי ויממש את הבטחתו לפעול נגד הקוראים לחרם ולסלקם מן האוניברסיטאות, ואם תאשר הכנסת את הצעת החוק שכבר עברה בקריאה טרומית, לקנוס ב-30 אלף שקל יוזם חרם על ישראל. אין ספק שבדרך יהיו זעקות שבר, שכבר נשמעות פה ושם נגד יוזמות אלה. 542 מרצים מן האוניברסיטאות בארץ חתמו על עצומת מחאה כנגד הגינוי שהשמיע השר סער כלפי החותרים תחת אושיות מדינתם. " חופש הביטוי והחופש האקדמי", כתבו המצדדים ביוזמי החרם הבינלאומי, "הם נשמת אפה של המערכת האקדמית", והזהירו כי "נזק רב ייגרם לאקדמיה הישראלית, אם פוליטיקאים יכתיבו לה מה נכון ומה לא נכון לומר, לחשוב, לחקור וללמד". זעקת הקוזק הנגזל.
|
|
| תאריך:
|
21/07/2010
|
|
|
עודכן:
|
21/07/2010
|
|
מנחם רהט
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אלחנן, העברית
|
21/07/10 15:12
|
|
|
|
|
|
יוסלביץ
|
21/07/10 19:12
|
|
|
|
|
|
אלחנן
|
22/07/10 10:12
|
|
|
|
|
|
יוסלביץ
|
22/07/10 16:30
|
|
|
|
2
|
|
צנחן
|
21/07/10 15:54
|
|
|
|
3
|
|
רוני מכפר שלם
|
21/07/10 22:24
|
|
|
|
|
|
יוסי פלס
|
21/07/10 23:10
|
|
|
|
|
|
רוני מכפר שלם
|
21/07/10 23:58
|
|
|
|
|
|
יוסי פלס
|
22/07/10 23:41
|
|
|
|
4
|
|
רואה בלי חשבון
|
21/07/10 22:32
|
|
סתם יום של חול. קיץ ישראלי. לפנות ערב. אולם קבלת הפנים של הנוחתים מטיסותיהם בנמל התעופה בן-גוריון. עשרות אנשים ממתינים ליקיריהם. שתי נערות עם שלטים קטנים. על אחד מאויר לב. על השני – שפתיים שמתוכן יוצא חוט, שעליו קשור בלון, שבתוכו כתובה אהבה.
|
|
|
|
|
ימים ספורים לאחר פרסום מאמרו של יריב מוהר ("גם ל חופש הביטוי יש גבולות, גבולות של הפחדה") כתבתי מאמר תגובה על תורת ההפחדה של השמאל. בא יוסי אבן קמה, בנו של עוזי אבן (מרצ לשעבר) ופרסם עבודת-גמר בשם "מדינת יהודה", המוצגת בתערוכת הבוגרים של מכללת שנקר, בה השווה את הימין הדתי לנאצים.
|
|
|
|
|
בעוד הממשל האמריקני מנסה לשכנע את מדינות ערב לתת "אור ירוק" לפלשתינים לחדש את המו"מ הישיר עם ישראל גוברות בקרב הפלשתינים תחושות השנאה, התסכול וחוסר האמון במנהיגי ישראל בצד אכזבה עמוקה מהנשיא אובמה.
|
|
|
|
|
מדינת ישראל השתתפה במספיק מלחמות על-מנת שכל אזרח ידע שהמוזות שותקות כשהתותחים רועמים. עם זאת, לאחר המלחמות השונות, בעיקר מאז מלחמת יום כיפור, אנו עדים לגלי מחאה בציבור שמגיעים מיד לאחר סיום הלחימה. ארבע שנים לאחר מלחמת לבנון השנייה, מפרסם המכון לאסטרטגיה ציונית מחקר חדשני שכתבה לאה בורובוי, המסביר כיצד עמדות הציבור בזמן מלחמה משפיעות על דעת הקהל לאחריה. הממצאים מראים כי בזמן מלחמה אזרחים נוטים לדווח על עמדות חיוביות כלפי המדינה, אך את המחאה הפוליטית שהתפתחה אחריה ניתן היה לנבא באמצעות עמדות חבויות שליליות שגילו המשתתפים במחקר. על-פי מסקנות המחקר, ניתן לזהות בזמן אמת בלחימה מה גורם לעמדות חבויות שליליות, ובהתאם לכך יכולים ראשי המדינה לפעול כדי למזער את התסכול של הציבור, להפחית את רמת המחאה הציבורית לאחר הלחימה, ולשמר את החוסן הלאומי ברמה גבוהה.
|
|
|
|
|
פרסום דוח ועדת איילנד חיזק את מה שחשים רבים בישראל המסרבים לקבל את המציאות כפי שהיא מועברת אליהם מכלי התקשורת המרכזיים, את התחושה שלפיה יש לראות את כל הדיווחים הללו כשקרים או כחצאי אמיתות, עד שלא הוכח אחרת. השוואה בין תמונת קבלת ההחלטות בנוגע להשתלטות על ה'מרמרה' כפי שהיא משתקפת מדוח איילנד ובין התמונה שהועברה לאזרחי ישראל על-ידי התקשורת הישראלית ביום הביצוע אמורה הייתה לשקף לכתבינו הנמהרים ולפרשנינו הנחפזים את דמותם האמיתית כפי שהיא - שטחית, היסטרית ואנטי-מקצועית.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
