דווקא בזמן הזה

שוקי טאוסיג הזכיר כאן שלשום את הפרסום של יורם גביזון ב"דה מרקר", לפיו אריק רייכמן קיבל 5 מיליון שקלים כדי שלא יתחרה בתנובה. אתמול קיבל רייכמן את זכות התגובה מעיתון "גלובס". בשיחה עם שולמית לן הוא טען: "מנסים ללכלך אותי כאילו קיבלתי כסף למכור את תנובה בזול". בתשובה לשאלה "בכל זאת, 5 מיליון שקל על אי תחרות?" אמר רייכמן: "זה לא כל כך הרבה כסף, מכיוון שאני נטלתי על עצמי אי מעורבות בכל שוק המזון, שזו התמחותי. ויתרתי על הכיוון שעסקתי בו מרבית חיי".

בהמשך הראיון מסביר רייכמן מדוע, בעצם, תנובה לא נמכרה בזול ("הדולר בעת המכרז עמד על 4.30 שקל לדולר; עד שכסף הועבר, בתחילת 2008, שערו צנח ל-3.9 שקל לדולר", ו"הנדל"ן עלה בצורה מטורפת [...] זו התפתחות של השנים האחרונות").

איתמר אייכנר ועמיר בן-דוד מדווחים בידיעות אחרונות כי על-פי מקורביו של שר החוץ אביגדור ליברמן, היה זה בנימין נתניהו שטרפד את מינויו של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, לתפקיד שגריר ישראל באו"ם.

בידיעה מדווח כי בניגוד להצהרה של ארדן, לפיה החליט על דרכו בכוחות עצמו, "מקורבי ליברמן" טוענים כי נתניהו הוא שסיכל את המינוי וזאת "בעקבות לחץ מצד ידידיו הקרובים שלדון אדלסון ורון לאודר – אשר חפצים במינויו של דורי גולד לתפקיד השגריר באו"ם".

בהארץ מדווח ברק רביד כי ההודעה של ארדן נמסרה אחרי שנתניהו "החל להפציר בו שיישאר בישראל ויסייע לו, משולחן הממשלה, בטלטלות הפוליטיות כאן". בידיעה מצוין המתח שנוצר בין שר החוץ לראש הממשלה סביב פרשת המינוי, אך המועמד דורי גולד מוגדר כ"מקורבו של נתניהו", מבלי להזכיר את שני המיליארדרים – אדלסון ולאודר.

ב"ישראל היום" מדווח מתי טוכפלד על החלטתו של ארדן. בסיום כותרת המשנה מודגש כי "בארגוני הסביבה מברכים". בידיעה עצמה מדווח כך: "במערכת הפוליטית מעריכים כי הסיבות לכך שנתניהו העדיף להשאיר את ארדן בישראל נובעות מההערכה שמהלכים פוליטיים דרמטיים שידרשו את תיק הגנת הסביבה לא יתרחשו בעתיד הנראה לעין, וכי ארדן הוא אחד השרים הבולטים שמגינים על ראש הממשלה בתקשורת".

דורי גולד מוזכר כ"מועמדו המועדף של נתניהו", ואילו שם אחר שמועמד לתפקיד הוא "אלי אבידר, בכיר במשרד החוץ לשעבר המכהן כיום כמנכ"ל מכון היהלומים". שני המיליארדרים לא מוזכרים.

ימים חלשים עוברים על תעשיית החדשות בישראל. לאחר הקרשצ'נדו של השבועיים האחרונים, עם ההתקוממות העממית במצרים והמהלך להדחת רמטכ"ל מיועד, הידרדרו אירועי השבוע הנוכחי עד כדי כך שבעיות חברתיות מאיימות לתפוס את הכותרות הראשיות בכל העיתונים.

אך לקוראי העיתונים אין סיבה לדאגה. העורכים בישראל מיומנים דיים כדי להתמודד גם עם מצב שכזה. פערים חברתיים מהגבוהים במדינות הדמוקרטיות? מאות אלפי עובדים עניים? פלוטוקרטיה? שטויות. הכותרות הראשיות של העיתונות המסחרית עוסקות הבוקר ביריבות אישית בין ראש הממשלה לשר האוצר, בהשלכות אפשריות של המשבר הנוכחי על המערכת הפוליטית, בתקיפה חוזרת ונשנית של נתניהו או סתם בניסיון כיבוי שריפות של העיתון מטעם. כל עיתון על-פי הרגלו.

"הקרע", קוראת הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות, הממוקמת בין שני תצלומים – האחד של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, והאחר של שר האוצר יובל שטייניץ. שני התצלומים שנבחרו מציגים את גיבורי הסיפור כשני מתגוששים החושפים שיניים לפני סיבוב נוסף של מהלומות. "נתניהו דורש הקלות לציבור", נכתב מצד אחד; "האוצר: הוא נלחץ ושולף", נכתב מן העבר האחר. גם הכותרת הראשית של המוסף "ממון" בוחנת את קשיי המחיה של שיעור ניכר מן האוכלוסיה בישראל מבעד ל"יחסים במשבר" שמתנהלים בין נתניהו לשטייניץ.

סבר פלוצקר כותב בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון כי "בניגוד גמור לטענות האוצר, הפחתת המס על הבנזין לא מחייבת לעת עתה שום קיצוץ בתקציב". לדבריו, ניתן לבטל את העלאת הבלו בלי לשנות את מסגרת ההוצאות בתקציב. הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [גד ליאור, דוד רגב ואיתמר אייכנר] מדווחת על כוונה לבצע קיצוץ רוחבי בתקציבי משרדי הממשלה.

גם הכותרת הראשית של "גלובס" קראה אמש, "קרע בין נתניהו לשטייניץ". "הכי נוח להפיל את התיק על 'פקידי האוצר'", כתבה סטלה קורין-ליבר בטור פרשנות. "[...] ובעצם על יובל שטייניץ. הוא [נתניהו] המליך אותו והוא יקריב אותו".

"השר כץ: רק הורדת מחירים תאפשר המשך קיום הממשלה", קוראת הכותרת הראשית של הארץ. על-פי הדיווח שמתפרסם תחת הכותרת, מאת מוטי בסוק, ראש הממשלה מגבש חבילת הטבות שנועדה למנוע את השביתה הכללית שבה מאיימת ההסתדרות. על התבטאותו של השר כץ מדווחת מזל מועלם, ולא בסוק, בעמ' 2 של העיתון.

ועוד בכפולה הפותחת של הארץ: ידיעה מאת דנה הרמן, כתבת העיתון באירופה, שממנה ניתן ללמוד כי לא רק ערבים בצפון אפריקה יודעים להפגין בכיכרות כשמצבם בכי רע. הרמן מזכירה לקוראים האירופים של הארץ כי "בחודשים האחרונים יצאו לרחובות אזרחים בשורה של מדינות אירופה בשל הפגיעה בכיסם. הם ערכו מצעדים, הניפו כרזות, עצרו את התנועה, השביתו בתי-עסק והתעמתו עם שוטרים". היא מציינת את ההפגנות ביוון, צרפת ומדינות אחרות.

חבילת ההטבות שעליה מדווח בהארץ מיתרגמת במעריב לכותרת "סימני כניעה"; עדות נוספת לכך שלא משנה כמעט מה יעשה ראש ממשלת ישראל, אם יוביל מדיניות של העלאת מחירים או יתחשב בקולות שמנגד וינסה להורידם, התוצאה ברוב המקרים תהיה זהה: ביקורת אישית מצד מעריב. מעל הכותרת הראשית נכתב: "נבהל מהלחץ הציבורי? נתניהו מכנס ישיבת דחופה" (כך במקור).

בכפולה הפותחת של מעריב מדווחים יובל גורן, יוסי גרינשטיין ואלי ברדנשטיין כי חבילת ההטבות עשויה לכלול את הורדת מחירי הדלק, ביטול ייקור תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית, הנחות במחירי המים והלחם ועוד. עמ' 4 של מעריב מוקדש כולו לציטוט מבחר טוקבקים שהופיעו אתמול באתר nrg (גם זו דרך לחסוך בהוצאות) ומתייחסים לעליות המחירים. הכותרת המתפרסמת לרוחב העמוד היא "קול העם".

מנגד, העיתון המשרת במסירות את לשכת ראש הממשלה מקדיש את כותרתו הראשית לצפירת הרגעה, בהמשך לזו שפורסמה בו אתמול. "הדלק והמים יוזלו", מתבשר קורא "ישראל היום", לצד תצלום של נתניהו, שטייניץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני. למען האמת, גם מהתצלומים הללו ניכר הקרע בין שר האוצר לראש ממשלת ישראל. שטייניץ נראה די המום בתצלום שנבחר לעטר את הכותרת הראשית ב"ישראל היום", נתניהו מחייך.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מסביר הפרשן הכלכלי של העיתון חזי שטרנליכט כי "ההתייקרויות שפוקדות את כולנו הן לא אשמת הממשלה", אך מוסיף: "זה לא משנה. על הממשלה למשול, ולכן עליה לבוא עם פתרונות לציבור".

משום מה, אף עיתון לא מבשר בשערו כי אתמול, שעה שהאוצר נלחם על כל שקל, ההסתדרות מאיימת בהשבתה, ושלטון הליכוד נקלע לסכנה בשל חוסר שביעות רצונם של אזרחי המדינה מעליות המחירים, אושרה תוספת של 700 מיליון שקלים לתקציב משרד הביטחון.

ידיעות אחרונות הוא היחיד המקדיש לכך ידיעה בכפולה הפותחת. גד ליאור ויונתן גולן מדווחים כי ועדת הכספים של הכנסת "נאלצה" לאשר אתמול "תוספת חריגה" של 700 מיליון שקלים לתקציב הביטחון. "למה נחוץ הכסף הזה?", שואלים השניים, "אפילו הח"כים לא יודעים".

ליאור וגולן מזכירים כי שר האוצר התפאר בחודשים האחרונים בכך שאילץ את משרד הביטחון לקצץ את תקציבו, על-אף שמהקיצוץ המקורי בסך 4 מיליארד שקלים נותר קיצוץ מקוצץ בסך 2.7 מיליארד בלבד. "את מחיר הפשרה", הם מזכירים, "שילמו משרדי הממשלה האחרים, שתקציבם לשנתיים הבאות קוצץ ב-3% במקום ב-2%".

והנה, בעת שכל יתר המשרדים עומדים בפני קיצוץ רוחבי נוסף כדי לאפשר הורדה של מחירי מוצרי היסוד, ועדת הכספים מאשרת את התוספת לתקציב הביטחון שמטפס ומגיע, על-פי הידיעה, לסך של 55.584 מיליארד שקלים. במשרד האוצר מגדירים את הסיבה לתוספת כ"עניין סודי". ליאור וגולן מדווחים כי "אחת ההערכות היא שהכסף ישמש להתחמשות נוספת, בשל החשש ליציבות הסכמי השלום עם מצרים ואולי גם עם ירדן בעתיד".

בוועדת הכספים מבהירים כי "מדובר בתוספת תקציבית שהייתה אמורה להיות מועברת כבר ב-2010". ח"כ חיים אורון מצוטט כאומר שהוועדה הפכה ל"חותמת גומי". ליאור וגולן מוסיפים כי "לאור הטלטלה במדינות ערב, לא מן הנמנע שבחודשים הקרובים יגדל תקציב הביטחון פעם נוספת. למטרה זו לא יספיקו כספי הרזרבה התקציבית [...] יהיה צורך לקצץ עוד במשרדי הממשלה [...] ייתכן שאף יוטלו שוב גזירות על הציבור".

בעיתונים האחרים (למעט "גלובס", שם דיווחה לילך ויסמן על התוספת בראש עמוד 4 ו"דה מרקר", שם מדווח מוטי בסוק בראש עמוד 6) תורמים לערפל הסודיות האופף את התוספת של 700 מיליון שקלים לתקציב הביטחון בכך שלא מדווחים עליה כלל, או שמצניעים את הדיווח.

ב"ישראל היום" אין דיווח על התוספת בכפולה הפותחת, המוקדשת לענייני כלכלה, תקציב, המשק, וקשיי המחיה בישראל. ידיעה קצרה בעניין (כמאה מילים בסך-הכל) מתפרסמת בעמוד 9, המוקדש כולו ל"טלטלה בצמרת צה"ל", ואשר בראשו הכותרת "אשכנזי: 'עשיתי גם טעויות'". בידיעה הקצרה על התוספת מדווח זאב קליין כי "מדובר בהעברה ראשונה בתקציב הדו-שנתי", ללא סימני שאלה.

בהארץ אין כלל ידיעה המוקדשת לתוספת לתקציב הביטחון, למרות העמדה המסורתית של המוסף הכלכלי של העיתון בגנות הבור התקציבי של משרד הביטחון. בטור פרשנות מאת נחמיה שטרסלר, המתפרסם בעמוד 2, התוספת מוזכרת במשפט יחיד בסיום הפיסקה השישית של הטור.

במעריב מודפסת על השער כותרת עבה על-רקע צהוב שתוהה "לזה יש כסף?", אך היא אינה עוסקת בתוספת לתקציב משרד הביטחון. לצד הכותרת, תצלום של בנימין נתניהו ורעייתו. מעל הכותרת תצלום של בית נתניהו בקיסריה. מתחת לכותרת, כותרת משנה הקוראת: "ממשלת נתניהו מעלה מחירים, לשכת נתניהו רוצה תקציבים: דורשת להכיר בווילה בקיסריה כמעון רשמי במימון מלא". על החתום: בן כספית.

כל עמוד 6 בעיתון מוקדש לידיעה מאת כספית, שמדווח כי נתן אשל "המחזיק בתואר 'ראש הסגל' בלשכת ראש הממשלה, אך מקדיש את רוב זמנו לביצוע עבודות ושליחויות שונות עבור משפחת נתניהו", כהגדרת כספית, זימן לפני כחודשיים פגישה עם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה והיועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כדי לדון בנוהל אחזקת ביתו של ראש הממשלה.

אשל, כך מדווח כספית, דרש לשנות את הנוהל כך שיכסה עלויות שוטפות מעבר לנהוג כעת (לשכת ראש הממשלה מכחישה את המדווח בידיעה). השינוי יעלה לקופה הציבורית, על-פי כספית, "מאות אלפי שקלים". אדם המוגדר כ"גורם בכיר" מצוטט כך: "מדובר במסכת דרישות מופרזת, לא הגיונית, שמעידה על תיאבון בריא ורצון לנהל חיים שלמים על חשבון הציבור.

דווקא בזמן הזה, כשמאות אלפי משפחות מתמודדות עם יוקר מחיה גובר, עם מחירי מים, דלק, לחם וארנונה שמאמירים מדי יום, צריכה משפחתו של ראש הממשלה להוות דוגמה לצמצום וצניעות, ולא לבוא ולנסות לשנות נהלים קיימים וכתובים כדי להצליח לדחוף כמה שיותר הוצאות למימון הציבור". כספית מגדיר את הדרישות של בני הזוג נתניהו "מעשה הגובל בטירוף".

סיכום ביניים: מאות אלפי שקלים לביתו הפרטי של ראש הממשלה מקבלים במעריב עמוד שלם בעוד 700 מיליון שקלים ל"עניין סודי" הנדרש על-ידי מערכת הביטחון נהנים מהתעלמות גמורה.

גילי איזיקוביץ מדווחת בהארץ כי מנהל לשכת העיתונות הממשלתית לשעבר, דני סימן, יהיה סמנכ"ל הסברה במשרד ההסברה. על-פי הדיווח, "את המכרז לתפקיד סמנכ"ל במשרד ההסברה עבר סימן לאחרונה והוא משמש בו מזה כשבוע.

על-פי גורמים במשרד ההסברה, הכפוף למשרד ראש הממשלה, המכרז המדובר היה מכרז פנימי ואילו התפקיד הנו תפקיד חדש שיהיה על סימן להגדיר את תחומיו ואת הגדרתו". עוד מצוין כי "לשאלה האם בתפקידו החדש תהיה לסימן נגיעה או אחריות לתפקוד לשכת העיתונות הממשלתית, לא ניתנה תשובה ברורה או חד-משמעית".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה מרקר" כי כמה מחברי מועצת הרשות השנייה מפקפקים בכוונת ערוץ 10 להעביר את אולפניו לירושלים, כפי שהתחייב, וזאת משום "שבתקציב השנתי שהגיש הערוץ לרשות באחרונה לא נמצא סעיף של הוצאות המעבר לירושלים".

עוד מדווחת בר-זהר כי שינוי שהוכנס לחוק הרישיונות קובע כי בעל רישיון חדש לשידורים לא יחויב לשדר חדשות בשנתיים הראשונות. בטור נלווה מדגישה בר-זהר כי "הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על מהות החדשות - כלומר, להקפיד שבעל רישיון חדש לא ימנף את נוסח החוק כדי לקיים שידורים שמתחזים לחדשות, מבלי לעמוד במה שמתחייב מבעלי ערוצים אחרים".

ב"גלובס" סוקר לי-אור אברבך את השפעת חוק הרישיונות על הגורמים הבולטים בענף.

ענבל אורפז, מיה אפשטיין ואיילה צורף סוקרות ב"דה מרקר" את השוק ההולך ונבנה לאפליקציות עבריות שנועדו למכשיר האייפד. בסקירה מוזכרים בין היתר ידיעות אחרונות ו"ישראל היום", קשת, ynet ואתר וואלה. הארץ ו"דה מרקר" נעדרים ממנה.

בתיבה נפרדת כותבת צורף, בין היתר בעקבות פרסומיו של יובל דרור באתר זה, על ההכנות של ידיעות אחרונות ו"ישראל היום" לקראת כניסתם לתחום.

על-פי דיווחה, האפליקציה שמתכננים בידיעות אחרונות תכלול תכנים מהעיתון המודפס בלבד, ואילו האפליקציה של "ישראל היום", שתושק בשבועות הקרובים, תכלול תכנים כתובים בלבד, ללא "וידאו או פעילות אינטראקטיבית מתקדמת יותר".

- התקשורת הישראלית נגד בנימין נתניהו, ולהפך
- איש הזרקורים
- המציאות עולה על כל טפשות
- אל הנער הזה
- הג'ינג'י עם המקלדת