השופט: יהודה זפט, סגן נשיא בית המשפט המחוזי, תל אביב.
המועד: יום ראשון, 30.1.2011, שעה 10:00.
הנושא: ה"פ 53048-11-10, בר-לב נגד Chaniral.

יהודה זפט נכנס לאולם בשעה 10:03 בידיים ריקות. גם על הדוכן אין שום מסמך. מיד יתברר מדוע. בינתיים, הוא סוקר את האולם הגדוש בעורכי דין - כל כך גדוש, עד שכמה מהם נאלצים להתיישב על ספסל הנאשמים. "אתם מודים באשמה?", פונה אליהם זפט בחיוך. "אתם הרי יודעים מה עשיתם, תגידו כן וזהו".

צחוק-צחוק, אבל הנושא רציני מאוד: המכרז להקמת מתקן התפלה באשדוד, עסק של כמה מאות מיליוני שקלים. כמו תמיד, המפסיד במכרז עותר לבית המשפט ומבקש לעכב את כל העסק. אבל זפט לא מוכן לשחק את המשחק הזה. כעת מתברר מדוע לא הביא איתו את התיק: הוא קרא מספיק ורוצה לקבל את הסכמת הצדדים לפסוק בלי דיונים נוספים.

"אי-אפשר היה לכתוב יותר באריכות", נוזף זפט בעדינות בסוללת עורכי הדין. "התייחסו לשופט כאילו הוא אדם שצריך להסביר לו עוד פעם ועוד פעם, לאט-לאט, להאכיל אותו בכפית". התיק הזה בשל להכרעה, קובע זפט; העותרים יוכלו להשיב על תגובת המדינה, ומכאן - ישר לפסק הדין.

בא כוח מקורות, זה שהתיישב על ספסל הנאשמים ("אנחנו מקורות ולכן אנחנו תמיד נאשמים", הוא מסביר לזפט), מסביר מדוע הוא מתנגד להצעת בית המשפט אך מסכים להוציא צו ביניים.

זפט מגיב: "זה לא רציני, זה לא מתאים שהעניין הזה יפול על צו ביניים ושיתקדמו עם הליך כל כך גדול כשיש עננה. לא צריך לחזור על הטעות של הפרטת בית הסוהר, שאחרי שנתיים בית המשפט העליון יגיע להחלטה שזה לא בסדר. בפרויקט בסדר גודל כזה, לא עושים אותו ומשאירים עננה ששופט מכובד יחליט כך או אחרת. לי קל מאוד לתת החלטה בצו ביניים; זה הכי פשוט. התיק יעבור לשופט אחר ויהיה פסק דין מתי שיהיה. אני יכול לתת פסק דין", ממשיך זפט ללחוץ על הצדדים.

אחד מעורכי הדין מעיר שקרא משהו בעיתון על הפרויקט. זפט, חבול מסדרת כתבות לא-מחמיאות ב"כלכליסט" על היחסים בינו לבין עו"ד יעקב וינרוט, מגיב: "בזמן האחרון אני משתדל לא לקרוא עיתונים. היה לא נעים. אמרו עלי כל מיני דברים שלא ידעתי על עצמי, כמו איפה אני גר". זפט אומר את הדברים בחיוך ועורכי הדין מגיבים בצחוק. בכלל, האווירה מאוד נינוחה, אם כי זפט לא מוותר לרגע על היעד שלו: לתת פסק דין על סמך הטיעונים שכבר הוגשו, עם קצת השלמות.

אחרי כמעט חצי שעה של לחץ, כל הצדדים מסכימים. עד כאן הדיון לא הוקלד, כדי לאפשר חילופי דברים חופשיים, וכעת זפט מכתיב את החלטתו. בין היתר, הוא קובע שהעותרות ישיבו בהסכמה על תגובת המדינה בתוך שבעה ימים. נציג מקורות מתערב ומבקש לקצר את הזמן. זפט משיב: "מידתיות זו מידה חשובה. לא נעשה את זה בחופזה. המילה 'בהסכמה' מפריעה לכם? בסדר, בכל מקרה זה יהיה שבעה ימים. אם תרצו החלטה מהירה, תעזבו את התשובות לתשובות".

בא כוח מקורות ממשיך ומבקש להגביל את אורכן של תגובות העותרים. זפט מסביר שזה לא ממש נחוץ: "המענה ההולם לכתבי טענות ארוכים הוא להראות שיודעים לכתוב קצר. אני מכבד את זה יותר". 27 דקות והדיון הסתיים.

השורה התחתונה: לפחות מספסלי הקהל, זו חוויה נעימה. זפט משרה אווירה טובה ובאמצעותה מצליח להביא שורה של עורכי דין - שכל אחד מהם רוצה להראות את יכולתו ללקוחו (גם הם היו באולם) - להסכים להליך מהיר ויעיל. הוא שולט בפרטים, מבין את חשיבות הפרויקט ואינו מוכן לאפשר למעוניינים בכך לגרום לסחבת.

מזג שיפוטי: 9.

יעילות: 9.