מה שהיה – זה מה שיהיה?

אם תעיינו בעיתונים מלפני שנה, שנתיים, ארבע שנים או יותר, תראו את אותם הסיפורים – אותם טילים מעזה או מלבנון, אותן התגובות, אותם הפיגועים. מתי זה התחיל? זיכרוננו קצר, אף אחד כבר לא חושב על זה, אבל התשובה היא פשוטה מאוד: זה התחיל מגירוש היהודים מבתיהם בגוש קטיף ובצפון הרצועה, מה שנקרא במדינת החלמאים – הינתקות. לא כולם שתקו. היו כאלה שיצאו להפגנות, נשכבו מתחת לרכבי הפינוי, ניסו לעצור את הרכבת של שטופי המוח שנשלחו על-ידי ממשלת המושחתים (את שאריותיה אתם יכולים לראות במפלגות שונות גם עכשיו). שום דבר לא עזר. ואחרי החטא בא העונש: חוץ מאירועים המתוארים הייתה גם מלחמה. כבר שכחנו? עם כל הטילים והקורבנות שהיא גבתה. אפשר להגיד "אמרנו לכם" לכל אלה שישבו בבית ומחאו כפיים אז, גם עבדכם הנאמן כתב על העונש הצפוי – והוא הגיע. והגיע לא רק בפצמ"רים ובטילים. הוא הגיע גם בגלי מסתננים שפתאום שוטפים את המקומות שתושביהם ראו את מעשי הפשע ושתקו. דווקא את זה אף אחד לא היה יכול לצפות.

קשה לכתוב על זה, קשה להגיד לאלה שסובלים מצרות היום: איפה הייתם אז? כעת זה גם הרי לא יעזור, אנו זקוקים לפתרון, והפתרון הוא פשוט: אין צורך בפעולות הענישה, אין צורך בהפצצות סתם, גם אין צורך בכניסה מסיבית קרקעית כמו שהייתה במבצע "עופרת יצוקה" (בזה היא גם נכשלה – ושום מטרה לא הושגה), גם קורבנות "חפים מפשע" הם מיותרים.

הפתרון פשוט מאוד. צריכים רק קצת שכל ורצון לגמור אחת ולתמיד עם הבושה הזו. כבר כתבתי על זה לפני כמה שנים. אחזור ואפרט את זה שוב בגלל המצב העכשווי שהוא כמו מעגל החוזר על עצמו שוב ושוב.

הפתרון:

אנו חייבים למצוא את הנקודה הרגישה ביותר שלהם והיא כמובן השטח, יותר נכון – הגבולות. וברגע שהממשלה תחליט על "תג מחיר" לירי פצמ"רים, טילים וכדומה – הכל יהיה ברור, ידוע מראש ומיושם במקום בלי אזהרה נוספת. חשוב: ההחלטה הזו צריכה להיות מלווה בהצהרה שהפעולה היא בלתי הפיכה – השטח יהיה מיד מסופח למדינת ישראל.

לדוגמה: ממשלה מחליטה שעל כל ירי פצמ"רים הגבול זז בעשרה מטרים בקו הירי לכיוון נקודת היציאה (את רוחב התזוזה אפשר לקבוע גם בהתאם – שלא יהיה מוגזם ממבט חיצוני). כל ירי טילים גורם לתזוזת הגבול במסלול הירי, בואו נגיד לחמישים או למאה מטרים לעומק (סתם דוגמה), ברוחב מאה או מאתיים מטרים. בשלב ראשון הם לא יתייחסו למחיר, אבל אחרי תזוזה אפילו לכמה קילומטרים בודדים הם יבינו שהעסק לא כדאי (הם הרי לא טיפשים) ויחשבו טוב לפני ירי כל טיל נוסף. אותו הכלל חייב להיות מיושם גם בגבולות אחרים, במידה שהירי יבוצע משם.

צה"ל לא יכול לקבל החלטה כזו – הוא בסך-הכל כלי לביצוע מדיניות – זה רק תפקידה של הממשלה. מבחינת החוק הבינלאומי לא יכולה כאן להיות שום בעיה, כי אין שום גבול רשמי לרצועת עזה, ישנם רק קווי הפסקת אש. הפתרון הוא פשוט, כולם יבינו אותו ולא יכולה להיות שום בעיה ביישומו, וככל שהוא יתקבל מהר יותר - כן ייטב.