סרט האימה של נהג המונית

באוגוסט 2006 מסרה המתלוננת עדות משלימה, ובה טענה שמספר הכובע היה 0777, שהאירוע התרחש בסביבות השעה 6 בערב ושעל המונית היה דגלון בצבעים אדום-כחול - אולי של תחנת וולפסון. בעדותה בבית המשפט הייתה למתלוננת גירסה שונה: הדגל היה בצבעים כחול-לבן, והאירוע התרחש במקום אחר מזה שתועד לכאורה במצלמה האוטומטית.

אלא מה? מספר הכובע במוניתו של בקרינג הוא בכלל 00777, כמו כל מספרי הרישוי שהם בני חמש ספרות. בקרינג אמר בעדותו, כי הוא נהג עצמאי ולכן מעולם לא היה דגל על מוניתו, וכי הוא מעולם לא זומן למשטרה לפני שקיבל את כתב האישום. בשל התרגשותו של בקרינג, הוא לא זכר את המספר שעל מוניתו; הצדדים התכבדו וירדו למקום חניית המונית וראו במו עיניהם את המספר: 00777.

זה לא הספיק. בית המשפט קבע, כי אומנם השוני במספרים יכול היה ליצור ספק סביר, אך "ואולם את שאולי היה חסר במשקלן של ראיות התביעה, השלים לטעמי הרושם שעשה עלי הנאשם בעדותו בפני, וזאת בכל הכבוד וההערכה". בקרינג נדון לחודשיים שלילה ולקנס של 2,000 שקל.

לאחר מספר חודשים פנה בקרינג - שכבר שכר שלושה עורכי דין שוניצם - אל הסניגוריה הציבורית. זו מצאה, כדברי לייסט, "ראיות חדשות שמוכיחות, לעמדת הסניגוריה, את חפותו המוחלטת של המבקש". מדובר בשני סוגי ראיות: אליבי למקום הימצאו בעת ביצוע העבירה, וטענה משפטית לפיה כתב האישום הוגש לאחר תום מירוץ ההתיישנות.

האליבי מתבסס על איכון מכשירי הטלפון הסלולרי של בקרינג ובית-נר. עולה מהם, כי בשעה 17:57 היה בקרינג בסמוך לפארק סיביל שליד ראש העין, ובשעה 18:30 - באזור רחוב ויצמן בתל אביב. בשעה 17:56 ביצע גם בית-ניר שיחה, גם היא - מאזור פארק סיביל. המומחה שלמה ירדני קבע לאור נתונים אלו, כי לא ייתכן שבקרינג היה בסביבות השעה 18:00 בחולון. יחד עם הראיות הקודמות, טוען לייסט, ברור שהוא הסיע את בית-נר מראש העין לתל אביב.

לייסט חוזר לשאלת מספר הכובע שעל המונית. לדבריו, מאחר שמספרי הרישוי הם כאמור בני חמש ספרות, הרי שככל הנראה כאשר פנתה המשטרה למשרד התחבורה וציינה שמספר הרישוי של הנהג החשוד היה 0777 - הוסיפו אנשי משרד התחבורה אוטומטית עוד 0 בהתחלה וכך התקבל מספרו של בקרינג. אבל בדיוק באותה מידה, הוא טוען, זה היה יכול להיות 07771 או 11 צירופים נוספים. שלא לדבר על האפשרות, שהספרה שהשמיטה המתלוננת הייתה 0 מימין או 7 מימין.

"יוצא אם כן שה'ספק' שעלה בליבו של השופט בערכאה הראשונה כאשר נוכח לדעת שמספר המונית של המערער הוא 00777 ולא 0777 הוא הרבה יותר מספק. הרי הספרות 0777 היה כל מה שהיה לתביעה כנגד המבקש. על סמך ראיה זו מלכתחילה לא ניתן היה להגיש אישום", טוען לייסט.

מאחר שהיה בטוח בחפותו, ערער בקרינג לבית המשפט המחוזי. לפני הדיון בערעור, הצליח למצוא קבלה מיום האירוע ולפיה בשעה 18:30 אסף את עו"ד עדי בית-נר, ממשרדו של יהודה רווה, ונסע עימו מפארק אפק שליד ראש העין לתל אביב. בית-נר הגיש תצהיר בו אימת עובדות אלו.

האם זה הספיק? ממש לא. בית המשפט המחוזי סירב לקבל את הראיה החדשה, בנימוק שלא ניתן הסבר מספק לאי-הגשתה בשלום (הסיבה הייתה שבקרינג עבר דירה ולא מצא אותה), והוסיף: "מן הראיות עולה כי ככל הנראה נעשו בדיקות עם נהגים אחרים, והמסקנה הייתה כי המדובר בנאשם, ולא בנהג אחר, שנהג אותה עת במונית, שמספר כובעה הנכון הוא כפי שמסרה המתלוננת בת/3, מספר ימים לאחר האירוע, וכפי שהעידה בבית המשפט". אבל שום "בדיקות עם נהגים אחרים" לא נעשו, אומר כעת עו"ד ד"ר אלקנה לייסט מן הסניגוריה הציבורית.

בקרינג לא נשבר והגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, וזו נדחתה מן הטעם הידוע שאין ערעור בגלגול שלישי אלא בנסיבות יוצאות דופן של העלאת סוגייה עקרונית.

לייסט הוסיף והביא אישור מרואי החשבון של בקרינג, משרד שטראוס-לזר, ולפיו מדובר בעצמאי שמעולם לא היה קשור עם תחנת מוניות כלשהי. המסקנה: על מוניתו מעולם לא התנוסס דגל, והנה עוד טעות בזיהויו.

לגבי ההתיישנות: העבירה בוצעה, כאמור, ביוני 2006. אין חולק על כך שבקרינג לא זומן למשטרה ושלא נחקר עד פברואר 2008. במצב זה, טוען לייסט, חלפה יותר משנה מאז ביצוע העבירה - ועל-פי פקודת התעבורה זו תקופת ההתיישנות. משמע: כתב האישום הוגש מלכתחילה בניגוד לחוק.

נכון, בתיק החקירה יש כמה מסמכים המעידים על כך שבקרינג זומן לחקירה - אך יש איתם בעיה: אין שום הוכחה לכך שהזימונים נשלחו אליו, שלא לדבר על כך שנמסרו לו. הסניגוריה הציבורית פנתה למשטרה וביקשה אסמכתא לכך שבקרינג זומן בדואר רשום לחקירה. המשטרה לא טרחה לענות.