ביקורת: אגף 6 - פנינה תיאטרלית

אגף שש זה לא כלא שש אצלנו. זה משהו הרבה יותר גרוע. היה זה במסגרת עבודתו, באחד מביקוריו של הרופא והסופר ד"ר צ'כוב, כדי לבצע תחקיר במחנה עונשין רוסי באי נידח. מה שראו עיניו - כה זעזע אותו, שהחליט להעלות זאת על הכתב כסיפור קצר. לעומת המחזות שלו הארוכים והמיגעים לעיתים, בהם החברה האריסטוקרטית מתדייינת על הא ועל דא, כאן הוא מצליח לגעת עמוק בנפש האנושית, לחשוף את דוויי החברה, את הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים, לעיתים פושעים ולעיתים סתם כאלה שסר טעמם בפני השלטון, כיצד הם מושלכים למשהו גרוע יותר מכלא - לבית משוגעים בו מכים, מענים ומתעללים בהם, כמו היו גרועים מכלבים או חיות.

הבימוי הגאוני של הבימאי יפים קוצ'ר, שגם עיבד את הסיפור, התרגום הטבעי של עירד רובינשטיין, עיצוב התפאורה המתוחכם, התלבושות האפקטיביות והמושקעות, והמסכות שהעניקו להצגה כשהוצגו, מין ניחוח של הקומדיה דל ארטה שעיצבה אולה שבצוב, המוזיקה הלא צורמנית כמו שהורגלנו בדרך כלל, שלא התחרתה עם הטקסט הכה נוקב, אך נמסכה בו והעשירה אותו - שכתב אנטון קוצ'ר (הבן-של), והתנועה שעיצב גנדי בבצקי - בתוך התאורה המורכבת והרבגונית שעיצבו אינה מלכין ומישה צ'רניאבסקי (גדול מעצבי התאורה הישראלים, ששמו נפקד מתחרות פרסי התיאטרון, משום מה) - כל אלה עשו מהסיפור משהו אגדתי וסימבולי, חף מהזוועות האמיתיות, שסופרו במילים ע"י השחקנים הנפלאים. קלאסיקה של ממש. ברמה שלא זוכים לה בתיאטרון הרפרטוארי באופן רגיל.

אך לא רק זוועות סופרו שם. הסיפור טבול כולו בהומור מקברי, ששגור בשפה היומיומית של רופאים (מה שמוכר לי מהאחים והאחיינים שלי). וכך, מבעד ליופי האסתטי, לטקסט המשמעותי ולמשחק הכה מרגש, אנו גם צוחקים בהנאה.

חמשת השחקנים המשובחים עשו כמה תפקידים כל אחד, כשהמסכות, או חלקי המסכות, הפאות והאיפור שינו אותם כליל, ועל פניו נראה שההצגה רבת משתתפים. ושלא יהא הדבר קל בעיניכם. כששחקן צריך תוך שניות לשנות את הטיפוס אותו הוא משחק - לעבור מרופא לסוהר, או למשוגע-אסיר, רק כך הוא יכול להביא לידי ביטוי את עושר ביטויו ויכולותיו.

אבי עדווי, שקשה לשכוח את תפקידו ב"בחורים טובים" שהוצג ב"בית צבי" - מרשים במיוחד ביכולת הבעתו. כך גם גיא אלון שהיה "הסוס" ב"אקווס", ובשליטה בתנועתו כה עשירה ובוטחת, מהווה מוקד נוסף מרשים בהצגה, שהתנועה בה היא חלק חשוב ומרשים. עירד רובינשטיין כרופא וכאסיר, מרגש במיוחד בסצינה האחרונה שלו, החושפת כיצד הושלך למוסד הסגור תוך הטעיה והולכת שולל. אלון אורבך, בקולו המרשים ובמשחקו הכה מגוון מביא להצגה את יכולותיו המקצועיות הנובעות מכשרונו ונסיונו, וניר רווח החמוד בעל קסם אישי כמוישלה, מגוון אף הוא את שלל הטיפוסים.

ההצגה "אגף שש" היא בבחינת פנינה תיאטרלית, עם שחקנים שכולם כבר משחקים בטובי התיאטרונים, ומה שתורם להצלחה היא עבודת הצוות של הקבוצה (שלמדה עם) ביחד עם המורים שלה, שכאן היו ליוצרים: גנדי בבצקי, הבימאי יפים קוצ'ר עתיר הניסיון מברית המועצות, מעצב התפאורה מישה צ'רניאבסקי, מעצבת התפאורה והתלבושות אולה שבצוב, המוסיקאי אנטון קוצ'ר - כולם פרי העליה הברוכה שהגיעה אלינו מרוסיה. אסור להחמיץ חוויה כה עזה.