תמונות מהארלם

את השיר תמונות מהארלם כתבתי לפני ארבעים שנה בהיותי בניו-יורק. בעת כתיבת השיר לוותה אותי תחושה שביתי בישראל מוגן מפני המראות האלו. ליוותה אותי תחושה שהחברה הישראלית בנתה סכר איתן מפני מציאות של "צָהֳרֵי יוֹם מַאֲפִירִים". כתבתי מתוך שכנוע עמוק שבישראל שלי לא תתאפשר מציאות של "מִגְדָּלִים... מְבַקְּשִׁים גּוּפוֹת אָדָם נוֹפְלִים לְסַד וְלַהֲדוֹם...". בסאונה של קיץ לוהט, אחרי ארבעים שנה, ביולי-אוגוסט 2011 התבדיתי, ועל כך אני כואב.

אֲנִי יוֹצֵא מֵהָרַכֶּבֶת הַתַּחֲתִית
הָעוֹשָה דַּרְכָּהּ מֵהַשְּדֵרָה הַחֲמִשִּית
לִרְחוֹב מֵאָה עֶשְרִים וּשְתַּיִם בְּהַרְלְאֵם,
נִבְלַע בְּסִמְטָא שְחוֹרָה פְּעוּרַת פִּיָּח
הַמּוֹסֶכֶת עָלַי כִּשּוּפֵי עֲלָטָה בְּצָהֳרֵי-הַיּוֹם,
מִתּוֹך שִבְרֵי בַּקבּוּק יַיִן
מְמַלֶּטֶת לְעֶבְרִי שִיר תּוֹעֶה וְשִכּוֹר -
נָגְהוֹ מוּעָב
בְּחֵיק קְמוּטֵי בֶּגֶד,
אוֹנוֹ מָרוּט
בַּאֲרֻבַּת בְּהוּלֵי עֵינַיִם,
גּוּפוֹ תָּש
בַּבָּשָר הַשָחוֹר הַמּוּצָא לִמְכִירָה.

יַלְדָּה בַּת שְתֵּים עֶשְרֵה
נָעָה סוּמָא בְּחֶשְכַּת קִיאָהּ
צָהֳרֵי יוֹמָהּ מַאֲפִירִים
חַיֶּיהָ סוֹמְרִים נָסִים
מִתּוֹךְ טוּרֵי בָּתִּים שְרוּפִים
וּמֵעֲלֶיהָ אִוְשַת אַנְקוֹת שְחָפִים
הַמְּנָעֶרֶת עוֹד דִּירַת רְחוֹב
רְבוּצָה עַל פֶּתַח כּתֶל עָקוּר דֶּלֶת,
עוֹד דִּירַת רְחוֹב
רְבוּצָה בְּקִיאָהּ
בְּעֵינֶיהָ דַּמָּהּ -
עֲלוּמִים שֶל מָוֶת
מְנַסְּרִים עַל לְשוֹנָהּ
עוֹד שִיר נִרְפֶּה וּמְבוֹהָל
עוֹד שִיר הַיּוֹדֵעַ
כִּי נָכוֹן בְּיָדָהּ יוֹם שֶל חשֶך
בִּרְחוֹב זָקֵן וּמְנֻדֶּה
הַמִתְכַּנֵּס בְּאפֶל שְתִיקָתוֹ
עֲטוּי שִירַת חִדּוּדִים, תּועָה וְחִוֶּרֶת.

רְחוֹב מֵאָה וַחֲמִשִּים
פְּנֵי לְהָבִים פָּנָיו
גּוּפוֹ נוֹפֵל בִּמְלוֹא קוֹמָתוֹ
עַל קַו הָאפֶק הַנִּמְשָך עַד מַדְרְגוֹת מַנְהֶטֶן
ראשוֹ הוֹפֵך לְסַד וְלַהֲדוֹם
לַקּוֹמָה הַמֵּאָה וּשְתַּיִם
בְּאֶמְפָּיֵיר סְטֵיט בִּלְדִּינְג .

אֵינֶנִּי מֵבִין לָמָּה
כָּל הַמִּגְדָּלים שֶהִכַּרְתִּי בְּחַיַּי
מְבַקְּשִים גּוּפוֹת אָדָם נוֹפְלִים לְסַד וּלַהֲדוֹם
עַל קַו הָאפֶק הַנִּמְשָך עַד מַדְרְגוֹתֵיהֶם.