טרכטנברג, רד לרוטישלד

לא חסרות מילות ביקורת (מוצדקת ועניינית, לא פוליטית) על שר התחבורה ישראל כץ. בשנתיים שהוא מכהן, כמעט כל גוף שבאחריותו עבר משברים וחולל שערוריות. אבל דרך התנהלותו מאז שהחלה המחאה הציבורית, מחייבת לתת לו נקודת זכות. בשבוע שעבר (11.8.11) הוא הגיע בפעם השנייה למאהל הגדול ברוטשילד. גם הפעם הוא לא התקבל בזרים ובנימוס. גם הפעם הוא לא הזמין את התקשורת, אלא קיים את הבטחתו מלפני שבוע והגיע לשם עם צוות גדול של מנהלי משרדו. הם ישבו שעות ארוכות בחום הכבד (לפחות הם הבינו שזו לא מחאה של ילדים מפונקים. תענוג גדול להיות שם ב-30 מעלות - זה לא) והאזינו בסבלנות לכל התלונות. זה לא משנה כרגע מה ייצא מזה. אפשר להניח שהצוות שהיה איתו רשם הכל, חלק מהדברים יתוקנו ואחרים לא. אף אחד מהם לא יעז לזלזל, כי הם יודעים שהשר יושב להם על הראש.

מי שצריך לחקות את השר כץ הוא מנואל טרכטנברג, יו"ר הצוות שביבי הקים, כדי לטפל בתביעות של מארגני המחאה. טרכטנברג הוא התקווה העכשווית, לא רק של מארגני המחאה אלא של כל אלו שתומכים בהם. הוא זה שמסוגל לנפץ את משבר האמון החריף שקיים בין נבחרי העם לאזרחים הפשוטים. כרגע המצב הוא שכל החלטה, כל הצעה - ותהיה הטובה ביותר - לא תתקבל על-ידי מאות אלפי האזרחים שיצאו לרחובות בשבועות האחרונים, לשדרות רוטשילד.

במקום לקיים ישיבות ארוכות במשרדים ממוזגים ולשמוע את הרעיונות של 22 חברי הוועדה ועוד משקיפים מהצד, כל מה שטרכטנברג צריך לעשות זה להעביר חלק מישיבות הצוות לרוטשילד, לשדרות בן-גוריון, לחולון, לבת-ים ולשאר חלקי הארץ. בכל שבוע במקום אחר. יחד איתו צריכים לרדת השרים, בדיוק כפי שעשה זאת באופן עצמאי השר כץ. הם לא צריכים לפחד או להסתתר.

הם יכולים לבוא יחד עם טרכטנברג או באופן עצמאי. אין להם ממה לחשוש. לכולם יש מאבטחים אישיים, וסביר להניח, שגם אם הם יחליטו להגיע, ללא הודעה מוקדמת, הם ישרדו את זה. לא בטוח שמחכות להם שם מחיאות-כפיים, אבל צפויה להם שם חוויה חשובה, שרבים מהם כבר שנים לא חוו: לדבר עם העם, עם צעירים חסרי-מנוח שאולי לא הכי מנומסים אבל לפחות הם יוכלו לשמוע את העם ממקור ראשון.

זהו תהליך שלא מתקיים כבר שנים בשיח הציבורי ולא רק בישראל. הוא קרה גם בגלל הטכנולוגיה שמייתרת אסיפות-עם וכינוסים המוניים והעבירה את ה"מרחב הציבורי" אל האינטרנט והפייסבוק, והוא קרה גם בגלל זילות מתמשכת של חלק מחברי הכנסת בעבודתם, עובדה שגורמת להם להתאהב בכיסא ובמשרדים הממוזגים שבכנסת; ח"כים ושרים לא רואים כמעט אזרחים פשוטים בכנסת, מלבד אלו שמוזמנים או מזמינים את עצמם לסיורים או לפגישות מטעם או עבור אינטרס זה או אחר. ניסיתם פעם לבקש לבקר בכנסת, סתם ככה? וזו רק דוגמה קטנה, טכנית לכאורה, אבל מסמלת את המשבר שהמחאה הזו הוציאה לידי ביטוי.

טרכטנברג הוא איש ישר, בעל ידע רב, עם מוניטין בינלאומי לא פחות מהנגיד סטנלי פישר, והכי חשוב - בעל רגישות עצומה לאנשים. איש חם, שיודע להקשיב. הוא הפך להיות התקווה האחרונה לכל אלו שמטילים ספק בהצלחתה של הוועדה הגדולה הזו שקמה בעקבות המחאה. כמי שהצליח לגרום לביבי להגיד כלפי חוץ לפחות לשנות דיסקט, עליו ליישם את הצעד הזה, גם אם הוא עלול אפילו לעכב במעט את עבודת הוועדה.

שורה תחתונה: טרכטנברג, לך בעקבות השר ישראל כץ. רד לרוטשילד! קח איתך את כל 22 חברי הצוות שלך, פזר אותם באוהלים הרבים הנטועים ברחבי הארץ, ותוכל להבין בדיוק מה הממשלה יכולה וצריכה לעשות. בהצלחה.