"פינוי המאחזים המתוכנן יוביל לפירוק הקואליציה"

רותם, אורלב ויו"ר סיעת הבית היהודי אורי אורבך שותפים להגדרה שלפיה הפינויים העתידיים הם פצצה מתקתקת שעלולה לזעזע את הממשלה. עם זאת, לא ישראל ביתנו, לא הבית היהודי ולא שס מזהירות כי בכוונתן לפרוש במקרה שיתבצע פינוי.

רותם אומר שהסיעה אינה מתכנסת כעת. היא תתכנס אחרי הפגרה ותקבל החלטות. נכון, יש לה קווים אדומים, אבל היא לא מכריזה עליהם ולא מאיימת. היא פועלת אם הממשלה חוצה אותם. העמדה המסורתית של ישראל ביתנו היא נוחה מבחינה טקטית - ניתן להודיע לראש הממשלה לאחר מעשה כי הוא עבר קו אדום כאשר יו"ר המפלגה מגיע למסקנה שנכון עתה לפרוש מהממשלה.

ומה עם הבית היהודי? "אני לא אוהב לדבר בסגנון של איומים", אומר אורבך, "אבל יתחיל לחץ פוליטי ונצטרך להתכנס ולהחליט מה עושים. בינתיים חייבים לחפש פתרונות". את עמדתו של אורבך קל לנחש גם אם אינו מבטא אותה. אם בזמנו צידד בפרישה במקרה שתוארך הקפאת הבנייה ביו"ש, אזי פינוי של כאלף איש הוא בגדר קל וחומר. אבל יש לו בעיה פוליטית - אין החלטת סיעה, והשר לא יהיה שותף ככל הנראה לאיום לפרוש, אז מה הטעם לדבר ופעם נוספת לחשוף כי מדובר בסיעה מסוכסכת מבפנים?

נעבור לשס. אלי ישי חוזר ומדגיש שחייבים למצוא פתרון לאנשי מגרון, ורק פתרון שמקובל עליהם. הוא אף מציין כי התנגד לפינוי הבתים ביישוב. ישי, שמתייחס במיוחד למגרון - שחלק מתושביה נתנו לו את קולותיהם בבחירות האחרונות על-פי הנחייתו של הרב צבי טאו - מבהיר כי הוא מתנגד גם לפינוי שאר היישובים שברשימה. אבל הוא לא ישכב על בריקדות ולא יאיים בפרישה מהממשלה. בכל מקרה, לא יהיה הראשון. לא מדובר באג'נדה העיקרית של שס והיא לא תפרוש אלא אם יתארגנו כו-לם, וישראל ביתנו והבית היהודי ירימו את נס המרד.

האם משמעות הדבר היא שלא מסתמנת סכנה לקואליציה? מסתמנת גם מסתמנת, גם אם מדובר ברעידת אדמה שתגיע רק אחרי החגים. איש מהפוליטיקאים לא ממהר להצהיר הצהרות, אבל בליכוד, בישראל ביתנו, בבית היהודי ובשס מאשרים: הממשלה לא תוכל לשרוד פינוי אחרי פינוי. תרצה או לא תרצה, זה מנוגד לקוד הגנטי שלה. היא תאבד את התמיכה הציבורית ואובדן התמיכה יתורגם במוקדם או במאוחר - יותר במוקדם מאשר במאוחר - לפירוק הקואליציה.

ביום שלישי כינס נתניהו התייעצות בניסיון להתחיל לחפש פתרון. אם לא יצליח, הממשלה תמצא את עצמה במצב של סכנה פוליטית קיומית. לא בגלל שלא עמדה בלחצים מחוץ וקיבלה החלטה אסטרטגית לוותר לאובמה, אלא משום שלא הצליחה לפתור בעיה שלטונית ולמנוע משבר שכופים עליה בג"ץ והיועצים המשפטיים. נתניהו הפגין כמה פעמים יכולת לעמוד מול אובמה. לא מול ביניש. בעימות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת הוא מתקשה יותר לצאת כשידו על העליונה.

סיפור העתירות לבג"ץ סביב היישובים שמוגדרים כמאחזים בגלל דוח טליה ששון הוא סיפור של צביעות. לרוב, לא התגלו בעלי הקרקעות שעליהן נבנו הבתים. 'שלום עכשיו', 'יש דין' וגופי שמאל נוספים גילו רשומות ישנות במִנהל והזדרזו להגיש עתירות על-מנת להביא להריסת היישובים. אם נשתמש במושגים מההיסטוריה - אף ילד נוצרי לא נרצח, אבל יהודי העיירה מואשמים בהריגתו. בני בגין הקצין הפעם והחליט להיות קדוש יותר מהאפיפיור. מבחינתו לא צריך לחפש את בעלי הקרקע בנרות, כפי שמתאמצים לעשות ב'שלום עכשיו'. מספיק שהקרקע רשומה כפרטית. גם אם אין לה דורש - היישוב שנבנה עליה דינו להריסה.

לייחוס, בליכוד מעדיפים שלא להגיב לדבריו של בני בגין ולעמדתו. שלא לייחוס, שרים וח"כים בסיעה מודים שהצוות לענייני ההתיישבות, שלהקמתו הייתה שותפה בתחילת הקדנציה השרה לימור לבנת מתוך הנחה שיקדים תרופה למכה, הפך הוא עצמו למכה. הצוות שחברים בו השרים בני בגין, משה (בוגי) יעלון, אהוד ברק ומזכיר הממשלה צביקה האוזר, משמש במקרים רבים חותמת כשרות של הפרקליטות שמעוניינת לקדם את הריסת הבתים ביו"ש. עמדתו של ברק ברורה, אומרים בסיעה. האוזר עקרונית לא מעוניין בפינוי אבל לא רוצה התנגשויות. בוגי רוצה לעזור אבל לא יודע להתנהל מול הפרקליטות, ואילו בני "הוא טמבל שחי את המושגים של פעם", מבלי לשים לב שהעולם השתנה.

בני, אומרים בליכוד, משמש פקק. פקק אידיאלי. מחד-גיסא, אין לו אינטרסים פוליטיים: האיש הודיע לא אחת כי לא יתמודד לכנסת הבאה. מדוע אם כן אתם פונים אליו, שאלתי את הפעיל הבכיר מהליכוד ששמע השבוע מבגין את האמירה הנחרצת. כי הוא בכיר בצוות, הסביר האיש. אי-אפשר לעקוף אותו. הוא משמיע את עמדותיו ומשפיע על קבלת ההחלטות. איך אמרנו? הפקק.

מאידך-גיסא, יש לו תדמית של איש ימין. כי הוא הבן של. כי הוא פרש מהליכוד ב-1996 ושבר ימינה. הוא בעל יוקרה ומקובל על נתניהו, והוא גם משמש לנתניהו חותמת כשרות. אם בני בגין תמך בהקפאה, סימן שלא הייתה ברירה. אם הוא מצדד בהריסת יישובים, אז כנראה אין אופציה אחרת. הפקק.

גלעד ארדן מעדיף שלא להתייחס לדבריו של עמיתו לממשלה אבל חולק על גישתו בבירור. "ראשית", הוא אומר, "אני לא חושב שיש עיקרון כזה, להרוס בכל מקרה שהקרקע רשומה כפרטית גם אם אין מישהו שתובע בעלות לגביה. הרישום מהתקופה הירדנית, שלא לדבר על הטורקית, במקרים רבים אינו מדויק. ובכלל, יש אפוטרופוס לנכסי נפקדים. אם אין בעלים לקרקע, המדינה מפקיעה אותה.

"שנית, אם המדינה אישרה את הבנייה בתום לב, סללה כבישים, הקימה תשתיות, ואין לקרקע ייחודיות - גם אם התגלו הבעלים אפשר לתת להם קרקע חלופית או לשלם פיצוי". ויש גם שיקולים של טובת הציבור, הוא אומר. בעפרה, למשל, יזם ארדן הקמת מתקן לטיהור שפכים. ארגוני שמאל עתרו לבג"ץ בטענה שהקרקע שעליה הוקם המפעל הנה פרטית, וביקשו להוציא צו שיאסור את הפעלתו. ארדן טען שישנו אינטרס סביבתי של יהודים וערבים כאחד, והמתקן הופעל.

לימור לבנת לא מתייחסת לצוות. לדבריה, היא מתנגדת להריסת בתים אלא אם כן "יש בעיה משפטית אמיתית וקונקרטית בנוגע לקרקע הפרטית". הכוונה, היא מבהירה, היא לא לרישום הקרקע כפרטית אלא להיעדר פתרון משפטי.

שר נוסף מסר שהוא לומד את הנושא ויחפש פתרונות. לא כרגע. אחרי טרכטנברג.

חבר הכנסת זאב אלקין, שמשלב כידוע את כובע יו"ר הקואליציה עם זה של יו"ר השדולה הפרלמנטרית למען ארץ ישראל, מעריך שהבעיה תתפרץ עם פתיחת מושב החורף. הצבא בינתיים לוחץ על הממשלה כדי שזו תמסור לו"ז לפינוי או שתקבל החלטה חלופית. שלא תפיל את כל המשימות על הצבא בבת אחת ב-31 בדצמבר על-מנת לעמוד בהתחייבויותיה לבג"ץ.

הפינוי אינו האפשרות המשפטית היחידה, אומר גם אלקין. "לא חסרים מקרים שבהם בנו על קרקע פרטית ופיצו את בעלי הקרקע. יש לי תחושה שהפרקליטות ומשרד הביטחון מנסים לנצל את הצד השני של המטבע משיקולים פוליטיים". אם הממשלה לא תמצא פתרונות, הוא אומר, הכנסת תקדם חקיקה. נכון, הזמן עד סוף השנה מוגבל. אבל לעתים חקיקה נעשית למטרה טקטית, לשמש אות אזהרה.

ב-31 באוקטובר, יום פתיחת מושב החורף, מתכוון זבולון אורלב להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק. על-פי ההצעה, אם בנו מתיישבים את ביתם בתום לב על קרקע פרטית ובמשך שלוש שנים לא נשמעה טענה של בעל הקרקע, ולאחר מכן התברר שיש מי שטוען לזכויות - לא יהרסו את הבנייה אלא יפצו את בעל הקרקע או שייתנו לו חלופה. למשל, מגרון נמצאת על גבעת טרשים חשופה. לא היו בה מטעים, שדות או דבר מה אחר. כלום. אפשר לתת לבעלים של הקרקע גבעה דומה ונגמר העניין.

אתה בטוח שזה הפתרון, שאלתי. הרי ביו"ש לא חל החוק הישראלי.

"בטוח", עונה אורלב. "החוק הישראלי חל מכוח פקודת אלוף פיקוד. אחרת איך אזרחים ישראלים ביו"ש משלמים מסים, מוציאים תעודות בגרות, נענשים על עברות?"

לא, הוא לא חושב שברק ינחה את אלוף הפיקוד לא להחיל דווקא את החוק הזה. תקום מהומה רבתי.

שאלתי את דודו רותם האם בתור יו"ר ועדת חוקה ומי ששימש היועץ המשפטי של מועצת יש"ע הוא חושב שיש פתרון משפטי.

"לדעתי כן. אני מכין נייר שאגיש לממשלה. אם היא סללה כביש כפי שסללה למגרון למשל, והקימה תשתיות, אז היא אמרה לי: אתה יכול לשבת שם. אם אמרה לי כך, משמעות הדבר שבניתי בתום לב ועל המדינה להגן על החזקה שלי.

"הבעיה הגדולה היא שאין לנו את משרד המשפטים שיכול ורוצה לפתור את הבעיות". רותם מקפיד לומר "משרד המשפטים" ולא "שר המשפטים", אבל עמיתיו של יעקב נאמן לממשלה מציינים לא פעם ולא פעמיים שהאיש אינו דופק על השולחן. מעדיף שקט תעשייתי.

הסוגייה, אומר רותם, היא יותר שלטונית מאשר משפטית. "יש פה פתרון. צריך רק שיהיה רצון פוליטי ומשפטי להגיע לנקודה. אם הממשלה תחליט שלא יהיה פינוי, לא יהיה. גם זה חלק מצדק חברתי. הבעיה היא שבמקום שהממשלה תנהל את המדינה, מנהלים אותה היועצים המשפטיים. תפקידם לייעץ ולא לנהל ולקבוע מדיניות. אם הממשלה מנחה את היועץ המשפטי שהיא מעוניינת לפעול כך וכך, עליו למצוא דרך לאפשר לה לבצע".