גברברי חברת החשמל החליטו לבקש העלאת תעריפים, והממשלה הזדונית שמחאה ענקית הבהירה לה מה דעתנו עליה - אישרה להם מיידית. אין ספק שטענות מנהלי חברת החשמל היו עומדות בכל קריטריון במדינות טוטליטאריות: "הציבור חסך בחשמל, הרווחנו פחות, ולכן מבקשים העלאת תעריפים".
כעת יבואו כל חכמי הדור השוכנים בעיקר במדינת ישראל ויסבירו לעצמם (לי, תודה, אין צורך):
1. איך זה שרציתם צדק חברתי, והגעתם לריב של מי גדול יותר – של הימין או של השמאל?!
2. איך זה שהרגשתם שהממשלה דופקת אתכם, והסכמתם לוועדה פנימית ממשלתית שתפתור לכם את הבעיות?!
3. איך זה לחיות אחרי צעקות ניחרות כנגד העוולות הממשלתיות אחרי שאבד כל צלם שפיות במדינה הזו, וכעת כשמגיעים לתכל'ס הסטנדרטי של העלאת מחירי החשמל כגחמה פרטית של שרלטן מקומי – כולכם רצים לשלם כל מחיר?!
יש תשובות? חיסכו אותן ממני.
עבדכם הנאמן שאף פעם לא הלך בתלם המוביל לדעתו תמיד לגיליוטינה או לתא הגזים, החליט שוב ליזום מהלך לטובת הכלל: מורידים את השאלטר בבית ו/או בעבודה למשך שעה ביום (19:00 עד 20:00) ומתחילים לראות כיצד תגובת האזרחים לאותם שרלטנים משפיעה על המשך מהלכיהם.
אפילו פתחתי דף מיוחד לשם כך בפייסבוק.
"ועד אזרחי ישראל" שמו. מבחינתי עשיתי את חובתי, ואפילו צעד אחד קטן למען כולנו.
האם התקשורת שכל-כך "שיבחתי" לאחרונה נרתמה? שאלה רטורית. אני לא מהברנז'ה. האם הציבור נענה בהתלהבות? לא. הציבור טרם קיבל לשם כך את גושפנקת התקשורת. נשאר עבדכם הנאמן עם האמת שלו, והוא לבדו מכבה את האורות בביתו בין 19:00 ל-20:00. מין החלטה כזו לתמוך ברעיון טוב, אפילו לא קיבלתי את חותמת מנהיגי המאבק בישראל.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
