לפני שנתיים, בדצמבר 2009, אירעה תאונת עבודה - גב של מיטה נפל על נגר. הוא עזר למוביל להעלות את גב המיטה אל משאית וזה נפל מידיו של הסבל על גבו. עשו טעות ולא הזמינו מיד אמבולנס, אלא הניחו לנגר לשבת כמה שעות על כסא בנגריה בדרום תל אביב ואז הוא חזר הביתה. לא שווה אפילו ידיעה בעתון.
והוא לא ידע והתחיל מסע תלאות של כאבים וביורוקרטיה. למחרת הלך לעבודה אבל הגב כאב ולעבוד הוא לא עבד. אחרי שעות העבודה הלך לרופא וזה נתן לו ימי מחלה ולא ידע שהבוס לא ישלם פרוטה.
כעבור חודש הגיע לבית החולים ושם נקבע ששלושה דיסקים נפגעו והאיש זקוק טיפול רציני.
מאז לא עבד בכלל. לא עבד, אין משכורת.
האיש נשאר בבית, מקבל תרופות ולעתים הכאב בלתי נסבל והוא ממהר לבית החולים - ממרפאת גב למרפאת כאבים וחוזר חלילה. פעם אחת הסעתי אותו מן הבית לביקור החוזר במיון. הוא ישב לידי מתפתל בכאבים, זיעה נוטפת והוא נושך לשון לא לזעוק. נסיעה קשה הייתה זאת.
החודשים עוברים, הרופאים התחילו עם אפידורל בזריקות לגב. אולי זה יעזור ואפשר להימנע מניתוח. קיבל כל חודש וחצי זריקה. ארבע זריקות בחצי שנה. זה מאפשר לנשום כמה שבועות ואחרי זה רק החמרה. הוא נכנס ויוצא מבית החולים, מיון, מחלקה, מקבל מורפיום להוריד את הכאבים וכו' וכו'.
כאבי תופת וביקורים בבית החולים אינם מביאים פרנסה. שערי הנגריה נסגרו בפניו. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנכה עבודה והתחיל לשלם 827 שקלים לחודש. אפילו לתשלום המשכנתה זה לא מספיק. לפי עצת פקיד בביטוח הלאומי ביקש להעלות את שיעור הנכות. ועדה בדקה, ושנה וחצי אחרי התאונה העלו ל-100% נכות כללית וצריך לקבל 2,300 שקלים לחודש. אורו עיני המשפחה. האשה עובדת ובעל יקבל תוספת רצינית מן המוסד לביטוח לאומי. זה היה ביוני 2010 ו...כסף לא קבלו. שלחו מכתבים, פנו לסניף המוסד לביטוח לאומי ולא קבלו.
סיפרו לי וניסיתי. פניתי אל משרד
מבקר המדינה, נציב פניות הציבור. הצגתי את סיפור האסון והייתי קצת חששן. ותוך ימים הייתה לי הפתעה: ממשרדו של מבקר המדינה הגיעה תשובה ושאלה: מה הקשר שלך אל הנפגע? איננו יכולים למסור פרטים אישיים.
מיד ארגנתי פנייה אישית של הנכה ותלונה למבקר המדינה. וראו זה פלא: בתוך חודש קודם כל, בחשבון הבנק נחתו 2,300 שקלים לקצבה החודשית וגם הפרשי החודשים הקודמים. יותר טוב מאראלה ממפעל הפיס... וכעבור ימים אחדים גם מכתב ממשרד מבקר המדינה: בסניף הביטוח הלאומי טעו.
לאנשי הביטוח הלאומי היו השגות ולכן, עצרו את התשלומים. הם טעו - הסבירו אנשי המבקר - כי ברגע שאושרה נכות, יש לשלם מיד את מלוא הקיצבה ולא לעכב אותה עד לבירור. בביטוח הלאומי לא חשבו שהקיצבה הקטנה שלהם היא מחצית ההכנסה של משפחה נזקקת. ראיתי את מבקר המדינה בפעולה והייתי מרוצה.
סוף טוב.
עניות הדעת
שמעתי ברדיו מראיין שואל: "מה, לעניות דעתך?"...
הלכתי למקורות ומצאתי ש"לעניות דעתי הוא ביטוי של ענוות-יתר וביטול עצמי, כביכול. משום כך, אין להשתמש בו אף פעם שלא בגוף ראשון (אני, לעניות דעתי...). מכאן, השאלה "לעניות דעתך" - היא עלבון לנשאל. במקורות נמצא גם הביטוי "לשפלות דעתי" והיום איש אינו משתמש בו.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
