שר התחבורה, ישראל כ"ץ, כינה את שביתת עובדי הרכבת "שביתה פראית וחמורה", ובית הדין לעבודה בתל אביב הוציא צו מניעה נגד השבתת הרכבת. ואני שואל: האם כצעקתה???. לדעתי יש מקום לברר את נושא הסכסוך ב
רכבת ישראל סביב הנושא של מיקור החוץ של תחזוקת הקרונות בגישה כלכלית פשוטה. צריך לשאול כמה שאלות לגבי התנהלותו של שר התחבורה בעניין הרכבת!.
היכן השקיפות?
שר התחבורה ערך מסיבת עיתונאים והכריז כי הוא מעביר את תחזוקת הקרונות למיקור חוץ באופן חד-צדדי, מבלי שהוא מסביר מדוע הוא נוהג כך. לדעתי, העניין נגוע בשחיתות מכיוון שלא כך מכריזים על מהלך כזה.
אם ידיו של שר התחבורה נקיות, וכל שהוא דואג זה לרווחת הציבור הישראלי, אז מה הבעיה להגיד לציבור שמשרד התחבורה ערך בדיקה כלכלית של נושא תחזוקת הקרונות של רכבת ישראל, והעלויות של תחזוקה ע"י עובדי רכבת ישראל הם X שקלים בשנה, לעומת זאת העלויות של תחזוקה באמצעות מיקור חוץ הם Y שקלים לשנה, והחסכון לציבור הישראלי כתוצאה ממיקור החוץ הוא (Y-X) שקלים לשנה?, מדוע לא לנהוג בשקיפות??? מי שלא עושה זאת, מעיד על עצמו שהוא מושחת והוא פועל ממניעים זרים.
מדוע שר התחבורה אינו מציג נתונים על מבנה העלויות של תחזוקת הקרונות בשני האופנים או על שיקולי יעילות או בטיחות בהפעלה?. יו"ר ההסתדרות אומר שהמשמעות של מיקור החוץ היא אחת: החלפת עובדי הרכבת בעובדי קבלן. כאמור, אם היה כאן חסכון אמיתי בעלויות לציבור בישראל, חזקה על שר התחבורה שהיה מתפאר בכך. אלא שלעניות דעתי סיפור זה מסריח באמת, והכוונה שלי היא לגבי שר התחבורה והנהלת הרכבת. הם לא מתכוונים לחסוך לנו שום דבר, הם מתכוונים להתחלק עם זכייני מיקור החוץ בהפרש בין עלויות האחזקה על-ידי עובדי הרכבת לבין שכרם של עובדי הקבלן.
מיקור החוץ - הפרטה שאינה תורמת למשק
מעבר לכך, כל היתרונות הנובעים מהעסקת עובדי קבלן אינם מתקיימים כאן. לא דרושה גמישות ניהולית, מכיוון שלא מדובר בעבודה זמנית של עובדים לא מקצועיים. זוהי עבודה קבועה של עובדים מקצועיים המתמחים באחזקת קרונות רכבת. אין כאן גמר פרויקט, שאחריו צריך לפטר את העובדים, ואף אחד לא הוכיח שמיקור חוץ יותר יעיל מתחזוקת קרונות באמצעות עובדי הרכבת. מה שעולה מדיון זה הוא שהשאלה הרלוונטית היא שאלת התחלקות ההכנסות במשק.
במילים אחרות, מה יותר טוב למשק שרבים יעבדו בשכר מינימלי ומעטים יקטפו את הקצפת או שתהיה התחלקות הכנסות יותר שיוויונית? ידוע הוא שבעלי שכר נמוך יותר צורכים שיעור גבוה יותר מהכנסתם לעומת בעלי הכנסות גבוהות וזה מביא לביקושים גדולים יותר במשק ולצמיחה גבוהה יותר.
במונחים כלכליים, הנטייה השולית לצרוך יורדת עם הגידול בהכנסה. לכן, כאשר כל יתר הדברים שווים, התחלקות הכנסה יותר שיוויונית מביאה למשק שצומח בשיעורים גבוהים יותר. כמובן שהתחלקות הכנסת שיוויונית יותר היא גם צודקת יותר, ויש לה השלכות על נושאים אחרים כגון רמת הפשיעה בחברה.
לסיכום, צריך לעצור את המגמה של הפרטת המשק באופן גורף וחולני. מיקור החוץ של תחזוקת הקרונות אינה הפרטה שתורמת למשק אלא הפרטה שמזיקה למשק. כאשר באים להחליט על הפרטה, בכל נושא יש לשקול שיקול עינייני, לבצע בדיקה כלכלית, ולהביא את התוצאות לידיעת הציבור. מי שעובד בחוסר שקיפות מחשיד את עצמו שאינו פועל לטובת הציבור.
