|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
פורים בניחוח של פעם [צילום: משה פרידן/לע"מ]
|
|
|
פורים בתל אביב הקטנה
|
|
תושבי העיר, בת רבבת תושביה, נהגו לבחור את מלכת אסתר בנשף חגיגי, נוסח נשף מלכת היופי דהיום. הרחובות שינו שמותיהם הרגילים לשמות היתוליים, וכדי לשעשע את החוגגים נסגר רח' אלנבי לתנועה, כשבמרכזו הוצבה בימת-קרנבל
|
|
|
[צילום: משה פרידן/לע"מ]
|
|
|
|
|
גולת הכותרת של חגיגות הפורים בתל אביב של ימי ראשיתה היה נשף-בחירתה של אסתר המלכה. כתר המלכות הושם אז על ראשה של היפה בבנות העיר, שנבחרה ברוב קולותיהם של עשרת-אלפים תושביה. משהו בדומה לנשף הבחירה של מלכת היופי דהיום, אם כי להבדיל, כמובן, באלף אלפי הבדלות. וכך, עם כתר מתנוסס לראשה, היא נהגה למלוך על תל אביב עד לחג הפורים של השנה שלאחריה.
בבחירות אלה היה משקל מכריע לצדדים האסתטיים והלוקאל-פטריוטיים, עם דגש על אחדות ישראל. כדי למנוע כל אפליה נבחרה בשנה אחת מלכה אשכנזייה; שנה לאחריה הייתה זו מלכה ספרדייה, ואחרי שנתיים - מלכה תימנייה. הושם דגש על כך שלכל בנות העיר היפות יירשם חלק שווה בבחירת המלכה.
רחובות מחופשים
בהגיע החג פשטה תל אביב את צורתה השגרתית-מונוטונית ולבשה צורה היתולית. רחובותיה שינו את שמותיהם לשמות שנלקחו ממגילת אסתר. רחוב אלנבי, למשל, שהיה אז חוט השדרה של העיר, נשא את השם רחוב "שושן הבירה"; רחוב בן-יהודה הפך לרחוב "מדבר כלשון עמו", כרמז ברור למחייה השפה העברית; רחוב העלייה שינה את שמו לרחוב "שומר הסף", כרמז להגבלות העלייה בימי שלטון המנדט הבריטי; רחוב אחד העם היה לרחוב "איש יהודי", ואילו רחוב ביאליק הפך לרחוב "אשר העם חפץ ביקרו", כרמז לחיבת העם לבחיר-משורריו; רחוב החשמל נשא את השם רחוב "ליהודים הייתה אורה"; רחוב שלום עליכם לא היה אלא רחוב "צהלה ושמחה", כרמז לסופר ההומוריסטי הדגול; רחוב פינסקר הפך לרחוב "לך כנוס", כרמז להטפה הציונית של ראש חובבי ציון; רחוב הרצל נשא את השם רחוב "וגדול ליהודים", ורחוב בלפור נקרא "אומן את הדסה", כרמז למיקומו של בית החולים הדסה באותו רחוב; רחוב הכרמל הפך לרחוב "השתייה כדת", על שם יין כרמל; ואילו כיכר מגן דוד הפכה לכיכר "ויתאפק המן" - רמז למשתנה הציבורית שהייתה במקום.
|
|
|
|
|
[צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]
|
|
|
במרוצת החג חבשו בניינים גבוהים ונראים לעין עטרות של אור-מלכות. לכבוד הזה זכו, למשל, בית העירייה ומגדל המים העירוני. על שניהם התנוססה הרשת הגדולה של פנסי החשמל במה שהוכרז כ"מרכז המרכזים", שבקרן הרחובות "שושן הבירה", "ויתאפק המן" ו"השתייה כדת".
מעל עמודי החשמל והטלפון העירוניים התנוססו דגלים צבעוניים של קרנבל, עם פרצופים מעוותים של קריקטורות ושל לשונות שלוחות רסן כלפי כל מתנגד, משטין ומקטרג. אותה שעה נהגו הזאטוטים להרעיש את העיר באקדחי הצעצועים וברעשנים שבידיהם.
את תחילתו של החג בישרה צפירה ארוכה של מכבי-אש, של ארובות בתי החרושת ושל הספינות שעגנו בימה של תל אביב. ברחוב אלנבי נפסקה כליל תנועת כלי הרכב והתנועה הופנתה לרחובות צדדיים. אלפים זרמו אל רחבת בית הכנסת הגדול כדי לשמוע את קריאת המגילה, ומעל גגות העיר נשמעה אותה שעה תרועת חצוצרות רמה. שעה קלה לאחר מכן הוצבה ברחוב אלנבי בימת-עץ גדולה, מקושטת מכל עבריה בדיוקנאות מן הפולקלור הפורימי, ומעליה נערכה להמוני הצופים בה הצגת-רחוב מרהיבה, עם דיוקנאות בשלל-צבעים, לקוחים היישר מן המגילה. זקני העיר ידעו לספר כי ומי שלא ראה את שמחת הפורים של תל אביב הקטנה, לא ראה, מן הסתם, שמחה מימיו.
|
|
|
[צילום: זולטן קלוגר/לע"מ]
|
|
|
|
| תאריך:
|
08/03/2012
|
|
|
עודכן:
|
08/03/2012
|
|
ראובן לייב
|
|
מבין שלושת שמות התואר העומדים לרשותו - שופט בית המשפט העליון, מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור על שופטים, מעדיף אליעזר גולדברג, בלא היסוס, את שם התואר הראשון. מלשכת נציב תלונות הציבור על השופטים מצביע גולדברג (81)בערגה לעבר נקודה ערטילאית בלשכתו, בכיוון אווירי ישיר למיקום בית המשפט העליון, ועיניו בורקות. בחלוף 14 השנים מאז פרש מבית המשפט העליון ונדד לכס מבקר המדינה ומשם לכיסא הנציב, עדיין חש גולדברג חיבה למעמד השופט.
|
|
|
|
|
מקורן של הביציות בגוף האשה הוא נושא שאינו מובן לחלוטין ונתון במחלוקת. בשנים האחרונות הועלתה אפשרות, כי יצירת הביציות נמשכת גם בנקבה הבוגרת - בניגוד לתיאוריה המקובלת עד כה, הגורסת כי הנקבה נולדת עם מלאי ביציות סופי.
|
|
|
|
|
אחד הפילוסופים המעניינים ביותר שהתמזלתי להכיר הוא נאגארג'וּנה. בעוד בודהה דוחק את האדם אל קוטב האֵינות, כלומר מטיף להשתחררות מכל תשוקה ורצון כדי להשתחרר ממעגל הלידות והמוות וממילא מהסבל - נאגארג'וּנה אינו שולל את עולמנו, אלא רק סבור שהוא קיים ולא-קיים במקביל. כדי להוכיח זאת, הוא מפרק את המציאות לגורמיה (זמן, תנועה, חושים) ומראה שכל אחד מהם הוא גם ממשי וגם בלתי הגיוני. הנה טיעון לדוגמה: "לא הגיוני שהתנועה זהה למתנועע, אך גם לא הגיוני שהתנועה נפרדת מהמתנועע". שהרי: "אם התנועה זהה למתנועע, תנבע מכך אחדות הפועֵל והפעולה / ואם התנועה והמתנועע מוּבָנים כאחרים (נפרדים) באמת, תהיה תנועה ללא מתנועע ויהיה מתנועע ללא תנועה" (מתוך 'שירת השורש של דרך האמצע'). כלומר, נאגארג'וּנה משתמש בסכינים הקרות של הלוגיקה כדי להוכיח שהמציאות אינה לוגית; הוא מגן על המציאות מפני הזלזול הבודהיסטי, אך גם מערער אותה מהיסוד.
|
|
|
|
|
כך משתקף השבוע מהפייסבוק שלי
|
|
|
|
|
גורד השחקים 'שבר הזכוכית' (Shard of Glass) ההולך ונבנה בימים אלה בלונדון על שפת התמזה יהיה הבניין הגבוה באירופה, ויותיר מאחוריו את המגדל הראשי במרכז עסקים אחר בלונדון, ה'קנארי וורף' Canary Wharf וענקים מפורסמים נוספים כמו בניין הבנק המרכזי בפרנקפורט Commerzbank ומגדל הטלוויזיה 'אוסאטנקינו' במוסקבה. אולם, המייחד את 'שבר הזכוכית' הוא שרוב הבעלות על נכס הנדל"ן הנוצץ הזה נמצאת בידי ממשלת קטר.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
