גזע האדם הוא סיווג שנוצר על-ידי בני אנוש. סיווג ידוע זה מתייחס לצבע העור.
קיימים שלושה [או ארבעה] סיווגים בלבד של גזע האדם: הגזע הקווקזי שאותו מאפיין צבע עור בהיר, הנע בין לבן לשחרר-לבנבן; גזע הניגרו-כושי, שאותו מאפיין העור הכהה בשל פיגמנטציה צפופה; הגזע המונגולי, שאותו מאפיין העור הצהבהב, ויש שמוסיפים את הגזע האינדיאני, שאותו מאפיין צבע עור חום-אדמדם.
הוכח שלגזע אין כל בסיס ביולוגי או גנטי; תכונות שבאופן מסורתי הוגדרו כגזעים, למשל צבע העור, נקבעות על-ידי אללים גנטיים שטחיים ובלתי משמעותיים, ללא קשר לכל מאפיין כגון: אינטיליגנציה, כישרון, יכולת אתלטית, וכו'. למרבה הצער, גזע בנוי חברתית ומשפטית, למרות העדר כל ראיה מדעית לחלוקת האנושות לסלי גזעים חסרי כל שחר.
הסיווג הגזעי הוביל לכך שחברי "הגזע הלבן" יחשבו כי הם גזע עליון וכל הגזעים האחרים הם נחותים. אורח מחשבה זאת גרם להם לדכא בני אדם בעלי צבע עור אחר מה"לבן".
כאשר האנשים "הלבנים" הראשונים הגיעו מאירופה לעולם החופשי, שלימים הפך להיות מוכר כארצות הברית של אמריקה, הם התמקדו והתנהגו באכזריות כלפי הילידים האינדיאנים "אדומי העור".
ואז אותם אנשים מה"גזע הלבן" הביאו לארצם, מאפריקה, אנשים כהי עור -שחורים שאותם עשו לעבדיהם. עבדות פירושה השפלה והתעלמות מצרכי האדם. וזה מה שחברי קבוצת ה"הגזע השחור" באמריקה סבלו מאז שיובאו על-ידי "הגזע הלבן" מאפריקה; התקן הנמוך ביותר של התנהגות אנושית של אדם אחד כלפי אחר.
רק לפני חצי מאה, מרטין לותר קינג ג'וניור צעד למען זכויות השוויון לאנשי העור השחור באמריקה. מר קינג ייצג את ועידת המנהיגות הנוצרית הדרומית, והיה בין המנהיגים של מה שנקרא ששת גדולי ארגוני זכויות האזרח, אשר סייעו בארגון והשתתפו בצעדה לוושינגטון למען עבודה וחופש של האנשים השחורים, שהתקיימה ב-28 באוגוסט 1963.
הנשיא ג'ון קנדי הציע את חקיקת חוק זכויות האזרח שבה תמכו חברי קונגרס ממדינות הצפון; הסנטורים ממדינות הדרום, שבו העבדות הייתה דרך חיים, חסמו את שיקול הצעת החוק ואיימו לסכלה. הנשיא לינדון ג'ונסון, אחרי תימרון פרלמנטרי רב ו- 54 ימים של פיליבסטר על רצפת הסנאט בארצות הברית, העביר את הצעת החוק דרך הקונגרס וב-2 ביולי 1964 הנשיא ג'ונסון חתם על חוק זכויות האזרח של 1964. החוק אוסר אפליה על בסיס של "גזע, צבע, דת, מין או לאום" בנוהלי עבודה ובמקומות ציבוריים. החוק נתן תוקף ליועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעות משפטיות על-מנת לאכוף את החוק החדש. החוק גם ביטל חוקי מדינות וחוקים מקומיים שדרשו אפליה כזו.
בפועל, מאז, כביכול, הדלתות לאנשים כהי העור נפתחו לרווחה. אבל זו לא המציאות והאמת. חברי "הגזע השחור" בארצות הברית, במידה מסוימת, עדיין מופלים ומתייחסים אליהם כאל חסרי זכויות. זה גורם למיעוט בחברה להתנהג כאילו הוא משולל כוח ושולי. זה גם יוצר איבה גזעית בין אנשי העור הכהה ואנשי העור הבהיר. רגשות כאלה יוצרות טיפוסים כמו ג'סי ג'קסון ואל שרפטון שמקצועם להתמודד עם הנושאים הקשורים לגזע השחור כנגד הגזע הלבן.
החברה בארצות הברית שהייתה מחולקת על-פי גוון העור, בשנות ה-60 עדיין לא נרפאה והתאחדה לחלוטין.
אם יש שיוויון, למה צריך אפליה מתקנת? התוצאה היא, בשנת 2008, מישל אובמה, שנהייתה האישה כהת העור הראשונה, הגברת הראשונה של ארה"ב, הכריזה לפני שבעלה הפך לנשיא, כי זו הייתה הפעם הראשונה
שהיא גאה בארצה. המדינה שנתנה לה את הזכות והאפשרות ללמוד במוסדות יוקרה, זכות שמעט מאוד אמריקנים מקבלים.
באופן כללי, אנשים כהי עור משפילים את עצמם. רבים מהם שולפים את כרטיס הויקטיקראט, שמובנו קורבן המערכת החברתית. כפי שהעו"ד, פרשן וסופר לארי אלדר מתאר בספרו, "
עשרה דברים שאסור להגיד באמריקה".
מר אלדר, השייך למפלגה הליברלית אומר את האמת. שאיתה אישי הציבור של האומה פוחדים להתמודד. לאמיתו של עניין, במשך חמש שנים הייתה לו תוכנית רדיו בלוס אנג'לס והוא שרד מסע שניסה להכריח אותו לעזוב את שידוריו, שנערך כנגדו על-ידי שונאי דעותיו הפוליטיות הכביכול שגויות, במיוחד אלה הנוגעות לנושאים גזעיים. תבינו, לארי אלדר עצמו מה"גזע השחור". לתקופה קצרה הוא למעשה איבד את תוכנית הרדיו שלו, אך הוא חזר להישמע על גלי-הרדיו של ק-אי-בי-סי והוא הטביע את המילה "ויקטיקראט" כדי לתאר אנשים כמו ג'סי ג'קסון, אל שרפטון ובעלת טור הסינדיקציה ג'וליאן מאלבוא.
וגם ישנה חוקת אפליה מתקנת, המתייחסת למדיניות, שלוקחת בחשבון גורמים שונים, לרבות "גזע, צבע, מין, דת, נטייה מינית או מוצא לאומי", כדי שקבוצת מיעוט חסרת ייצוג ראוי תיהנה "בתחומי תעסוקה, חינוך, ועסקים", שבדרך כלל מוצדק כהתמודדות עם השפעות היסטוריות של אפליה. השאלה היא מדוע ישנה חוקה כזו כאשר כל בני האדם, על-פי החוק, הם שווים? או, האם הם לא? למה מישהו ירצה להיות מופלה, כמו שחוק זה עושה, במקום להיבחר על-פי הכישרון שלו או שלה?
וישנה גם הנטייה של האמריקנים כהי העור לזהות את עצמם כאפריקנים-אמריקנים, מונח שאיני מסכימה איתו בכלל. אנחנו כולנו אמריקנים, בלי מיקוף, כמו שחבר הקונגרס אלן ווסט תמיד קובע, והוא שייך לקבוצת אנשי צבע העור הכהה.
בשנת 2008, בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית, העם האמריקני בחר בברק אובמה, גם אם היה האדם הלא נכון לתפקיד, האדם כהה העור הראשון, להיות נשיאם.
בשנת 2012, קלרנס תומאס, אדם בעל צבע עור כהה, הוא שופט בבית המשפט העליון. והיועץ המשפטי לממשלה אריק הולדר גם הוא שייך לקבוצת אנשי צבע העור הכהה. הוליווד מיוצגת על-ידי שחקנים רבים בעלי צבע עור כהה. וישנה גם הדיווה כהת העור המיליארדרית אופרה ווינפרי שיצרה את עסקי מופעי הטוק-שואו בטלוויזיה. רבים מחברי הנבחרת האולימפית של ארה"ב הם גברים ונשים בעלי צבע עור כהה. ב-2 באוגוסט 2012 גבריאל "גבי" דאגלס, הייתה למתעמלת כהת העור הראשונה שזכתה במדליית הזהב הכל תחרותית האישית והקבוצתית. ורשימת הגברים והנשים כהי העור שיוצרים את המרקם המדהים של החברה האמריקנית נמשכת.
אני רואה את הדלת פתוחה לרווחה לכל אחד, בעל צבע עור כל שהוא, שיש לו או לה את הרצון והנחישות להצליח בכל מה שהוא או היא עושים. אין שום סיבה לשחק את כרטיס הגזע, כמו שג'סי ג'קסון ואל שרפטון וכמוהם עושים כל כך שלא בצדק ולעתים כה קרובות. והביקורת שלי היא שהנשיא כהה העור משחק את כרטיס הגזע המכוער והמפלג גם כן. אין שום סיבה למצוא תירוצים להישאר ויקטיקראט, אלא אם כן הסיבה היא, אני פשוט רוצה שזה יהיה כך. כי אם רוצים, הכל אפשרי, גם מה שנראה בלתי אפשרי.
הגיע הזמן להאמין כי עם רצון ונחישות הדלת פתוחה לרווחה לכל צבעי העור של כל הגזעים, למרות כל האתגרים. לפעמים אני רוצה שתהיה דרך להבהיר את עורם של כל האנשים כהי העור ובכך למחוק את כל התירוצים.
וזה מביא אותי לסטות מעט; בהתבסס על האמור לעיל, מה הקשר של המונח ציונות לגזענות? בשום מסמך מדעי או אחר, הציונות מוזכרת במסגרת התיאוריה, המנטרה והדקטורינה של "גזענות". ומה שמיט רומני אמר לעולם - שהבדלי התרבות בין הערבים-הפלשתינים לישראלים גורם לערבים-פלשתינים לצעוד, בתוצר לאומי, מאחורי הישראלים, קשור לגזענות? תגידו לי אתם.
