להמשיך עם האיפוק

שוב אותן הצעקות הפופוליסטיות. שוב הדרישה הלא אחראית להגיב בעוצמה ברצועת עזה, שוב החשיבה קצרת הטווח. זו היא מישנתם של רבים מאזרחי מדינת ישראל, שמודאגים - בצדק - ממטחי הטילים החוזרים והנשנים לעבר ריכוזי אוכלוסיות, בעיקר בדרום הארץ.

אך חשוב להסביר לאותם אזרחים מודאגים (לאו-דווקא לתושבי הדרום, שאינם יכולים לחשוב בצלילות הדעת בעת שטילים מתעופפים מעל לראשם, משל היה מדובר בגשם שהבטיחו לנו בתחזית אמש), פעם אחר פעם - אין שום בעיה, עבור ההנהגה הישראלית, לצאת לתקיפה ולמוטט את שלטון החמאס. אך האם זה האינטרס הישראלי כרגע? התשובה ברורה - לא.

מדוע? מכיוון שצריך להבין דבר פשוט, כואב, אך פשוט: עד שהאיום האירני לא יוסר, ישראל למעשה במצב של שבי. על ישראל מרחף איום קיומי מצד אירן ולא מצד החמאס. פתיחת מלחמה - בעיקר בעת הזו - עלולה להצית עימות אזורי וגם אם לאו, היא תעביר את תשומת ליבו של העולם מטהרן לירושלים.

וזה בדיוק מה שאירן רוצה. זה בדיוק מה שהאירנים מצווים על רצועת עזה (להתסיס את העורף בישראל כדי לגרום לקברניטים לצאת משליטה) וזה בדיוק מה שהגדודים החמושים, המקבלים מימון מטהרן, עושים.

החמאס, בעל הבית ברצועה, ממעט להתעמת באופן ישיר עם צה"ל (זו הפעם הראשונה שהחמאס לוקח אחריות מאז יוני 2011) מסיבותיו שלו (מעבר מארגון טרור לתנועה סמי-פוליטית שנמשך כבר שנים).

עוד קצת לחץ והסנקציות מורידות את משטר האייתוללה, הרחוב זועק והתקשורת העולמית מתמקדת בכך ומלבה יצרים, נתניהו מציב קו אדום, הריאל לא מפסיק לאבד מכוחו. מה אירן צריכה, כעת, יותר מתמיד?

כותרות בעיתונים בסגנון "ישראל מבצעת פשעי מלחמה", "המצור על עזה" ועוד ועוד שקרים. אלו, לצד הגינויים הצפויים מהאו"ם והופעת לחץ עולמי-תקשורתי, יהפכו את אירן, באבחה אחת, ממקור הצרות של העולם, לעוד מקום זניח על הגלובוס. אומנם לא לזמן ארוך במיוחד, אך מספיק זמן בכדי להמשיך ולהריץ את הצנטריפוגות.

יש בעל בית רשמי

ובכלל, עלינו להתמודד עם השאלה הקשה, האם ישראל רוצה לראות שלטון אחר מאשר שלטון החמאס? כנראה שלא. החמאס מתארגן לכדי קבוצה סמי-פוליטית, תוך שהוא מונע (מתי שנוח לו פוליטית) שיגורי רקטות לעבר ישראל, לעיתים בכוח הזרוע (כאמור, העימות היום הוא יחסית נדיר), בעוד שארגוני טרור קיצוניים אפילו יותר, שמקבלים מימון מאירן ( אירן הפסיקה את המימון לחמאס בשל "התמתנות" ובשל ההתנגדות למשטרו של אסד בסוריה) מאיימים לתפוס את השלטון ברצועת עזה.

לא בטוח שישראל מעוניינת במצב של כאוס ברצועת עזה. מצב שבו פלגים שונים שולטים על חלקים שונים. במתכון הנוכחי, צה"ל יודע מתי להגיב, איך להגיב ובמי להגיב. יש בעל בית רשמי והוא אחראי לכל ירי – אף על-פי שברוב המקרים, הוא לא מוציא את הירי ומתנגד לירי מסיבות של נוחות.

הסלמה ביחסי ישראל-עזה תהא רעה עבור שני הצדדים הרשמיים, ישראל מחד (במאבקה מול אירן) וארגון הטרור ששולט בעזה, החמאס (המשך שיקום לאחר "עופרת יצוקה" וניסיון להתחבב על נשיאה החדש של מצרים, מוחמד מורסי).

היחידים שירוויחו מהעניין, הן אירן וגרורותיה, ועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד האיסלאמי. טוב יעשו ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק, אם ימשיכו לגלות מדיניות ביטחונית מאופקת, אחראית, בוגרת ומושכלת ולא לפועל מתוך מניע רגשי של רגע, שעלול להבעיר את השטח ולהרוס קמפיין שלם, בעל חשיבות קריטית וקיומית.