עו"ד אלדד יניב, משפטן פוליטי כלכלי מבוסס, ממולח, מצליח ומתוקשר עם קילומטרז' גדול במערכות פוליטיות של בחירות. אמן התחבולות והמזימות בשיטות "הקוזה נוסטרה". עו"ד שעבד בשירותם של בעלי הון ופוליטיקאים בכירים מימין ומשמאל, למען הכסף, הכח, היוקרה וההשפעה. היה קבלן הביצוע והמניפולטור הגדול של החיבור המושחת בין הון, שלטון ו
עיתון, כחרב להשכיר.
עו"ד אלדד יניב עשה שלוש מהפכות אישיות באורחות חייו, (פירוט בהמשך) שבסיומן מצא עצמו עורך לעצמו ניתוח פסיכולוגי חושפני ופומבי של הרגשות, הדעות והכשלונות בחייו, באמצעות וידוי אישי תקשורתי, בשני ראיונות גדולים בעיתונות:
במוסף "ליידי
גלובס" בינואר 2011, גליון 148, ראיינה ורד רמון ריבלין. במוסף הארץ, אפריל 2012 (20.4.12), ראיין
גידי וייץ. שני ראיונות שמעידים אולי על משבר אישי של חיפוש עצמי, לאור הצלחות וכשלונות, לאורך עשור שנים של שנות הארבעים בחייו.
המהפך הראשון: משפטן מקיאבליסט בתחילת דרכו פתח וניהל משרד עורכי דין שיגרתי וסולידי. ואולם תוך זמן קצר עבר לעבוד בשירותם של בכירים בפוליטיקה ובעסקים. בניהול מערכות מניפולטיביות של קמפיינים תקשורתיים ומשפטיים תקיפים, לא שיגרתיים, בשיטות "הקוזה נוסטרה", כפי שהוא עצמו מודה בכך. ניהל דפוסי פעולה כלוביסט וכמניפולטור של החיבור המושחת בין הון, שלטון ועיתון, לטובת רשימה נוצצת ומוכרת של לקוחות.
המהפך השני: מהפכן אנרכיסט אידיאליסט עזב קריירה מטאורית וביטחון כלכלי, כדי להפוך למהפכן פוליטי אידיאליסטי, להקים את מפלגת "השמאל הלאומי". זרק את החליפות והעניבות לפח, ירד לשטח למסע הרצאות בקמפוסים ובישובים, כדי להפיץ את חזונו ובשורתו בהקמת "השמאל הלאומי". הפך לפוליטיקאי ולמהפכן מזן חדש, שהאמין שישראל זקוקה למהפכה בהנהגתו. שיגעון גדלות של חלום וירטואלי. "אני רוצה לעשות מהפכה". הוא היה איש מרכזי בחשיבה, בהפעלה ובמימון חלקי של המחאה החברתית, כאמצעי לקידום מפלגתו "השמאל הלאומי", (כחיקוי ל"השמאל החדש") שעיקריה נכתבו ב"פנקס הכחול" והופצו בקמפוסים, בהרצאות ובחנויות של "צומת ספרים".
המהפך השלישי: הוידוי והכשלון של אופורטוניסט לאחר שהניסיון והמאמץ להוביל מהפכה ולהקים מפלגה נכשל, בעקבות המחאה החברתית, שהפכה לפוקוס ולמוקד האירועים, כאשר עו"ד יניב, נוטרל ונשכח, הוא החליט על מהפך של "חזרה בתשובה". הוא פתח בתהליך גמילה וחרטה מכל מעלליו ומעשיו הפסולים. בראיון במוסף הארץ (8 עמודים) התוודה והודה במכלול כל אשר עשה. ראיון מפתיע שבו הוא מכה על חטאיו ונשבע שהוא לדרך חדשה. הוא מתחרט על ששיקר, סכסך, השמיץ, העליל ורמס אנשים.
הוא מעיד על עצמו בחשיפה בלתי שיגרתית באומרו:
"הייתי חלק מארגון "הקוזה נוסטרה" של ישראל, הייתי הקו המחבר בין הון לשלטון. בעתיד הלא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי". ולאחר וידוי זה הוא רוצה להרוס את "הסדר הישן".
רשימת הוידויים, החרטות וההתנצלויות על מעשיו הפסולים: - הודה שהיה לו חלק לא קטן בהשחתה של הפוליטיקה הישראלית.
- הודה שהיה חלק מארגון "הקוזה נוסטרה" של ישראל ובעתיד הלא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שעשה.
- הצטער שהצליח לחסל פוליטית את אברום בורג ועמיר פרץ למען אהוד ברק וגרם בכך למחוק מחנה פוליטי שלם של דרך אלטרנטיבית.
- הודה שניהל קמפיין להדחתו של ניצב משה מזרחי מהמשטרה שניהל בזמנו חקירות פליליות נגד פוליטיקאים ומקורביהם.
- ביקש סליחה על שפגע באמנון ליפקין שחק.
- הודה שהיה נרקומן, במובן שהיה לו צורך בלתי פוסק לקנות כל הזמן את כל המותגים והנכסים הכי יקרים, למען הפגנת הפוזה המרשימה של המצליחן.
- הודה שהוא חיי את החיים הכי מזויפים. חיים סכיזופרנים מוחלטים. בבוקר היה במשרד של מישהו שמאמלל אנשים ועושה כסף, בערב היה מטיף מוסר. בבוקר היה עובד כזונה על הטייקונים. בהמשך רץ הביתה להתחפש לפרולטר.
- הודה שבעת שהיה עובד ציבור, במשרה ממשלתית, שיתף פעולה עם אנשים נגד שרים בממשלה, בניסיון שתיפתח נגדם חקירה.
ולאחר כל זאת הוא עדיין רוצה "לעשות מהפכה" וחולם להתמודד בבחירות בראש מפלגתו, עליה הכריז בזמנו "השמאל הלאומי" ומעתה בשם "ארץ חדשה".
ולאחר כל אשר עשה, הודה, התחרט וביקש סליחה, האמנם יהיו אנשים שיאמינו לאדם אופורטוניסטי בלתי נילאה שהיה גם מאקיבליסט, גם אנרכיסט, גם אידיאליסט, גם לוביסט וגם מאניפולטור משפטי תקשורתי?
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
