אין דבר יותר הגיוני, אין תגובה יותר ציונית ויהודית, מאשר חיזוק ההתיישבות ביו"ש, כנקמה על רצח הנערים. בהיסטוריה הציונית, הדבר הטבעי ביותר היה קריאת שמות יישובים על שם נופלים. עשרות דוגמאות כאלו פרוסות בכל רחבי הארץ, לאורכה ולרוחבה.
ישנם יישובים המנציחים את שם הנופל עצמו:
שכונת תל-חנן ליד חיפה נקראת על שם חנן זלינגר, מחברי ההגנה שנפל באזור זה.
מעוז חיים, קיבוץ של התק"ם בעמק בית-שאן, נקרא על שמו של חיים שטורמן, מאנשי ההגנה שנפל במקום עם שניים מחבריו בשנת 1958.
שדה יואב, קיבוץ של השומר הצעיר ליד צומת גבעתי, נקרא על שמו של יצחק דובנו, מפקד קיבוץ נגבה במלחמת העצמאות, שכינויו המחתרתי היה יואב.
מושב בֶּן עַמִּי ליד נהריה נקרא על שם בן עמי פכטר ז"ל, שהיה מג"ד בחטיבת כרמלי במלחמת העצמאות ונפל בקרב של שיירת יחיעם. מזרחה לו נמצא קיבוץ יחיעם על שם יחיעם ויץ, שהשתתף בפיצוץ גשר אכזיב בליל הגשרים ונפל בקרב יחד עם עוד 13 מחבריו.
קיבוץ תל יוסף בעמק יזרעאל נקרא על שמו של יוסף טרומפלדור, גיבור תל-חי. ואילו גבעת יואב, מושב עובדים ברמת הגולן, נקרא על שם סא"ל יואב שחם, מפקד הצנחנים שנפל בפשיטת צה"ל בכפר סמוע בשנת 1966. בגולן נמצא גם המושב יונתן, על שמו של יונתן רוזמן, חברם של גרעין המייסדים שנפל במלחמת יום-הכיפורים.
צנחנים נוספים שזכו ליישובים על שמם היו הצנחנים היהודיים שצנחו באירופה במלחמת העולם השנייה. כך אנו מכירים את קיבוץ להבות חביבה על שם הצנחנית חביבה רייק, (על שמה גם המוסד החינוכי הסמוך גבעת חביבה); קיבוץ יד-חנה על שמה של הצנחנית
חנה סנש; וקיבוץ נצר-סירני על שמו של אנצו סירני.
קיבוץ יד-מרדכי של השומר-הצעיר, בצפון הנגב, נקרא על שמו של מרדכי אנילביץ', מפקד מרד גטו ורשה במלחמת העולם השנייה. וקיבוץ גבעת-ברנר נקרא על שמו של הסופר יוסף חיים ברנר, שנרצח בידי ערבים בפרעות תרפ"א ליד יפו.
ישנם יישובים שבשמם מקופלים ראשי תיבות של נופלים, אחד או יותר. מושב ארגמ"ן בביקעה נקרא על שמם של שני מפקדי הצנחנים אריק רגב וגד מנלה שנהרגו במרדף בבקעת הירדן במלחמת ההתשה.
מושב רועי (כתיב: רֹע"י) לא רחוק ממנו הוא ראשי תיבות של 'רמת עוזי יאירי' על שמו של אל"ם (מיל') עוזי יאירי, שנפל בקרב עם מחבלים במלון סבוי בתל אביב. היישוב הקהילתי בית חג"י בדרום הר-חברון, דרומית לאזור בו נמצאו גופות הנערים השבוע, נקרא על שמם של שלושה תלמידי ישיבת חברון, חנן קרוטהמר, גרשון קליין ויעקב צימרמן, שנרצחו בחברון. מושב אבני-איתן בגולן משמר בראשי התיבות שלו את שמם של ששה מחברי גרעין הצופים הדתיים שנפלו במלחמות ישראל. קיבוץ נוה-אטי"ב, בצפון הגולן, משמר את שמם של 4 חיילי סיירת אגוז שנפלו בגולן (אברהם, טוביה, יאיר, בנימין).
יישובים רבים נושאים בשמם מספרים, כמספר הלוחמים אותם הם מנציחים. המפורסמת ביותר היא העיר הגלילית קרית-שמונה, על שם שמונת נופלי תל-חי. קיבוץ עין-השלושה בצפון הנגב נקרא על שם שלושה מחברי גרעין המייסדים שנפלו במלחמת העצמאות. קיבוץ גבעת-השלושה לעומתו, ליד פתח-תקווה, נקרא על שם שלושה פועלים מפתח-תקווה, שהוצאו להורג בידי הטורקים ב-1916 באשמת ריגול.
קיבוץ מעלה-החמישה בהרי ירושלים נקרא על שם חמישה מחברי הקבוצה שנרצחו באזור זה במאורעות 1938. מושב משמר השבעה ליד בית דגן נקרא כך לזכרם של שבעת הנוטרים שנפלו במלחמת העצמאות בכפר יאזור. מושב גבעת כ"ח בשפלת לוד משמר את זכר 28 הלוחמים שנפלו באזור זה במלחמת העצמאות. נתיב העשרה נקרא לזכר עשרת חיילי חיל-האוויר שניספו בתאונת מסוק בחוף הים מדרום לרפיח (לא להתבלבל עם מושב נתיב השיירה בגליל, לזכרה של שיירת יחיעם ש-47 מלוחמיה נפלו במלחמת העצמאות).
נתיב הל"ה, הקיבוץ שבעמק האלה, נקרא כמובן על שם הל"ה, אותם 35 לוחמי פלמ"ח שנפלו בדרכם להחיש תגבורת לגוש-עציון במלחמת העצמאות. מושב כפר אחים ליד באר טוביה נקרא על שמם של האחים צבי ואפרים גובר, בניהם של מרדכי ורבקה גובר מקימי מושב הסמוך כפר ורבורג, שנפלו במלחמת העצמאות.
בשומרון קיימים שני יישובים צעירים, חוות גלעד ורמת גלעד, שהקים משה זר לזכר בנו גלעד זר הי"ד, קב"ט השומרון שנרצח בידי מחבלים לפני 13 שנה. בחבל בנימין נמצא מצפה אסף, על שמו של אסף הרשקוביץ ז"ל, שגם הוא נרצח בידי מחבלים. סמוך למחולה נמצאת שכונת גבעת סלעית, חלק מתוכנית המיתאר של מחולה, על שמה של סלעית גוטמן שטרית, בת מחולה, שנרצחה ב-ז' בתשרי תשס"ב, ספטמבר 2001. חבריה התיישבו במקום, כתשובה ציונית הולמת לרצח.
ואם שכחתי יישוב כלשהו אני מתנצל מראש.
אם רוצים לנקום את דם הבנים – אין נקמה יותר יעילה מהרחבת ההתיישבות ביו"ש. הקריאות לנקמת דם באות מלב מורתח, אבל דווקא הן אינן יעילות. החברה הערבית, כחברה שאהידית, לא מתרגשת מהרוג פחות או הרוג יותר. מה כן שונא הערבי לאבד? – אדמה. ההיצמדות לאדמה היא תכונה מרכזית בולטת בחברה הערבית, והדברים נאמרים בהערכה עמוקה למנטליות הערבית בנושא הזה.
בשמאל הישראלי מבטיחים כל הזמן מתנות לפלשתינים על מעשי הרצח שלהם: תמשיכו לרצוח, תקבלו שטחים נוספים. זה גם מה שהיה בהינתקות: החמאס רצח, החמאס קיבל את כל הרצועה.
את הפסיכוזה הזאת חייבים לשנות. ההתיישבות בארץ-ישראל היא מעשה ערכי וחיוני לכשעצמו, בכל עת ובכל מצב, אבל גם הנקמה המתוקה ביותר ברוצחים, כמו שהיה בכל ימי ההיסטוריה הציונית.
הלקח העיקרי
מה הלקח המיידי מהחטיפה והרצח? השבוע, במיוחד השבוע, שוב הוכח שאין תחליף לשליטה הביטחונית הישראלית בכל רחבי יהודה ושומרון. חטיפת שלושת הנערים ה' וצה"ל ייקמו דמם, הפכה לפיגוע רצחני שעליו הנקמה בוא תבוא, אבל לא לבעיה אסטרטגית כמו חטיפת
גלעד שליט.
בניגוד למצב ברצועה, בזכות השליטה הביטחונית המלאה כבר 12 שנה בכל יו"ש, אין למחבלים יכולת לשחזר את המהלך האידיאלי מבחינתם: החזקת ישראלי חטוף במשך חמש שנים ושיחרור אלפי מחבלים תמורתו. גלעד שליט אומנם חי, אבל ברוך מזרחי הי"ד כבר לא (קצין המשטרה הבכיר שנרצח בערב ליל-הסדר בידי אחד ממשוחררי העסקה). זה לא חשבון דמים, זה חשבון אסטרטגי של מדינת שוחרת חיים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
