התקציב, הסליק ומה שביניהם

כבימים ימימה החל הריטואל השנתי סביב תקציב הביטחון. הויכוח עולה השנה לדציבלים גבוהים עקב התכתשות צוק איתן הכמעט עונתית עם החמאס. מצד אחד טוען אמיר לוי ראש אגף התקציבים באוצר שאם ניכנע לדרישות משרד הביטחון ידרדר המשק למצב אליו נקלע אחרי מלחמת יום הכפורים. מאחר שמעלה הטענה המופרכת היה עולל בעת המלחמה ההיא קשה להאשימו באבדן הזיכרון, אך אם היה טורח לבדוק הנתונים היה לומד שבאותה מלחמה כל הצבא היה מגויס במשך חודשים, המילואימניקים שרתו 4-6 חודשים והמלחמה הייתה טוטלית בשתי חזיתות. המשק שהיה קטן, מנה כ-3.5 מיליון תושבים, והיה משותק במשך מספר חודשים לא מבוטל - כך שהטעון לא מחזיק מים.

ישראל של שנת 2014 יכולה לעמוד בקלות במעמסה הכלכלית של צוק איתן. מצד שני מערכת הביטחון נוקטת בטריק הסליק שהיה נפוץ לפני קום המדינה. כזכור הישוב הנאבק בבריטים נהג להחביא את נשקו בסליקים. מסורת זו הועברה למדינה שקמה. לאחר מלחמת יום הכפורים בעוד הצבא מגויס, הנחה האלוף במיל' אריאל שרון את המחטי"ם באוגדתו להקים סליקים ש"אף אחד לא ידע על קיומם. לאחר 66 שנים מאז הקמת המדינה נוהגים אלה הם פסולים, ועלינו לעבוד מתוך מטרה משותפת של מיצוי יכולות המדינה לטובת כלל האזרחים. כאשר מוגשת דרישה להגדלת תקציב בת 9 מיליארד שקלים, ומנגד טוענים שמגיע בקושי 4 הרי ששני הצדדים מבזים את עצמם. שימוש במענה האפסנאי בצבא "לא, אין, תבוא מחר, מה בעצם אתה רוצה?"הוא מגוחך, ומן הראוי שסוג זה של דיון לא יופיע במקומותינו. המחשת פסלות נוהל הסליק מתבטאת בכך שמידי פעם מתגלים סליקים בקיבוצים.

מול משרד הביטחון מופיע האוצר המתימר לדעת הכל ולא היא. משום מה עבר נושא התחזיות הכושלות של ביצועי התקציב ללא תגובה מתאימה. מדובר כאן בכשלון קולוסאלי המעיד על רמה מקצועית נמוכה. אין סיבה שבעידן המחשבים לא ניתן לפתח מודלים של חיזוי תוך התראה מהירה על סטיות ותיקונן. בנוסף, האוצר לדורותיו הכריז על שינויים, שנקראים בשם הבומבסטי "רפורמות" לתפארת היוזם, בנושאים רבים תוך בזבוז אדיר של מקורות ללא תכלית. רשות השידור בעבר, הנמלים וחברת החשמל הם רק דוגמאות בודדות. אם כך מה לנו כי נלין על משרד הביטחון.

בהקשר זה כדאי גם לדון בכשורי השרים ובעיקר בכישורי הסף של שרים במשרדים ספציפיים. תיאורטית אין מניעה חוקית שאנלפבית יהיה שר. בהרבה מקרים הכישורים ההשכלתיים ו/או הניסיון הניהולי של השר נמוכים מכישורי הכפופים לו. יובל שטייניץ שיווק והכתיב את חזונו בדבר תקציב דו שנתי כאילו ג'ון מיינרד קיינס הוא קוטל קנים לידו .

אם היה מבין בתחום היה מזהה שנערי האוצר טועים בחיזוי התקציב לשנה אחת שלא לדבר על שנתיים, כל זאת כאשר הכלכלה העולמית שורה בתקופה של חוסר ודאות גבוה. במקרה של שטייניץ עסקינן בשר בעל השכלה גבוהה אך לא בתחום משרדו. מחליפו נושא את לפיד חוסר ההשכלה. מרעיון הביעותים בדבר מע"מ 0 תוך הפרחת סיסמאות כגון: אני בונה דירות עבור מעמד הביניים ולא עבור הכלכלנים,ב-2015 יהיה טוב יותר, איפה היו הכלכלנים,כפי שהתבטא יועצו אורי שני שגם הוא חסר השכלה כלכלית, בשנים האחרונות? מעולם לא נמצא גורם שהצליח ליצור חזית קונצנזואלית של כלכלנים כנגד הכוונה לחוקק את החוק. כדי להגדיל את הפרסה, האם נידרש לשרוף את ספרי הכלכלה?

באשר לתקציב. המציאות טובה מהמתואר. את שנת 2013 סיימנו בגרעון קטן ב-16 מיליארד שקלים מהחזוי. שנת 2014 אף היא מסתמנת כשנה בה הגרעון נמוך. בששת החודשים הראשונים הצטמצם הגרעון ל-4 מיליארד שקלים וביולי ל-6.4 מיליארד שקלים וזאת בעקבות כך שלעסקים בדרום אושר לדחות את תשלום המיסים. המסקנה היא שהקיצוץ הרוחבי, המצביע על חוסר הבנה בניהול, היה מיותר.

יש רזרבות מספיקות בתקציב שירצו את צרכי מערכת הביטחון ללא קיצוצים. לו לשר האוצר הייתה הבנה בקריאת המספרים ובכלכלה, הוא היה נוקט בפעולות המתבקשות ולא מתעסק בתשובות פסבדו כלכליות כגון: בנמקו מדוע לא יוטלו מיסים אמר כי אי-אפשר לבוא כל פעם אל האזרחים ולהטיל עליהם מיסים ר"ל במקום ניתן לקבל מן מהשמים?!. או בנמקו מדוע אין להטיל מילווה חובה במקום מיסים בכך שמילוות מעין אלה הוטלו בעבר כאשר לא יכולנו ללוות מט"ח. הנימוק הנכון הוא שמילוות או מיסים יש צורך להטיל כאשר האינפלציה עולה.

שר אוצר היה מבין היה ב-2013 שהמשק מאט את פעילותו ומאחר שאין סכנת אינפלציה יש לנקוט מדיניות מרחיבה. בתחום הפיסקלי יש לבטל את יזמת הנפל של 0 מע"מ לדירות ובכסף שיתפנה ניתן לבטל מע"מ על חשמל, מים ומוצרים שבפיקוח. מהלך מעין זה יהווה הזרמה מידית של כ-400-500 שקלים לחודש לכל משק בית דבר שיעורר את הכלכלה. את הגרעון בתקציב ניתן לייצר ע"י "הדפסת כסף" חד-פעמית שפירושה הרחבה מוניטרית דבר לו אנו זקוקים כאשר נמצאים באינפלציה כמעט אפסית. ביטול זה של מע"מ יכול אף להתבצע לתקופה קצובה.

בנק ישראל לוחץ לכיוון העלאת מיסים אך ורק מהחשש שיצירת גרעון גדול תהווה תקדים לשנים הבאות. הוא לא היה מתנגד למהלך חד-פעמי.

גם אם נאמץ את מדיניות בנק ישראל הרי יש מקורות כספיים לא מבוטלים להקטנת הגרעון:

המקורות שנמנים בסעיף זה כבר הוזכרו במאמר קודם. אמנה אותם ללא פרוט:

• פרעון מילוות חוץ של המדינה ואי לקיחת הלוואות חדשות במט"ח - חסכון פוטנציאלי של כ5-3 מיליארד ש"ח לשנה

• ועדת שישינסקי 2 - ועדה זו מגלה "אובדן קיטור" בלתי מובן אך עדיין יש לה פוטנציאל של כ-0.75 מיליארד שקלים לשנה

• קק"ל - בקופתה כ-4 מיליארד שקלים הנובעים מהעברת אדמות מדינה אליה בנאמנות. הפוטנציאל הוא של 4 מיליארד באופן חד-פעמי וכ-0.75 מיליארד שקלים לשנה. קק"ל הפכה להיות מדינה בתוך מדינה. לדוגמה בעת מבצע צוק איתן העבירה זו לקבוץ כפר עזה 300 אלף שקלים לצורך עלות אירוח חברי הקבוץ בפנימיה של ויצו.

• רווחים כלואים - יש להמשיך לגבות תוך השימוש בראית חשבון חקירתית שתחשוף את הפיקציה העוזרת לאי תשלום מס.

מקורות חדשים שהתגלו לאחרונה:

-כספים שנמצאים אצל האפוטרופוס הכללי - לאחרונה נתבשרנו שלצורך מימון הגרעון יעביר האפוטרופוס 750 מיליון שקלים . בידי האפוטרופוס כספים רבים נוספים: 1.5 מיליארד של נכסים עזובים חלק מהסכום לא ימצא בעלים לעולם ולכן ניתן להעבירם לאוצר פוטנציאל של כ750 מיליון שקלים לשנה כמו-כן יש כספים שהורישו אותם למדינה ויש ועדה שמחליטה איך לחלקם יש לזקוף סכומים אלה לחובת משרדי הממשלה המקבלים אם בכלל צריך לחלקם ע"י ועדה

• משרד השיכון הודיע שזכאיו חיבים משכנתאות אותן יוכלו למחזר אצל הבנקים המסחריים בתנאים טובים יותר ללא עמלת פרעון מוקדם. מדובר ב-5-10 מיליארד שקלים.

• איזרוח מקסימלי של משרות צבא קבע דבר שיקטין את עלות הפנסיות המוקדמות . כמו-כן רציונליזציה של שרות החובה.

• מע"מ באילת - בהנחה שהאמור לעיל, ביטול מע"מ על חשמל,מים ומצרכי יסוד יתקיים ניתן להתחיל בהטלת מע"מ באילת כאשר ההעלאה תהיה הדרגתית ופרושה על פני 6 שנים.

מהאמור לעיל ניתן להסיק שיש כנראה הרבה מקורות כספיים סמויים מהעין. כדאי להקים כוח משימה שיזהה את המקורות ויגרום לרתימתם למאמץ הכולל של צמצום הגרעון.