זהו. למתבונן מן הצד ניתן עכשיו, לכאורה, לנשום לרווחה מלוא החזה. עברה - חלפה כביכול סופת הבחירות. האומנם? לא בטוח. מערכת הבחירות האחרונה לימדה אותנו שיש למשטר בישראל הרבה יתרונות, וביניהם עליה לפסגות הדמוקרטיה. אבל גם הרבה חסרונות - נפילה לתהומות השיטה הזו, וחילול שמה ברבים. לדעתי סך החסרונות עולה על סך היתרונות. אנחנו נשארים במינוס. מה שווה לנו דמוקרטיה, כאשר בעת יישומה בפועל ממש, בעיצומה של מערכת בחירות, היא כבר נכרכת בחילול שמה? ולא. אני לא מתכוון להישאר במסגרת עיון פילוסופי בנושא זה. החומרים עליהם נדבר צבועים בצבעים עזים מדי, מסמאים מדי, מכדי שאפשר לעבור עליהם לסדר היום.
ראשית: האם משטר שבו נעשה ניסיון בוטה לקנות שלטון בכסף, הוא ביסודו מתאים להגדרה "דמוקרטיה?". מערכת הבחירות שחלפה עתה על פנינו כסופה, גררה/שאבה לכאן, כמויות אדירות של ממון. תנועה זו הייתה בעיקר אל הצד השמאלי של המפה הפוליטית. אין טעם לחזור כאן על כל אותם שמות שונים ומשונים של עמותות וארגונים מקרוב שצצו. עמותות אלו פוטמו בכסף מתורמים עלומי שם, וזכו, תחת הכיסוי הזה, בכסף גדול, כל זאת על-מנת שיתרמו להפלת ראש
ממשלה בישראל. הפטנט הזה נועד למנוע מרשויות החוק להפעיל כנגדן את חוק הבחירות המגביל את גודל התרומה הניתנת לנבחר לצורך הבחירות. מהלך כשר, אבל מסריח. סרחונו עולה עד לב השמיים.
שנית התקשורת. מערכת ענפה ומסועפת זו, החיונית לדמוקרטיה פעילה ובריאה, בגדה ביעודה. בגדה בזכות הציבור לדעת. זכות שהיא אחד מיסודות המשטר הדמוקרטי. מידע שהיה ברשותה, עוות לא אחת, לפעמים ברגל גסה, ותוך צפצוף על הציבור ועל זכויותיו. סקרי דעת קהל, שתוצאותיהם הראו כי נתניהו משפר את מצבו, ולכן לא תאמו את רצון הבעלים של אמצעי תקשורת זה או אחר, נגנזו. הצעת חקיקה נגד עיתון הזוכה לאמון של חלקים גדולים בציבור, וביסודה היא מהלך של סתימת פיות, זכתה לתמיכה של חברי כנסת ובראשן פוליטיקאית בכירה שהייתה שרת המשפטים. בפרק זמן קצר זה חזר ונוצר כאן השילוש (הבלתי) קדוש שקישר בין התקשורת, הרשות המחוקקת ומערכת המשפט. שילוש זה בא לידי ביטוי ביתר תוקף בפרשת ה"התיישבות" האפריקנית הבלתי חוקית בדרום תל אביב. שלושת הגופים האמורים מנעו כל טיפול רדיקלי בפרשה עגומה זו.
ראש הממשלה מצא את עצמו נאבק, כמו תגרן בשוק, לבל יאיישו כתבים, שהוכיחו את עויינותם כלפיו, תוכניות ראיונות, שהיה אמור להשתתף בהן. לא ייפלא לכן, שבמשך זמן רב נאלץ נתניהו לגזור על עצמו שתיקה. נתניהו גילה אחריות רבה כאשר סרב להסכים למהלכי חקיקה בכנסת, שיגבילו מציאות בלתי דמוקרטית זו. במהלך שנות שלטונו הוא לא הרשה לאנשי הליכוד בכנסת לחוקק חקיקה שתאלץ את הנהנים מ"השחיתות הלבנה" הזו, לגלות את מקורות הכנסתם ואת סכומיה, גם את הדבר כרוך בהצבעה על ממשלות וזרות וחוגים מסוימים בחו"ל, המעוניינים בהפלת שלטונו. אגב סירוב זה של נתניהו היה אחד הגורמים שאפשרו, לעניות דעתי, את פריצת הגדרות ואת הצונמי העז שנפל עלינו עתה במערכת הבחירות הנוכחית. הוכח שוב שבפרק זמן זה, לא ניתן היה להבחין היכן גבולות
חופש הביטוי וחופש השיסוי (הממומן ביד נדיבה). כך נתאפשר עיוות חמור של המשטר הדמוקרטי שלנו. גם שופטים (שמגר) התבטאו בחריפות נגד התופעה. ללא הועיל. נתניהו שמר על שתיקה. רק עתה הוא השמיע את טענותיו בגנות המציאות הציבורית/תקשורתית הזו. למזלו עמדה לימינו המדיה החברתית לסוגיה. אנשיו עשו שימוש יעיל מאוד בכלי חדש יחסית זה. אולי זו הייתה אחת התופעות שבלטו מאוד במערכת הבחירות הנוכחית. לא תתכן יותר סתימת פיות או עיוות בטורי הדעות של העיתונות הכתובה והאלקטרונית.
רוב הציבור בישראל מצוי מימין למרכז הפוליטי. עובדה זו מתבררת שוב ושוב בכל מערכת בחירות חדשה. מציאות זו יונקת את עוצמתה מההוויה המדממת בה שרויה מדינת ישראל. אינתיפאדות האבנים והמתאבדים שפרצו עם ולאחר הסכמי אוסלו, אירועים דוגמת השתלטות החמאס על עזה, וזריקת אנשי אש"ף מן הגגות שם, כישלונות המגעים שניהלו ברק, אולמרט ולבני עם הפלשתינים שהקפידו להסתלק משולחן המשא והמתן ולא לחזור אליו, שוב ושוב, כל אלה צרבו בתודעה הישראלית את מהות הסרבנות הפלשתינית. הוסיפו לכך אירועים כמו התנחלות מהגרי העבודה בדרום תל אביב והתנהלות השמאל והמערכת המשפטית בכל הקשור לעוול המתמשך ממנו סובלים תושבי המקום, וכך תמצא הנוסחה המביאה לניצחון הימין, שוב ושוב.
בעת כתיבת שורות אלה, לאחר פרסום מדגם ערוץ 22, ובהנחה כי לא יחלו שינויים דרמטיים בעקבות ספירת האמת, האמורה להתקיים בלילה שבין יום ג' ליום ד', נראה כי לליכוד יש מנדט ברור להרכבת הממשלה הבאה. לרשות נתניהו יעמדו ככל הנראה 63 חברי כנסת. עוד יהיו מאבקים בתוך ובין המפלגות האמורות להרכיב את הקואליציה הבאה, ובוודאי יתנהלו מאבקים על התיקים החשובים. על-פי הגדרתו של אמנון אברמוביץ: כחלון (9) וליברמן (5), מחזיקים את נתניהו בגרוגרת. אלא שגם נתניהו איננו קטלא קניא כידוע. במועד הזה כבר שוחח עם חלק משותפיו לעתיד. ובכלל זה גם עם כחלון וליברמן. בימים הקרובים תוקם ותעמוד על מכונה ממשלה חדשה בישראל. יש לקוות שעם הקמתה, תמצא גם הדרך לתיקון הפגמים האמורים.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
