אישי הנשיא, גבירתי שרת המשפטים, שופטות ושופטים יקרים, מורי ורבותי:
1. משפחת השופטים התברכה היום במספר ניכר של מינויים. ברכתי שלוחה לכל השופטות והשופטים, בין אלה שזה להם המינוי הראשון לשפיטה, ובין אלה המתקדמים במעלות השיפוט. זכרו תמיד: השפיטה אינה תפקיד. זו צורת חיים. זו צורת חיים שאין בה רדיפה אחר עושר חומרי; זו צורת חיים שאין בה חיפוש אחר פרסומת ויחסי ציבור. זו צורת חיים המבוססת על עושר רוחני; זו צורת חיים שיש בה חיפוש אובייקטיבי ונייטרלי אחר האמת. לא כוחניות אלא שיקול דעת; לא שררה אלא צניעות; לא עוצמה אלא חמלה; לא שמן אלא שם טוב; לא נסיון לרצות את הכל, אלא עמידה איתנה על ערכים ועקרונות; לא כניעה או פשרה עם קבוצות לחץ אלא עמידה על הגשמת הדין; לא הכרעה לפי משבי רוח חולפים, אלא הליכה עקבית על בסיס תפיסות עומק וערכי יסוד.
אמת, שפיטה היא צורת חיים שיש בה הסתגרות מה; שיש בה ניתוק מהמאבקים החברתיים והפוליטיים, שיש בה מגבלות על חופש ההתבטאות והתגובה; שיש בה מידה רבה של בדידות והפנמה. אך זו אינה צורת חיים שיש בה ניתוק מהחברה. אין לבנות חומה בין השופט לבין החברה בה הוא פועל. השופט הוא חלק מעמו, ועליו לתת את חלקו בבניין חברתו.
2. כדי להבטיח את תפקידנו בחברה הישראלית בשנים הקרובות, אנו זקוקים לאמון הציבור. אמון הציבור משמעותו, אמון בהגינות השיפוטית ובנויטרליות השיפוטית. זהו אמון הציבור ברמתו המוסרית של השופט. זהו אמון העם, כי בית המשפט איננו צד למאבק המשפטי, וכי לא על כוחנו אנו נאבקים, אלא על השלטתו של החוק אנו נאבקים. זהו אמון העם כי במקום בו יש לנו שיקול דעת, אנו מפעילים אותו לשם הגשמת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
זהו אמון הציבור, כי ההצהרה אותה הצהרתם היום - "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים" - הינה הצהרת אמת, המשקפת את מלוא תודעתנו כשופטים. ושוב: אמון הציבור אין פירושו פופולריות. אמון הציבור פירושו תחושה של הציבור כי ההכרעה השיפוטית נעשית באופן הוגן, אובייקטיבי, נויטרלי תוך מתן יחס שווה לצדדים, וללא כל נטיה. לא זהותם של הטוענים אלא משקלם של הטיעונים הוא המכריע. זהו אמון הציבור כי השופט עושה צדק על-פי דין.
זהו אמון הציבור ברמתה המוסרית הגבוהה של השפיטה. ושוב: אמון הציבור אין משמעותו היעדר ביקורת. נהפוך הוא: ביקורת חשובה לכל גוף בעל סמכות. היא חיונית לשפיטה. אך הביקורת צריכה להיות עניינית; היא צריכה להיות מבוססת על הבנת מורכבות התפקיד והצורך לשמור על עצמאותה של הרשות השיפוטית ועל עצמאותו של השופט הבודד.
3. אנחנו חברה פתוחה. הציבור מגלה עניין בנעשה בבית המשפט. גורמים שונים יכתבו על משפטים המתנהלים בפניכם. הם יבקרו את פסקי הדין שלכם. היו נכונים לכך. זהו חלק מההליך הדמוקרטי. ראוי שהציבור יקבל מידע על הנעשה בבית המשפט; ראוי שתמתח ביקורת הוגנת ועניינית על פסקי הדין שלנו. אל תפגעו מהביקורת, היא חלק ממרקם החיים הדמוקרטי. וכאשר הביקורת אינה הוגנת - חרקו שן, והמשיכו בעבודתכם השיפוטית. אל תחזירו מלחמה שערה. אך זכרו תמיד: חובת הנאמנות שלכם היא למשפט ולחוק. אותם עליכם להפעיל, על-פי מיטב הבנתכם אותם. אל תושפעו מלחץ דעת הקהל; אל תכנעו לביקורת אך משום שהיא פופולרית; אל תבקשו לשאת חן בעיני הכלל והפרט. היו ישרים עם עצמכם, עם הבנתכם את המשפט ואת העובדות.
האיבר השיפוטי החשוב ביותר - בצד מוח מנתח ולב מבין - הוא עמוד השידרה. עליכם לקיים ולפתח עמוד שידרה שיפוטי. שום לחץ חיצוני לא יכופף אתכם. המצפון שלכם הוא המצפן שלכם. לעתים תשמעו כי אתם נוטים לטובת גוף פלוני, או לרעתו. אל תתרשמו מכך. אם תפעלו על-פי החוק, לא תהיו בעד איש או נגד איש. החוק משתדל לאזן בין זכויות האדם וצרכי החברה השונים. עליכם להפעיל את החוק, מתוך נאמנות ללשונו ולרוחו, ומתוך שוויון גמור בין כל בני האדם. אם תעשו כן - תוכלו לעמוד כנגד כל טענה בדבר הבחנה פסולה או הפלייה. כך נהגנו בעבר. כך ננהג גם בעתיד.
4. לא פעם תנהלו משפטים שיעוררו עניין ציבורי מיוחד; שהתקשורת תהא מעוניינת בהם במיוחד. עליכם לנהל משפטים אלה ככל משפט אחר. הצדק שלנו הוא אחד. הוא אינו ניתן לחלוקה. לעתים קרובות תקבלו החלטות שלא יספקו את הציבור הרחב, או העיתונות, אל תיפול רוחכם. הנאמנות שלכם היא אחת, ואף היא אינה ניתנת לחלוקה. זו נאמנות לערכים; זו נאמנות לתפיסות יסוד בדבר הגינות ויושר; זו נאמנות לשלטון החוק ועליונות החוקה. הם - ולא רוחות שעה חולפות יכוונו את דרכיכם.
5. עליכם לפעול מתוך אובייקטיביות. לא פעם תעמדו בפני פרשת דרכים: הלפנות לכיוון אחד או לכיוון שני. אלה הם מצבים של שיקול דעת. הפעילו את שיקול דעתכם באופן אובייקטיבי. אתם ממלאים תפקיד ציבורי. עליכם לשקול ערכים חברתיים יסודיים. עליכם להישען על דרישות נורמטיביות שהן חיצוניות לכם, והנקבעות על-פי תפיסות היסוד של החברה הישראלית. אל תטילו על החברה הישראלית את השקפתכם הפרטית. שקפו את האני מאמין של החברה הישראלית. תנו ביטוי אובייקטיבי לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אכן, השופט הוא פרי תקופתו. הוא חי בזמן נתון ובחברה נתונה. מטרתה של האובייקטיביות אינה לנתקו מסביבתו.
נהפוך הוא: מטרתה להמריצו לעשות שימוש בכל אלה כדי לשקף בצורה הזכה ביותר את ערכי היסוד של האומה. אדם המתמנה שופט אינו צריך ואינו יכול לשנות את עורו. אך עליו לפתח רגישות לכובד משרתו ולכבלים שהיא מטילה. "כמדומין אתם, ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם". על השופט לגלות אותה ביקורת עצמית והיעדר ארוגנטיות, המאפשרות לו שלא לזהות את עצמו עם כל הטוב והיפה. עליו לגלות אותה צניעות אינטלקטואלית, המאפשרת לו לומר: "טעיתי". שופט אשר לא ינהג כך ואשר יטיל על החברה את כל הסובייקטיבי שבו, ייצור מתח בינו לבין סביבתו.
ככל שהוא יתמיד בכך, יווצר מתח גובר והולך בין הרשות השופטת לרשויות האחרות. האובייקטיביות השיפוטית מדריכה את השופט להתחשב בהסכמה החברתית המשקפת את הבסיסי והמשותף לבני החברה הישראלית המודרנית. זו ההסכמה החברתית המשקפת את מלוא המורכבות של החברה הישראלית דהיום, ואת מלוא ההיקף הפלורליסטי שלה. על כל שופט מוטלת החובה להגן על זכויות האדם של כל פרט, תהא מידת הסימפטיה או האפטיה החברתית אליו - פרי רוחות השעה - אשר תהא; על כל שופט מוטלת החובה להגן על הכלל, שכן זכויות אדם אסור להן להפוך למכשיר לכליון לאומי.
השופט הוא חלק מעמו. הוא צריך להיות מודע למתרחש בעם. עליו להכיר את בעיות המדינה. עליו לקרוא את ספרותה, ועליו להאזין לשיריה. עליו להכיר את מורשתה הדתית, החברתית והתרבותית. עליו להכיר את ערכיה. עליו להיות רגיש למיעוטים שבקרב המדינה; ולשכבות החלשות בקרב החברה. אכן, השופט, הוא חלק מתקופתו. הוא בן זמנו. הוא נע עם ההיסטוריה של עמו.
6. כשופטים, אין לכם "מצע". אינכם אנשי פוליטיקה. כולם שווים בעיניכם, בזכויות ובחובות. כולם בני אנוש, אשר נבראו בצלם הבורא. על כבודו של כל אחד מהם כאדם, עליכם לשמור. אינכם שואפים לכוח; אינכם מבקשים למשול. זכרו: אין לנו, לשופטים, לא חרב ולא ארנק. כל שיש לנו, הוא אמון הציבור בנו.
7. השנים הקרובות הן שנים הרות גורל. כך בוודאי ביחסינו עם שכנינו. אך כך גם ביחסינו עם עצמנו. השנים הקרובות ייקבעו את אופיינו כחברה וכעם. הן ייעצבו את היחסים בין הדת למדינה; הן יגדירו את מהותה של הציונות המודרנית - זו שאינה פוסט ציונית - המתחשבת במורכבותה של החברה הישראלית ואופיה הפלורליסטי. הן יעצבו את מעמדו של המיעוט הלא יהודי שבקרבנו. הן יניחו את הבסיס למבנה המשטר, לתפיסת החוקה, למעמדו של שלטון החוק, ולמעמדה של החברה האזרחית בקרבנו. הנה כי כן, השנים הקרובות תהיינה - בדומה לשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה - שנים שייקבעו את זהותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. תהיינה אלה שנים סוערות. ההכרעות השונות תרדנה לשורש הקיום הלאומי.
הן תפגענה בעצבים הרגישים ביותר של החברה. הן תשפענה על כל אזרח ותושב. הן תבחנה את עוצמתם של הכוחות המלכדים אותנו כעם. אכן, בזמן שמדינות דמוקרטיות מערביות תעסוקנה בתרבות הפנאי, באינטרנט ובהיי-טק, אנו בישראל נחזור לשאלות הקיומיות של הווייתנו - שאלות שמטעם זה או אחר דחינו את ההתמודדות הישירה עימן. יש להניח כי חלק מהמחלוקות הציבוריות אשר יפלגו אותנו בשנים הקרובות תמצאנה דרכן אל בתי המשפט. כך דרכן של מדינות דמוקרטיות. יותר ויותר בעיות פוליטיות פושטות את צורתן הפוליטית ולובשות צורה משפטית ומובאות להכרעתם של בתי המשפט. כך בארצות-הברית.
עמד על כך דה-טוקויל עוד במאה התשע-עשרה, בציינו: "מעטות הן הבעיות הפוליטיות המתעוררות בארצות-הברית אשר אינן הופכות במוקדם או במאוחר לבעיות משפטיות". כך בקנדה. כך במרבית מדינות אירופה, וכך בוודאי אצלנו. אכן, כאשר בעיות חברתיות מקבלות לבוש משפטי ראוי - בין אם הן מעוררות בעיות של חוקתיות החוק של הכנסת ובין אם הן מעוררות בעיות של חוקיות פעולות הממשלה - והן ניצבות בפני השופטים, זה תפקידנו וזאת חובתנו להכריע בהן, בין אם נרצה ובין אם לאו.
8. החברה הישראלית תמצא את שופטי ישראל מוכנים למשימה הכבדה המוטלת עליהם. אנו שופטים מקצועיים. מסורת ארוכת שנים, שנים של עבודה מקצועית, ותורה שיפוטית רבת היקף, מדריכות אותנו להחניק - ככל האפשר - את דעותינו הפרטיות, ולתת ככל האפשר ביטוי אובייקטיבי לערכי היסוד של העם והמדינה. אמונים אנו על התפיסה, שהיא לחם חוקינו, כי עלינו להתרחק מכל שיקול פוליטי. עלינו לשקול אך שיקולים משפטיים-חוקתיים. איננו בוחנים את תבונתן של הכרעות שלטוניות. אנו בוחנים את חוקיותן או חוקתיותן. ההבחנה בין תבונה לחוקיות או חוקתיות היא לעתים דקה ואפילו דקיקה, אך היא תמיד קיימת. אנו תמיד שואפים להגשימה.
זאת ועוד: שנות מסורת, חינוך שיפוטי ואתיקה שיפוטית עיצבו בנו את עמוד השידרה השיפוטי. איש לא ישפיע עלינו. תמיד נשאר נאמנים לכוכב הצפון שלנו: חוקי היסוד, ערכי היסוד ותפיסות היסוד.
9. אנו, השופטים, צריכים להיות רגישים לתפקידנו בחברה שלנו. עלינו לקחת את המטלות המוטלות עלינו ברצינות רבה. בכך נשרת נכונה את שיטת המשפט שלנו. אכן, כשופטים עלינו להמשיך בדרכנו על-פי מצפוננו. לנו השופטים יש כוכב צפון המדריך אותנו בדרכנו. אלה הם ערכי היסוד ועקרונות היסוד של חוקתנו. אחריות כבדה הוטלה על כתפינו. גם בשעותינו הקשות עלינו להישאר נאמנים לעצמנו.
עמדתי על כך באחד מפסקי הדין, אשר דן בשאלה אם ניתן לנקוט אמצעי חקירה מיוחדים כלפי טרוריסט במצב של "פצצה מתקתקת", וכך כתבתי:
"ההחלטה בעתירות אלה קשתה עלינו. אמת, מנקודת המבט המשפטית דרכנו סלולה. אך אנו חיים בחברה הישראלית: יודעים אנו את קשייה וחיים אנו את תולדותיה. איננו מצויים במגדל שן. חיים אנו את חיי המדינה. מודעים אנו למציאות הטרור הקשה שבה שרויים אנו לעתים. החשש כי פסק דיננו ימנע התמודדות ראויה עם מחבלים וטרוריסטים מטריד אותנו. אך אנו שופטים, דורשים אנו מזולתנו לפעול על-פי הדין. זו גם הדרישה שאנו מעמידים לעצמנו. כשאנו יושבים לדין גם אנו עומדים לדין. עלינו לפעול על-פי מיטב מצפוננו והכרתנו באשר לדין" (בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 817, 845).
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
