"אחד הדברים החשובים שלמדתי בניהול חברות הוא להתמקד". כך אומר (22.6.15) יושב-ראש פורמולה ויז'ן ויושב-ראש איגוד החברות הציבוריות,
דני גולדשטיין. הוא דיבר בשיעור האחרון של השתלמות דירקטורים שערכה המדרשה למשפט מעשי בלשכת עורכי הדין. גולדשטיין הזכיר, כי קבוצת פורמולה הגיעה בשיאה ל-13 חברות, אשר לא הצליחה להתרומם בתחום עיסוקה.
"אם אתה לא בארצות הברית ולא עומד בראשו של ארגון אימתני כמו ג'נרל אלקטריק - תתמקד בנושא אחד. אל תהיה אי.די.בי", קובע גולדשטיין. הוא הזהיר, כי חברות מפוזרות מדי צפויות להסתבכות באחת משלוחותיהן, דבר העלול להוביל לקריסתן. "הפוקוס מוכיח את עצמו. זו תובנה שעלה לי אישית לא מעט להגיע אליה".
עוד טוען גולדשטיין, כי "הרגולציה הפכה להיות בעיה אקוטית. זה כבר לא ברמת הניהול והדיווח, אלא יורד לרמה של החלטות שמתבצעות בצורה לא נכונה בשל זוטי דברים". הרגולציה מתמקדת בניגוד העניינים, אך ניגוד העניינים הגדול ביותר הוא בין הרגולטור לבין המשקיע - עליו רוצה הרגולטור להגן, בעוד שכל רצונו להרוויח. "מה שמעניין אותו זה קודם כל כמה הוא מרוויח, ולא כמה ישיבות מקיימים ואיך מדווחים".
ברשות ניירות ערך, הדגים גולדשטיין, יושבים אנשים שאין סיכוי שמישהו יעמיד לכבודם אנדרטה אם המשקיעים ירוויחו. לעומת זאת, אם חברה פועלת שלא כדין - הרגולטור יהיה הראשון שיועמד אל עמוד הקלון. "לכן הרגולטור אומר לעצמו: אני אשים עוד כמה מכשולים קטנים ואפחית את הסיכון שמשהו יקרה. אולי בדרך הרווחים יירדו, אולי הדירקטוריון לא יתפקד ויעסוק בכסת"ח - אבל אותי לא יתקפו בעיתון. לכן הרגולטור תמיד יילך לחומרה".
לדברי גולדשטיין, "הדירקטורים לא מתמודדים עם האסטרטגיה של החברה, אלא איך בסעיף 92ג לפי דוח ברנע הרביעי אנחנו לא נותנים תשובה שמשאירים אותנו חשופים". הוא סבור, שאנשי רשות ניירות ערך הם ברובם אנשים מוכשרים בראשית דרכם, ולא מי שעבדו בחברות וצברו ניסיון מעשי - אלא להפך. "זה אומר שכשאתה שם, בחיים לא היית בישיבת דירקטוריון אחת, ולכן הוא לא באמת יכול לייצג את מה שקורה בחברות, ובוודאי שלא את מה שרוצים בו המשקיעים. לכן לתקינה של רשות ניירות ערך יש בעיה של תיאורטיות-יתרה".
גולדשטיין הוסיף, כי כיום ניתן להגיע להצלחה כלכלית הן במסלול של נטילת סיכון והן במסלול של הימנעות ממנו, בשל יצירת המעמד של מנכ"לים שכירים עשירים - מעמד שהיה שמור בעבר רק ליזמים. לדבריו, בשנים האחרונות קיימת תפיסה הרואה את החברות כחומסים ואויבי העם; "אתה יכול לעמוד 100 פעם בטלוויזיה ולומר שזה מה שמקדם את המשק, ושניסו לעשות את זה אחרת בגוש הסובייטי - וזה לא יעזור.
"הפופוליזם יצר מושגים כמו 'טייקונים' או 'הבנקים הרשעים'. עכשיו לך תראה ששופרסל הרוויחה 0.75% על המחזור. אומרים שמרוויחים עלינו עשרות אחוזים - אז איפה הם? נגיד שיש למעלה שניים-שלושה חזירים; הכסף לא הלך למשכורות שלהם. אז אפשר לשבת ולצעוק שגונבים אותך, כאשר אפשר להוכיח שחור על גבי לבן שזה לא נכון", סיים גולדשטיין.
