הרשעת זדורוב - כשלון התבונה המשפטית

"לא תעשה עוול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט 15).

עדות רופא ששינה חוות דעתו: בתוכנית "עובדה", הרופא הפתולוג עליו הסתמכה המדינה לעניין סכין הרצח, שינה את חוות דעתו הראשונית והגיש חוות דעת הפוכה ובכך חרץ את גורל התיק.

רומן זדורוב טען בחקירתו, כי השתמש בסכין יפנית בזמן שחוות הדעת הפתולוגית קבעה שמדובר בסכין משוננת (כמו סכין קומנדו). הרופא ד"ר קונסטנטין זייצב, נשמע בהקלטה ב"עובדה", מסביר שמדובר בסכין משוננת, אבל בחוות הדעת שהגיע לפרקליטות וממנה לבית המשפט ושימשה בסיס להרשעה, מדובר פתאום בסכין חדה (יפנית).

אם פרט מהותי זה היה ידוע לשופטי העליון, והם לא השתמשו בו לזיכוי, זה מחדל משפטי, אם ידעו על כך ולא התייחסו אליו, זה מחדל וטעות משפטית היכולה להיות בסיס לדיון נוסף בתיק אומלל זה.

יו"ר ההרכב השופט דנציגר, עשה מעשה נועז שאין לו כמעט דוגמה בעליון, בחוות דעתו המשפטית לעניין התיק, אמר שחברו להרכב השופט עמית מסתמך על "ספקולציות שאין להן אחיזה בראיות על ניחוש והשערה", מילים כדורבנות שגם הן מתווספות ליתר הספקות והתמיהות בתיק לקראת זיכוי מחמת הספק.

מתוך הדברים שכתב השופט דנציגר, יש מספיק חומר ובסיס, להערכתי, לדיון חוזר וזיכוי.

גילוי משפטי נאות:

הופעתי כתובע בעשרות משפטי רצח, מסובכים לא פחות ואולי יותר ממשפט זדורוב. ראיתי וקראתי עשרות פסקי דין על רצח, ובמהלך הקריירה המשפטית הארוכה שלי, בכל כך הרבה טעויות, כל כך הרבה תהיות, כל כך הרבה שגיאות בחקירה, כל כך הרבה אי-התאמות וסתירות, בין העדויות של הנאשם עצמו לבין העובדות והראיות בשטח - לא נתקלתי.

מיד עם ההרשעה במחוזי, על סמך העובדות והראיות שהביאה הסנגוריה בשלב הראשון, כתבתי כאן באתר, שיש לזכות את זדורוב מחמת הספק ולא חשוב עובדתית עם היה בזירת הרצח, אם השתתף או ידע, מבחינה משפטית היה ספק לטובתו.

נשיא בית המשפט בחיפה מיכה לינדנשטראוס, לעתיד מבקר המדינה, עשה מחקר השוואתי בין המשפט הפלילי בישראל ובארה"ב, מחקר שפורסם בספר: "על הספק הסביר - סוגיות נבחרות" (בהוצאת לשכת עו"ד) בשנת 2004, ובו קבע בין היתר כי סוגיית "הספק הסביר" לא חלחלה מספיק למערכת המשפט שלנו.

מסתבר ש-10 שנים אחרי - עדיין הנושא לא מחלחל - מצער ותמוהה כאחד.

יתרה מכך, העליון, למעשה אימץ את חוות דעתה של פורמן רזניק, כך שהביקורת שהוטחה בה במחוזי, הייתה מיותרת ולא במקומה, וזה משליך גם על יחסי המבקר של הפרקליטות, השופטת הילה גרסטל ופרקליט המדינה שי ניצן באותה סוגיה.

הערות לסיום:

1. מיד עם תום המשפט, יצאו מספר חברי כנסת ומשפטנים בהצעה לתקן את החוק, כך שבעבירות רצח תהיה חובת הרשעה פה אחד של הרכב השופטים.

2. ההצעה אינה במקומה ואינה עומדת במבחן ההיגיון. אם מתקנים את החוק לכיוון זה, יש לעשותו לעומק לאורך כל המשפט הפלילי, דבר שהמערכת המשפטית לא יכולה לעמוד בכך.

3. הפתרון הרצוי וההגיוני - במקרה של דעת מיעוט בעליון עבירת רצח, תועבר ההכרעה לדיון נוסף בהרכב מורחב של מינימום 5 שופטים, והחלטה תהיה סופית.