ניני כמשל

לפני מספר שבועות התפרסם באחד העיתונים ראיון עם הזמרת אחינועם ניני, בו היא מספרת על מפגש שהיה לה באיטליה עם אישה ישראלית, מה שהותיר בה את חותמו, בגלל הכעס והתיעוב שחוותה מצד האישה.

ובכן, אני הייתי אותה אישה שפגשה בה במלון גרנד בעיירה בשם קסירטה בסביבות העיר נאפולי, ומעשה שהיה - כך היה. הוזמנתי למקום מסוים בדרום איטליה לפני כמחצית השנה. מאחר שהנחיתה הייתה ביום שישי מעט לפני כניסת השבת, מיהרנו לשבות בבית מלון על אם הדרך. בשבת בבוקר ירדנו לחדר האוכל וישבנו לשתות דבר מה (אוכל אני מביאה איתי מטעמי כשרות) לפתע קרב אל שולחננו מישהו לא מוכר, ופנה בעברית בהסבירו כי שמע את שפתנו ואחינועם מזמינה אותנו להסב איתם. הוא הצביע על שולחן סמוך, ואכן הזמרת ניני ישבה שם, וקמה לקראתנו בחיוך רחב כדי שנצטרף אליהם.

נאלמתי דום, והשתייה נתקעה לי בגרון. מחד-גיסא, חנה בבלי הייתה מעניקה לי ציון מעולה על נימוסים, ואיך אסרב להזמנה, אך מאידך-גיסא, בתורת ההליכות לא הוסבר איך נוהגים במי שפיו מפיק 'מרגליות', כמו פיה של ניני, ואיך אשב עימה? כל מה שאמרה כנגד אריאל זילבר התחיל להדהד באוזניי, מדוע יצאה כך נגדו? מה עשה לה? מדוע מנעה ממנו פרס למפעל חיים? הרי צריך הרבה רוע, ונפש שפלה כדי לנהוג כך! הפוסל במומו פוסל. ניני הרי יכולה הייתה לשמש נציגה נהדרת למדינת ישראל, להזכיר בהופעותיה את הנרצחים, מי בסכין, מי בדריסה, מי בפגיון מגואל בדמים, לספר על החיים שנגדעו, על היתמות שתתלווה מכאן ולעולם, על שכול המשפחות, ועל חיים שלא ישובו עוד להיות כשהיו, להזכיר רק את הנרצחים אפילו מחמישים הימים האחרונים)אהרון יאסייב, אבירם ראובן,יעקב ונתנאל ליטמן, אלון בקל, גינאדי קאופמן, שמעון ראימי, הדס בוכריס, דפנה מאיר, שלומית קריגמן) ומה היא עושה? מוציאה דיבת הארץ רעה, עם 'סיפורי הכיבוש' וה'נכבה', וצה"ל שאינו מוסרי, והמדינה ה'פושעת'.

ומה עשה זילבר? ישב באלי סיני לפני הריסת גוש-קטיף ודיבר, וניסה לשכנע, ואירגן הופעות, וזעק, שהמהלך אותו מתכנן אריאל שרון, אינו מוסרי, אינו דמוקרטי אינו אנושי, וגם אינו חוקי ל'מהדרין'.

היא פגעה בו, ולא נורא אם אפגע בה. אמרתי לה את דעתי הרעה עליה, אמרתי שלעולם, לעולם לא אוכל לשבת עם אדם מסוגה, ועזבתי את המקום.

היא נפגעה מאוד. אבל שום דבר לא מסוגל לשנות את הראש החלול של השמאלנים. הנה היא ממשיכה בסורה. שוב נגד אריאל זילבר שעומד לקבל את הפרס באיחור של שנתיים, וכך אמרה השבוע: "זה חלום בלהות שהוא מקבל פרס, זו תקופה שחורה משחור, פסילת ספרים, גזענות, פאשיזם. זעקת הגוזל הנגזל, כרגיל.

אין חשיבות לניני ולשכמותה. טרחתי לכתוב עליה כאבטיפוס של השמאל הקשה. המבקש את הצהרת הכוונות המדיניות שלהם ימצא את עיקריו בהצהרת כוונות המכונה "מסמך אולגה", התומך באמנה של הפתח בדבר חיסולה של מדינת היהודים. המסמך שנחתם ב-12.3.04 בידי שורה של שמאלנים, מהאקדמיה, ה"תרבות", ה"ספרות", הוא פרי יוזמתה של ענת בילצקי מ"בצלם" ומיכאל ורשבסקי מן ה"מרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית". בפתיחה קובעים מנסחי ההצהרה כי תוכניתם היא תוכנית חילופית למדינת היהודים, שכן זו היא כישלון גמור. "מדינת ישראל הייתה אמורה להיות מדינה דמוקרטית ואולם היא כוננה מבנה קולוניאלי המשלב יסודות מובהקים של אפרטהייד עם שרירות לב של כיבוש צבא אכזרי"...

הם הגדירו את הרשע הציוני וכעת במעבר חד, הם מציבים חלופה שעיקריה הם: " חיים בצוותא של עמי הארץ המבוססים על שותפת שוויונית", הצדק ההיסטורי מותנה בכך שהיהודים יקבלו על עצמם את האחריות לפורענות שהם הביאו על עם הארץ. אשר על כן: "אנו מאוחדים באמונה, כי שלום ופיוס מותנים בהכרה של ישראל ובאחריותה לעוולות שנגרמו לבני העם הפלשתיני ובנכונות לתקנן".

ומכיוון שהיהודים למדו את המסמך, הבינו את חטאם והכירו בעוונם, הכו על חטא פשעי הנכבה, מגיע העניין המעשי: "הכרה בזכות השיבה יהיה תיקון העוול המתמשך שנגרם לפליטים הפלשתינים, דור אחרי דור, והוא תנאי הכרחי לפיוס עם העם הפלשתיני והן לתיקון נפשותינו שלנו - יהודי ישראל".

כיוון שברור כי שיבת מיליוני פליטים תביא לקץ המדינה היהודית, מפיסים היוזמים את הדעת בהסבירם, שאכן זה יהיה הסוף של המדינה הציונית, אולם יש 'תמורה בעד היוזמה' "שיבת מיליוני הפליטים...תעשיר את החיים והתרבות בישראל".

הסופר משה שמיר הטיב לתאר את פרדוקס השנאה העצמית: "הם רצחו אותנו בסכינים, בגרזנים, בכדורי עופרת, אתם שבים ורוצחים אותנו באצבעות. הם שרפו את בתינו שחטו את בנינו - בחביון חושך, בעורמת חיות טרף - אתם שבים וקוברים אותנו לאור הזרקורים. הם מכינים לעמנו חורבן והרס, הם מתנכלים לאוויר נשימתנו, הם חומדים את ארצנו, שדותינו, ערינו, אתם מפקירים אותנו אל מוות חוזר. הם נשבעו לא לחדול עד ייתם יהודי בארצו. מאז ועד היום לא נחה חרב שנאתם - ואתם מושיטים להם יד תחנונים מתרפסת. אתם - נותני הסליחה בטרם תפוג השנאה. מעניקי ההכשר - בטרם ייתם הרצח. מחישי הטיהור - בטרם יסור המוות. אתם - דמינו בראשיכם".