המערכת הבנקאית - עבר, הווה ועתיד

העתיד

חיים כהן:פרופ' חת, כיהנת בשורה ארוכה של תפקידים במערכת הפיננסית, הבנקאות ושוק ההון בישראל. המפקח על הבנקים, יועץ לנגיד בנק ישראל, יו"ר דירקטוריון הבורסה ויו"ר דירקטוריון בנק לאומי.הנושאים שאפשר לדון בהם עמך רבים מספור.

אז בוא נתחיל באמירה האחרונה של שר האוצר (פורסם ב 9.2.2016) שתפסה תהודה בכל העיתונות הכלכלית. אמירה לפיה בעוד עשר שנים לא יהיו בנקים . לדעתך, מה עומד מאחורי אמירה זו? ואם אנחנו עכשיו בסוף 2025, אליבא דשר האוצר, מה סגר את הבנקים, או בכמה מילים מה המערכת הבנקאית צריכה לעשות כדי לנהל את הסיכון ולצמצם אותו?.

איר חת: אני חושב שמדובר באמירה שמשקפת את עמדתו של שר האוצר לפיה יש להגביר את התחרות בענף הבנקאות. בעוד עשר שנים הבנקים יהיו עדיין במקומם, אבל אין ספק שהמערכת הבנקאית צריכה לנקוט במספר מהלכים בכדי להימנע מחוסר רלוונטיות. וכשאני מדבר על מהלכים הכוונה שלי היא שבכדי להיות רלוונטית בעוד עשור, המערכת צריכה לעבור מספר רפורמות. בשלב ראשון וכתנאי להיווצרות אווירה שתאפשר יציאה מקיבעון.


רפורמה במערך הפיקוח או במנגנון הבנקאי

חיים כהן: אכן קצב ההסתגלות של המערכת הבנקאית להתפתחויות הטכנולוגיות ולהשתנות החברה במערב, איטי ביותר . בעוד מספר שנים כולם ייזכרו שפעם היה אפשר בבנק לבצע תשלומים, העברות, להשתמש בשיקים, לקנות מט"ח ועוד..... הרבה מאיתנו מסכימים שצריך לעודד את הבנקים "לצאת מהקיבעון שלהם". אבל שאלה שנגזרת מכך הינה מה המדינה צריכה לעשות בכדי שהמערכת הבנקאית תוכל לאמץ את השינויים הללו ולהטמיעם במערכת?.

מאיר חת:

• הדגש ברפורמות הוא על התייעלות מערכת הבנקאות ולא דווקא בנושא הפיקוח. בפיקוח יש להדגיש את הצורך בשיתוף פעולה בין הרגולטורים.

• צריך גם לדעת שביצוע רפורמות לוקח זמן ואינו מתבצע צ'יק צ'ק.

• ברור שהמערכת, מן הרשות המפקחת ועד אחרון הבנקים, צריכה לעשות הרבה שינויים, ובכלל זה התייעלות וחדשנות רגולטורית, שתאפשר מתן שירותים פיננסים חדשים, ושתאפשר שיפור השירות לציבור, מוכנות להתפתחויות הטכנולוגיות ועוד. כדי שתהליכים אלו יישאו פרי על הבנקים להתייעל ועל המדינה לפעול לרפורמה במערך הפיקוח על המערכת הבנקאית .

חיים כהן: לדעתי לתת את הדעת לכך שמדובר במהלך שיישא פרי אך ורך עם יתקיימו שלושה תנאים:

• חיזוק שיתוף הפעולה בין רשויות רגולטוריות המפקחות על הפעילות הפיננסית והבנקאית -האוצר, בנק ישראל, ורשות ניירות הערך.

• השלמת חקיקת חוק הבנקאות אשר ייצר יציבות רגולטורית למערכת הבנקאית לעשורים הקרובים.

• הסדרת הפיקוח על תחומים רבים שרלוונטיים למתן שירותים פיננסיים מתקדמים על-ידי המערכת הבנקאית אך התקנות הישנות ברובן אינן מאפשרות אימוצן של שיטות וטכנולוגיות חדשות.

חוק הבנקאות

חיים כהן: הזכרנו את חוק הבנקאות, כאבן יסוד לעתידה של המערכת הבנקאית ונשאלת השאלה מדוע בעצם לא נחקק מקום המדינה חוק בנקאות המכסה את כלל הפעילות המנוהלת במערכת זו ?

מאיר חת:

• תהליך החקיקה בישראל הוא ארוך ומסורבל. קח למשל את חוק החברות. מדובר בחוק שהעבודה על חקיקתו החלה מיד לאחר קום המדינה והסתיימה רק יובל לאחר מכן. כן, 50 שנה לאחר מכן. במשך שנים נעשים ניסיונות בכדי לחוקק בארץ חוק שירכז את כל הרגולציה הנדרשת לפעילות המערכת הבנקאית בישראל. ניסיונות אלו כשלו.

• כיום המערכת הבנקאית פועלת בכפוף לאוסף חוקים העוסקים כל אחד בהיבט חלקי של הנושא. ויש את מי להאשים. הבנקים הגדולים באמצעות הלוביסטים שלהם פשוט חסמו בגופם כל יוזמה לחקיקת חוק כאמור.

תנאי ראשון להצלחת בנק חדש - הון התחלתי

חיים כהן: המושג הגברת תחרות במערכת הבנקאית חוזר על עצמו מפי דוברים שונים כמעט בכל הזדמנות. אחת ההצעות היא כמובן הקמת בנקים חברתיים. הקמת בנק קואופרטיבי או לא קואופרטיבי אבל שיהיה ממוקד במתן שירותים פיננסיים לחברים בו. וכאן נשאלת השאלה מה דעתך לגבי הניסיון שנעשה בשנים האחרונות לפתיחת הבנק החברתי?

מאיר חת:

• ממשלת ישראל, ברצונה תפתח וברצונה תסגור. החלטת המפקח על הבנקים לדרוש ממקימי הבנק הון התחלתי של 75 מיליון ש"ח לא נתנה להם סיכוי. בייחוד כאשר מדובר בקואופרטיב ולא בבנק בבעלות של גורם בעל הון.

• דרך אגב, אנשים אינם זוכרים או אינם יודעים, אולם במשך שנים מתחילת הציונות ועד שנות השישים פעלו במשק עשרות אם לא מאות אגודות שיתופיות לאשראי שעסקו בשמירת פיקדונות ומתן הלוואות לחבריהן ואפילו אגודה מרכזית אחת בשם בנק זרובבל . בסופו של יום הן התמזגו לתוך הבנקים הגדולים או נסגרו.

• אבל, וכאן האבל הגדול, אל לו לאיש לחשוב שהקמת מוסדות בנקאיים בסיטונאות היא תנאי להגברת התחרות. אומנם חשוב לפתוח בנקים נוספים בכדי להגביר את התחרות, אולם בכדי שאלו ישרדו, ויהוו תחרות לבנקים הגדולים, על המדינה ליישם עוד מספר תנאים הכרחיים. אחד מהם הוא תמיכה ממשלתית - על-מנת שיקומו בנקים קטנים בעלי סיכויים להתקיים על הממשלה להגיש סיוע אקטיבי לדוגמה: הקמת מערך מחשוב מרכזי שישרת את המוסדות הקטנים ויחסוך להם את ההשקעה העצומה במערך מחשוב מודרני.

תנאי שני להצלחת בנק חדש - ביטוח פיקדונות

חיים כהן: אז הבא ונדבר בנוסף על בנקים, גם על הקמת חברות למתן שירותים פיננסיים כתנאי לצמיחתה של תחרות במתן שירותים בנקאיים . למשל: חיקוק של חוק ביטוח פיקדונות. מדובר בחקיקה המקובלת בצורה כזו או אחרת ברבות ממדינות המערב. מהלך כאמור יאפשר לציבור לפזר את החסכונות שלו במוסדות פיננסיים חדשים בהיקף שיהיה מוגן בביטוח פיקדונות. ביטוח הפיקדונות יותנה כמובן בתהליך חיתומי, ובעמידה בדרישות ובאיכות הניהול וההון של המוסד הפיננסי המבקש לרכוש את הביטוח.

מאיר חת:

• אכן כך הדבר. ביטוח פיקדונות הוא מהלך שיש לו שני צדדים. הבנק המבוטח מצד אחד והמבטח, המדינה מצד שני.

• ראוי שחקיקה מסוג זה תחייב את הבנקאים בעלי הרישיון לקבלת פיקדונות מן הציבור לבטח את פיקדונות החוסכים בהם. הביטוח יגן על חסכונותיו של המפקיד במקרה של קריסת הבנק. הדבר יאפשר קבלת פיקדונות עד לסכום מסוים בתנאים שווים, שייגזרו מהסיכון של המדינה כמבטחת ולא רק מכושרו של הבנקאי בניהול מו"מ על מקורותיו. ביטוח כזה יגביר את התחרות במערכת הבנקאית,על שירותים פיננסיים מתקדמים נוספים או על גיוס פיקדונות גדולים יותר שלא יהיו מבוטחים.

• מבחינת הציבור הרחב של החוסכים, מרבית האוכלוסייה, הדבר ימנע חשש של הציבור במקרה של קריסה מלמשוך את הפיקדונות, יאפשר לו לפזר את החסכונות שלו בין מספר בנקים. לכן חשוב לוודא שהמהלכים שיבוצעו אכן יחזקו את מעמד הבנקים הקטנים בעיני הציבור.

הון מינימאלי

חיים כהן: הרבה דנים בשאלה, מהו בסיס ההון המינימאלי הנכון שעל בנק להחזיק. עד למשבר הבנקאות ב 2008 היו בנקים שהחזיקו הון מינימאלי של 2%. החל ממועד זה ההון העצמי המוחזק בבנקים בארץ ובמערב כבר מתקרב ל 10%. בארה"ב קיימת אסכולה, בראשותה של פרופ' אדמתי, הקוראת להגדיל עוד יותר את ההון ולהעמידו על מעל 20%. כאשר המערכת צפויה לאבד הכנסות תפעוליות, לקוחות אינם נאמנים לבנק אחד, והתפתחות טכנולוגית המוזילה את תהליכי העבודה ומפתחת שירותים חוץ בנקאיים, אז האם אין היגיון בהגדלת דרישת ההון?

מאיר חת:

• אל לנו לשכוח שבתחילת שנות האלפיים התפתחה מגמה לפיה בנקים הזניחו את הפעילות המסורתית שלהם והפכו לבנקים להשקעות, שהגדילו את הכנסותיהם שלא על בסיס גורמי סיכון קלאסיים . ככל שהתשואה על ההון שלהם עלתה בעקבות פעילות השקעות מוצלחת, כך גבר התיאבון לסיכון.

• היום מקובלת גישה שונה ופעילות ההשקעות כבר אינה הפעילות העיקרית בבנקים המסחריים הגדולים בעולם. פעילות הבנקים בארץ מעולם לא התאפיינה בהקמת פעילות גידור ולכן הסכנה לקריסתם הייתה נמוכה מלכתחילה.

• אני אינני תומך בהעלאת דרישות ההון לרמה עליה מדברת פרופ' אדמתי. צריך לזכור שבסיס הון גדול יותר מחייב רווחים גבוהים יותר שמשמעותם מחיר גבוה יותר לשירותים הבנקאיים.

מעילות

חיים כהן: האפשרות שבנק גדול יפשוט את הרגל בגלל מעילה היא נמוכה. המערכת הבנקאית בארץ ובעולם הטמיעה בשנים האחרונה שורה ארוכה של בקרות בכדי להימנע מכשל כאמור. אבל עדיין, בראי ההיסטוריה, מהי החשיפה לכך שבנק יקרוס כלכלית בגלל מעילה ויגרור אחריו לסחרור את לקוחותיו ואם הבנק יהיה גדול דיו, אולי את המשק הישראלי?

מאיר חת:

• הבא ניקח לדוגמה את מקרה בנק ארץ-ישראל בריטניה . משבר בנקאי שהסעיר את המדינה באמצע שנות השבעים. מדובר בצירוף נסיבות שכלל ריכוז סמכויות עצום בידי גורם אחד בשם יהושע בן-ציון, שביצע עסקות שסיכנו את הבנק. הוא פעל לכאורה בגיבוי ובשיתוף בנקים אירופים שנקלעו באותה עת למשבר פיננסי . באותה עת שלטה ההנחה לפיה הלוואות בין בנקאיות הן חסרות סיכון ולכן אינן נחשבות כחלק ממערכת הסיכונים של הבנק ולכן אינן מוגבלות בהיקף.

• כיום דעה זו השתנתה, והמערכת הבנקאית מגדירה הלוואות אלו כבעלות סיכון לכל דבר ועניין. בכדי שאירוע כזה יתרחש שנית, נדרשת עצימת עיניים של מספר בנקים במקביל ושל הרגולטור. אירוע כאמור לא אמור להתרחש שנית.

משבר הבנקים בשנות השמונים

חיים כהן: הרבה אנשים חיים תחת החשש ממשבר בנקאות נוסף שיזעזע את המשק. המשבר הגדול של שנות השמונים, היה משבר ויסות המניות הבנקאיות. לאחר מכן היו משברים שנבעו מהפסקת פעילות אשראי למימון רכישה של ניי"ע כדוגמת קרנות נאמנות . ומשברים אחרים שגרמו לזעזוע בנקאי אבל גם לירידות שערים חדות עד כדי מפולות בשוקי ההון. מאז שנות השמונים חלו שינויים רבים בטכנולוגיה ובהתייחסות הפיקוח. האם תוכל בבקשה לתת לנו את נקודת מבטך?

מאיר חת:

• עד לאמצע שנות השמונים, המערכת הבנקאית הייתה שונה תכלית מזו המורכת לנו כיום. הבנקים היו מעין סוכנויות ממשלתיות. רוב מוחלט של כספי החוסכים היו מלווים לממשלה לטווח ארוך - כספים שאז כונו "הפיקדונות המוקפאים". פעילות האשראי לשוק הפרטי הייתה מצומצמת והיכולת של הבנקים לבצע פעילות עסקית עצמאית הייתה מצומצמת.. זו הסיבה שראשי הבנקים דאז, הגו את רעיון הויסות, מטופש וחסר אחריות ככל שהיה.

• לאחר סיום המשבר, השתנה מדיניות הממשלה מקצה לקצה. המדינה שחררה את הפיקדונות המוקפאים וביצעה רפורמה רגולטורית מקיפה, ובכך אפשרו לבנקים לפעול כגוף בעל השפעה על המערכת הכלכלית בדומה למקובל במערב.לכן הסיכוי שמשבר בעל סממנים דומים למשבר הויסות יחזור הוא נמוך ביותר.

אפילוג

חיים כהן: יצליח או לא יצליח שר האוצר בהגברת התחרות במערכת הבנקאית?

מאיר חת:

• מבחינה אסטרטגית ימים יגידו, מחד אי-אפשר להתעלם מהעובדה שבמשך שנים, כמעט כל גורם שניסה לפעול בכיוון הזה, לא רשם הצלחה וצריך גם לומר שמכשול מרכזי בדרך לייעול מערכת הבנקאות הוא עוצמתם של ועדי העובדים.

• מאידך-גיסא, יש כאלו שיגידו שהשוק לא מחכה לשר האוצר ולא לאף אחד אחר וממשיך לפתח פתרונות למתן שירותים פיננסיים מחוץ למוסדות הבנקאיים והמוסדיים, כך בסופו של דבר, כוחות השוק המתפתח והטכנולוגיה המתפתחת יהוו גורם שעשוי להכריע את הכף.