א. להד"ם

יום השנה ה-43 למלחמת יום הכיפורים עבר די בשקט, ובשלהי הדברים צץ שוב הסיפור של "כוח צביקה" (גרינגולד) ברמת הגולן במלחמה. גרינגולד עצמו עוטר בעיטור הגבורה לאחר המלחמה, למרות שלא-מעט הביעו ספקות לגבי אמינות הסיפור, שהדליק את המדינה מיד אחרי המלחמה. ספרו אינו עונה על הטענות נגדו, אלא מציג את סיפורו האישי המעניין לכשעצמו.

הספקות מככבים בסיקור הפרשה, אך לחלוטין אינם חריגים בעניין הצל"שים והעיטורים בצבאנו. זה נובע, בעיקר, כיוון שצבאנו נמנע מלתחקר את פעולותיו; וכל מפקד וכל חייל יכולים להעמיס מעשיות וסיפורים על גבם השחוח, ולעטות על עצמם אצטלת גיבור. ובניגוד לפקודת מטכ"ל, הבדיקה של המלצות המפקדים רעועה לחלוטין, אם נעשתה כלל
כמה שנים הקדשתי לחקר הצל"שים, ופרסמתי מאמרים מלומדים בנושא. לפני כשנתיים הצגתי את מחקרי בכנס של האגודה הישראלית לחקר יחסי צבא וחברה, שהיה במכללת כינרת. ד"ר יהודה בן-מאיר, מנחה המושב, שאל אותי כמה מהעיטורים, לדעתי, שקריים. 75-60 אחוזים, עניתי לתדהמתו; ולצערי, איני חוזר בי מקביעה זו. המצב הזה מבייש את הגיבורים האמיתיים, ויש כאלה בקרבנו, ומזהם את מורשת הקרב של הצבא.

מחקרי החל בהפרכת הצל"ש הראשון, שהעניק צבאנו אחרי מלחמת הקוממיות - במבצע "מטען" (אוגוסט 1949) לפירוק מטען גדול, שהניחה חטיבת 'עציוני 'במנהרת ביוב בירושלים במלחמת הקוממיות. אחר כך, במהלך מחקרי, נתקלתי בהפרכה של יאיר רחלי, גיבור ישראל, לגבי הסיפור, שהדביקו לו עם אות הגבורה, אחרי מלחמת הקוממיות. ובנוסף, הפרכתי עוד סיפור של עוד אחד מגיבורי ישראל במלחמת הקוממיות. לא אפרט כאן את כל ממצאיי. כל הפרטים נמצאים במאמריי.

הגעתי למסקנה חמורה, שכמעט כל אחד יכול לשקר לגבי מעשיו, כיוון שהצבא אינו מתחקר את עצמו.

איני סבור, כמו כמה מעמיתיי, שיש להעמיד לדין את השקרנים, ולשלול את דרגותיהם (גם
אם הנם אלופים במיל') ואת עיטוריהם. צבא מוסרי באמת היה עושה זאת.

לעניות דעתי, חשוב יותר לעשות צדק עם מי שקופחו ו/או הודרו בתהליך הענקת העיטורים, ולתת - כמו צבאות אחרים - עיטורים לראויים גם אחרי עשרות שנים. בניגוד לצבאות אחרים, מסתפק צבאנו, במקרה הטוב, בתעודת הערכה, כדי לתקן את העוול שעולל - לעג לרש.

ב. פורץ

אחרי כמה שנות פיתוח, מנסה עתה הצבא האמריקני רימון-רובה לפריצת דלתות - אמצעי חשוב בלוחמה בשטח בנוי. את הרימון החדש, שפיתחה חברת כמיקאל אורדנאנס, והוא בקוטר 40 מ"מ, מנסים בבסיס פורט בנינג בג'ורג'יה.

ג. הגדרות

מפקדת קצין חינוך ראשי (קח"ר) ממשיכה בתעלוליה - מספרת לי רותי, חברתי. הגוף, שקם לכאורה כדי לטפח את רוח הלחימה בצבא, מספר לנו, שמדינת ישראל "... היא מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי ... ובה בעת מדינת כל אזרחיה". במסמך הזה של צבאנו הנכבד, שכבר נלמד בהשתלמויות לקצונה הבכירה, נשנה המונח "כל אזרחיה".
מעניין מה חושב בנושא שר הביטחון ומה חושבים על כך שרי הממשלה, שיזמו את 'חוק הלאום', שמגדיר אחרת לחלוטין את מהות המדינה.

מכל מקום, ראוי להבהיר לקצין חינוך ראשי ולאנשיו, כי בינתיים ההגדרה היחידה (שנמצאת במגילת העצמאות) למהות המדינה הנה "מדינה יהודית".

עמית סגל חשף בערוץ 2 את דבר קיומו של המסמך - מספר ישראל הראל. בתגובה הודיע הרמטכ"ל, שהמסמך אינו על דעתו, וייגנז. מוסיף הראל, "שום תגובה על חוסר שיקול-דעת קיצוני של קח"ר, ועל יומרת לובשי מדים להוביל אג'נדה פוליטית מובהקת הנתונה במחלוקת עמוקה ...".

קשה לא להבחין במקורותיה הרעיוניים של ההגדרה, שהולמת את ההשתלמויות המופקרות, שארגנו גופים חיצוניים, כקבלנים של מפקדת קח"ר, לקצונת צבאנו, ולכאורה הופסקו לא-מכבר, ונובעת גם מהמסמך השערורייתי, הנקרא "רוח צה"ל".

ד. תאונה בעייתית

חוסר אימון של הטייסים ומזג-אוויר גרוע הביאו להתרסקות מסוק כבדCH-53E סופר סטאליון של חיל הנחתים (הדומה למסוק יסעור, המצוי בשירות חיל-האוויר שלנו), שנהרגו בה 12 נחתים.

המסוק היה מטייסת כבדה 463, שמוצבת בהוואי, שהושבתה מטיסות עקב בעיות תחזוקה ובטיחות וגם עקב איסור טיסות במרחב הוואי עקב חופשת הנשיא. כעשרה ימים אחרי שהנשיא סיים את חופשתו בהוואי, בחודש ינואר, המריאו שני מסוקים סופר סטאליון מטייסת 463, והתנגשו ביניהם מול חופי אוהאו. כאמור, 12 נחתים נהרגו בתאונה. זו התאונה השנייה בחומרתה של מסוקי חיל הנחתים. בשנת 2005 נהרגו 31 נחתים בהתרסקות מסוק סופר סטאליון בסופת חול בעירק.

חקירת התאונה הראתה, כי טעות הטייס נבעה מחוסר אימון, שנבע מהשבתה ממושכת של הטיסות בטייסת 463 גם בגלל חופשת הנשיא. השירות החשאי, שאחראי לאבטחת הנשיא, בודק עתה האם ביקשו הנחתים רשות לבצע טיסות של טייסת 463 כשהנשיא נפש בהוואי, ואם כן - מדוע נענתה הבקשה בשלילה.

ראוי לציין, כי טיסות של טייסת 463 הוגבלו גם כיוון שאנשיה נכשלו במבחנים תקופתיים. טוענים, שהטייסת יכלה להעביר את מסוקיה לשדה אחר בהוואי, כדי להמשיך להתאמן. ואכן, שני מסוקים יצאו בעת חופשת הנשיא לאי מערבי בהוואי, וצברו שם שעות מסוימות של אימון, אך שאר הצוותים לא השתתפו בטיסות הללו.

חקירת התאונה העלתה, כי צי המסוקים סופר סטאליון בנחתים סובל מבלאי גבוה, ובטייסת 462 היו רק שישה מסוקים כשירים לטיסה. כתוצאה מכך גם לפני חופשת הנשיא, סבלה הטייסת משעות טיסה מוגבלות של צוות האוויר וכתוצאה מהכשירות הנמוכה נפגע מוראל הטייסים, שהיו עייפים מאוד.

בספטמבר 2015 נכשלה טייסת 463 במבחנים תקופתיים של תחזוקה. כתוצאה מכך הוכרז בטייסת משטר חרום. עבודה מאומצת בתקופה זו לא שיפרה את המצב, ורק התישה את הצוותים. באותו הזמן לא הצליחו הטייסים לצבור די שעות טיסה, כמתוכנן.

בתחילת ינואר הודח מפקד הטייסת עקב אי-שיפור ביצועי הטייסת וכוננותה תחת פיקודו. כשבוע לאחר מכן, אירעה התאונה הקטלנית.

חקירת התאונה גילתה שהיו בעיות בתדריך עקב תכנון לקוי של נתיב הטיסה. כמו-כן, התברר, שלטייסים לא היו די אימון בטיסות ליילה. בנוסף, לא עבר אחד המסוקים, שצוותו לאימון, ביקורת תחזוקה לפני הטיסה, והוחלף ברגע האחרון.

תחקיר התאונה מצא, שהמסוקים לא שמרו על מרחק נאות זה מזה. מייחסים את התקלה לשורת נסיבות, שפקדו את הטייסת. ועדיין בודקים האם מנע השירות החשאי מהטייסת להתאמן בזמן חופשת הנשיא.

רק אחרי התאונה החלה הטייסת להתאמן, והכפילה את שעות הטיסה של אנשיה מאז תחילת השנה. צי המסוקים סופר סטאליון של הנחתים במצב רע, ומצב טייסת 463 הכי גרוע בחיל, הודה לוטננט-ג'נרל ג'ון דיוויס, סגן-מפקד כוחות האוויר של הנחתים, ולמרות זאת, לדעתו, התאונה לא הייתה צריכה לקרות.

ה. מה יהיה?

כולנו במתח נוראי כיוון שיש סיכוי - יש מצב, לדברי ההמונים - שחגיגות האשורה של השמאל הישראלי במלאת 21 שנה להירצחו של יצחק רבין, ראש הממשלה, לא יתקיימו.

התברר שלמרות מיליונים רבים של שקלים, שחלבה משפחת רבין מהמדינה להנצחת זכרו, לא הצליחו לארגן השנה עצרת לזכרו. כרגע הודיעה מפלגת העבודה, שתארגן עצרת כזו. הקוזקים הנגזלים לא יחמיצו הזדמנות להכות בימין, ולהציג את עצמם כנרדפים.

מעניין מתי יפרסם איזה שהוא ערוץ בטלוויזיה הישראלית - אם בכלל - תחקיר על אורחו ועל רבעו של רבין, כפי שעשו לרחבעם זאבי. ובלי עין הרע, יש הרבה חומר, שממתין לתחקירנים, שירצו לבדוק את עברו של רבין.