בנימין נתניהו, ראש הממשלה, חזר אלינו ערב ראש השנה מ"מסעות היסטוריים" ברחבי הגלובוס. מן הראוי לבקש ממנו, שבין כסה לעשור יהרהר באירועים, שהביאו אותנו למלחמה ממנה לא חזרו 2656 צעירים ישראלים, מלחמת יום כיפור, אותה ניתן היה למנוע, לו ממשלת ישראל לא התמכרה לשיכרון אלילי הכזב של עליונות כוחנית הכל יכולה, ורק עליה השליכה את כל יהבה.
טוב יעשה ראש הממשלה, אם יקדיש את הימים שבין כסה לעשור ללמידת הלקח ממה שקרה ועלול לקרות פעם נוספת, כשמתמכרים רק למהלכים כוחניים ושמים את כל יהבנו רק על כוח ועוד כוח. טוב ייעשה ראש הממשלה אם יהרהר רבות במה שקרה לנו במלחמת יום כיפור, כאשר סמרטטנו מיצוי של כל אפשרות למגעים מדיניים.
את האפשרויות המדיניות סמרטטה גולדה מאיר ואת החשבון קבלנו ביום הכיפורים תשל"ד. אני מאחל לחברה הישראלית שבשנת תשע"ח לא יעלה אותנו בנימין נתניהו על אותו שרטון ויאמץ את לקחי מלחמת יום הכיפורים. באוקטובר 1973, לפני 44 שנים, כמו רבים בארץ הזו נזעקתי מביתי ביום הכיפורים להתייצב בבסיס יחידת המילואים לה הייתי שייך, כי פרצה מלחמה, שטראומה ופצעים שחרתה בזיכרון הפרטי של בני אותו דור ובזיכרון הלאומי מסרבים להגליד.
על הפצעים הפתוחים עד היום זורים ימות של מלח פרסומים מצמררים שכבר שחרר גנזך המדינה. פרסומים לא מעטים החזירו אותנו לימי יוהרה, שהרקיעו מאז אותה מלחמה, שהתרחשה שש שנים קודם לכן ב-1967.
היוהרה, שהנפיקה המלחמה ביוני 1967 נתפסה עם מכנס מופשל מוכתם בחוסר מוכנות באוקטובר 1973. יוהרה, שהשליכה את כל מבטחנו רק על עוצמה צבאית, נמצאה נכלמת ומובסת. הצבא נתפס ללא הערכה מודיעינית מדויקת וחוסר בציוד ובתחמושת ומלא רק בחזה נפוח של יוהרה.
היו אלה
צבי צור ודוד אלעזר, שגילו כי
"צה"ל היה מוכן לחמישה ימי לחימה לכל היותר". מה שחשו חיילים רבים באותה מלחמה קיבל חותמת ממוסמכת של פרסומים ממשלתיים.
קשה היום לקרוא מסמך, המאשר מחסור, שחווה על בשרו כל מי שהיה באותה מלחמה. אומנם, המסמכים אינם מחדשים הרבה. חשיבותם היא באותנטיות שלהם ובכך שהם מציגים תמונה ברגע של אמת, תמונה של הנהגה מבולבלת, שחלקים בתוכה פעלו מתוך אובדן עשתונות וחלק מההחלטות המעידות על היסטריה ואובדן דרך. הנהגה, שעם ישראל ברובו המכריע שם עליה את כל יהבו, בחר בה, בבחירות דמוקראטיות לפני המלחמה וגם מייד אחריה.
אני מבקש לברוח מהמסמכים, שהנפיק לנו גנזך המדינה. אני רוצה להתייחס למה שממאנים להביא לנו. ממאנים להביא לנו מסמכים המתמודדים עם השאלה,
האם ניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים, שיותר מדי אנשים לא חזרו ממנה. יותר מ-7000 חזרו לביתם פצועים חלקם קשה, וגם היו מאות, שחזרו אחרי עינויים קשים בשבי המצרי והסורי.
לצערי, ממאנים להביא מסמכים, המעידים איך רמסה הנהגה כל סיכוי לשלום. במיוחד אמורים הדברים כלפי ראש הממשלה גולדה מאיר, שלידה ניצב שר הביטחון משה דיין, שסחרר את דעת הקהל בישראל כבר מאותם ימי ההדחה של לוי אשכול מתפקיד שר הביטחון ערב מלחמת ששת הימים.
כשלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים ושלוש שנים לפני מלחמת יום הכיפרים באפריל 1970 מקבל נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי, הזמנה מנשיא מצרים, לפגישה בקהיר. בהזמנה מבקש נשיא מצרים לעניין את נחום גולדמן ביוזמת שלום של מצרים.
מאחר שנחום גולדמן קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1962, הוא מצא לנכון להביא את דבר ההזמנה לגולדה מאיר, מי שהייתה ראש הממשלה. אנחנו יודעים שהיא אסרה על גולדמן להיפגש. אין לנו מידע על הדיון שנערך. כל מה שידוע לנו זה רק ממקורותיו של נחום גולדמן וממעט ביטויי לעג פה ושם, שגולדה מאיר זרקה לעיתונאי חצר כאלו ואחרים. ומסתבר שקיימת עוצמת פער ביו המידע שמסר נחום גולדמן ובין המידע שהנפיקה החצר העיתונאית של גולדה. רק באיחור של שנים רבות אנחנו עומדים נכלמים על היחס הבוטה לממצאים אמינים בדיווח של נחום גולדמן.
נחום גולדמן קיבל במורת רוח את ההחלטה, האוסרת עליו להיפגש עם ג'מאל עבדול נאצר. גולדמן הביע את צערו, שממשלת ישראל גם אינה מתייחסת בכובד ראש להצעות שהעביר נאצר לישראל באמצעות שר האוצר לשעבר בארצות הברית, רוברט אנדרסון, שהיה גם שליחו המיוחד של ג'ונסון נשיא ארה"ב.
שליחותו של של רוברט אנדרסן נשאה את השם "רוח קדים" במגעים עם מצרים ו"סופת חול" במגעים עם ירדן . במסמכים הכלולים ב"רוח קדים" באים לידי ביטוי היבטים רבים לישוב הסכסוך וכינון הסדר אפשרי .
ייתכן שנאצר המותש, שכפסע היה בינו ובין אובדן השלטון, ביקש מאנדרסון - "נסה להבהיר לממשלתך ולעמך שאנו להוטים להסדר מדיני". ייתכן שהייתה לו גם "תוכניות זדונית וערמומית, אותה היה ניתן לחשוף במשא-ומתן", מה שברור שממשלת ישראל התייחסה בביטול לכל השדרים של נאצר באמצעות אנדרסן, וחבל שגנזך המדינה לא שחרר לנו מסמכים מאותם גישושים שהיו. נשארנו רק עם הדיווחים של נחום גולדמן.
מה שברור, שהנשיא ג'ונסון - ששקע באותם הימים במלחמה בוויטנאם וגם ויתר על התמודדות לכהונה מחודשת - נמנע מהתייחסות ליוזמות של שליחו רוברט אנדרסון.
ואני, שהייתי חייל פשוט באותה מלחמה, מקוננת בי תחושה, שאפשר היה למונעה, אם היו מנסים למצות את המישוריות המדינית. נראה לי, שיוהרת ניצחון הבזק בשנת 1967 זרקה לאשפתות אפשרות של גישושים לשלום. ובמקום גישושים לשלום מצאנו עצמנו במלחמה, שקטפה חייהם של 2656 צעירים, שלא ראו חיים.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
