תא"ל (מיל') עוזי עילם לא הוציא לשון הרע על אל"ם (מיל') טוביה רביב בספרו על מלחמת יום הכיפורים - קבעה (4.8.16) שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ניצה מימון-שעשוע. עם זאת, היא אומרת כי יש בספר קטעים מוטים ובלתי מדויקים על רביב, וטוב יעשה עילם אם יתקן אותם במהדורות נוספות, ככל שיהיו.

עילם היה בזמן המלחמה ראש היחידה למחקר ופיתוח ושהה בבור הפיקוד העליון, ועל סמך חוויות אלו כתב את ספרו "עדות מן הבור" שפורסם בידי ידיעות ספרים בשנת 2013. מאוחר יותר הוא היה מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית והמדען הראשי של משרד הביטחון. רביב היה מפקד חטיבת שריון 600, שלחמה במסגרת אוגדה 143 בפיקודו של אריאל שרון וספגה 120 הרוגים.

תביעתו של רביב התמקדה בשלושה קטעים בספר בן 250 העמודים: "חטיבה 600 לא כל כך מתקדמת ולא מגיעה לגשרים שלהם"; "איכשהו קשה לי להשתחרר מהרושם שהמח"ט, וכל החטיבה, אינם מה שצריך להיות"; ו"שאלתי את אברשה [אברהם טמיר] למה חטיבה 600 לא זזה והצעתי לו תשובה: המח"ט. הוא אישר ואפילו הוסיף כהנה וכהנה הערות על כיצד ראה הוא את הקרבות כשהיה לצידו של אריק שרון".

תחילה אומרת מימון-שעשוע כי המשפט הראשון מתאר את התרשמותו של עילם בזמן אמת ולכן אין בו לשון הרע. את רוב פסק הדין היא מייחדת לשני הקטעים האחרים, העוסקים בכשלונותיה של חטיבה 600 בהתקפות על מתחמי "מיסורי" ו"מסלול". לאחר ניתוח עדויות של מספר קצינים בכירים במילואים ומומחים מגיעה מימון-שעשוע למסקנה, כי עילם כתב את הדברים בלא שתהיה בפניו התמונה העובדתית המלאה על הקשיים שניצבו בפני החטיבה ומתוך דעה קדומה שהייתה לו כלפי רביב.

אולם, היא קובעת, אין בכך כדי ליצור לשון הרע במובנה בחוק, בעיקר משום שבדברים אין כדי לשים את רביב לבוז, ומשום שלא כל ביקורת מהווה לשון הרע. רוב פרסומי הביקורת הם לגיטימיים, גם אם הם גורמים לנשוא הביקורת - ובוודאי כאשר מדובר באמירות "חלביות" כמו של עילם, המנוסחות בבירור כהתרשמות אישית. מעבר לכך, ממשיכה מימון-שעשוע, עומדת לעילם הגנה של הבעת דעה בתום לב, וגם התרשמותו הקודמת מרביב אינה פוגעת בתום ליבו. את רביב ייצג עו"ד חניתאי אליגון, ואת עילם וידיעות - עוה"ד תמיר גליק וירון שלמי.