האידיאל היהודי - אידיאל חברתי ולא אישי

חברי הכנסת, נא לשבת. חברי הכנסת, היום ט"ו בשבט, 31 בינואר 2018 למניינם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת לציון 69 שנים לכינונה של הכנסת.

אדוני ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, ומר דוד חיות, חברות וחברי הממשלה, ובפרט שר החקלאות ופיתוח הכפר, חבר הכנסת אורי אריאל, שדאג לקשט היום את המסדרונות של הכנסת בפירות הארץ - הוא עדיין כנראה בתערוכה שזה עתה פתח - אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יצחק הרצוג, חברי וחברות הכנסת בהווה ובעבר, אדוני מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, מכובדיי חברי סגל א' של המדינה, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"ד איל ינון, ראשי רשויות מקומיות, חיילים, שוטרים, צוערים ותלמידים, כל אורחינו ביציע, ברוכים הבאים.

כאמור, אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת לכבוד מלאת 69 שנים לכינונה של כנסת ישראל.

חברי הכנסת, אתם מבינים שהקטע הזה לא היה מתוכנן לפני הבוקר, אבל ברשותכם הייתי רוצה בראשית דבריי לחלוק כבוד אחרון לחיים גורי - המשורר, לוחם הפלמ"ח ומאוהביה הגדולים של הארץ הזאת, שהלך הבוקר לעולמו בשיבה טובה.

הכרתי כמו רבים בבניין הזה את חיים גורי באופן אישי. הוא היה באמת ובתמים איש "הרעות", אוצר בלום של ידע, תמצית התרבות העברית המתחדשת. היה בו, כמו שכתב באחד משיריו: "משהו אופטימי, / משהו הלקוח מהזהב הטוב ומן התכלת הזוהרת". יהי זכרו של חתן פרס ישראל, המשורר חיים גורי, ברוך.

חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, השרים, כמו בכל שנה, את יום ההולדת שלנו אנחנו חוגגים בט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות.

יש לנו מה להתגאות בנטיעות הפרלמנטריות שלנו. לא רק אני חושב כך. רק בשבוע שעבר עמד כאן סגן-נשיא ארצות-הברית ואמר: "אני ניצב בפני דמוקרטיה תוססת". נכון, היו כאלה שגיחכו, כמו תמיד, אבל הוא צדק במאה אחוז.

בבית הזה מטופחים יום יום שתילי חוקים ופרחי תקנות, שעוזרים לקשט את מדינת ישראל.

השורשים שלהם יונקים מההיסטוריה הארוכה של העם היהודי, שתמיד הייתה היסטוריה של חקיקה ופרשנות.

יש לזה סיבה עמוקה מאד: האידיאל היהודי הוא אידיאל חברתי ולא אישי; האתגר המרכזי שלנו תמיד היה "אתגר היחד" ולא "אתגר היחיד".

מעולם לא ראינו בהתפתחות של הפרט הבודד מטרה חשובה בפני עצמה; מאז ומעולם עמדו לנגד עינינו שאלות מסוג אחר: איך אפשר ליצור הסדרים חברתיים ראויים וצודקים? מהי הצורה הנכונה שבה נוכל לעצב את ה"יחד" שלנו?

"אלה הדברים אשר תעשו", אמר הנביא זכריה, "דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם". במילים אחרות: אל תתרכזו בעצמכם, בנו חברה מתוקנת. חברה כזו נמדדת באופן שבו אנחנו מדברים אחד לשני; היא תלויה בכמות תשומת הלב שאנחנו מקדישים לחוקים שיוצאים מתחת ידינו ולאיכות מערכת המשפט שלנו.

בשביל לעצב חברה חייבים לשבת יחד; חייבים להסתכל אחד לשני בעיניים; חייבים להתפשר. מי שרוצה לעצב חברה צריך לזכור שהקול שלו חשוב, אבל הוא לא הכי חשוב; ושהדרך הטובה ביותר להימנע מזיופים היא לא לשיר סולו, אלא להצטרף למקהלה כמה שיותר גדולה וכמה שיותר מגוונת.

"אתגר היחד" לא היה פשוט אף פעם. לא בימי הבית הראשון, לא בבית השני ולא בקהילות השונות בזמן הגלות. הוא לא פשוט גם היום. לפעמים זה נראה שהיינו מעדיפים לחיות בנחת רק עם אלה שדומים לנו, עם אלה שנראים כמונו וחושבים כמונו.

בחברה מורכבת כמו בישראל זה אולי פיתוי קורץ, אבל אסור לנו להיכנע לו. "אתגר היחד" היה ונותר האתגר הגדול שלנו, המשימה העליונה שאזרחי ישראל הניחו על גבינו.

הכנסת היא המקום המרכזי שבו אנחנו מתמודדים עם האתגר הזה, כבר כמעט 70 שנה.

מי שנמצא כאן יודע שהאנרגיות הזורמות במשכן לא מסגירות את הגיל האמיתי שלו. הן דומות יותר לאלו של ילד בן שבע מאשר לאלו של איש בן 70, לטוב ולרע: מתרגזים כאן מהר - אבל גם מתפייסים מהר; יודעים טוב מאוד לצעוק - אבל באותה מידה גם לצחוק.

מי שנמצא כאן יודע שרוב הימים במשכן הם ימי חולין, פשוטו כמשמעו: המפעלים הגדולים ביותר של החברה הישראלית מתורגמים כאן לפרטים הקטנים ביותר.

חומת ההגנה על הדמוקרטיה שלנו נבנית כאן מסעיף קטן ועוד סעיף קטן, שנידונים בוועדות ומוכרעים במליאה גם בשעות הלילה המאוחרות ולפעמים אפילו בבוקר שלמחרת.

היום, כשהכנסת חותמת עוד שנה של פעילות וכבר צופה אל השנה הבאה, אני רוצה להזכיר לכולנו דבר חשוב: שום דבר בימי חולין האלו הוא לא טבעי ולא מובן מאליו. את הפרדת הרשויות שנוהגת כאן - עם כל הבעיות שיש בה - לא קטפנו מהעצים ככה סתם. היא הישג של ממש, ארוך-שנים ורב-משתתפים.

גם חופש הביטוי והמחשבה ששוררים כאן לא נוצרו יש מאין; הם תוצאה של מאמץ מכוון, קשה וסיזיפי. אם יש מישהו שכל זה נראה לו פשוט וקל, כדאי שיסתכל סביבו: הוא לא יראה הרבה מדינות שיכולות להתגאות ב-70 שנות קיום דמוקרטיות למופת; הוא לא יראה הרבה מדינות שבמציאות כל כך מורכבת הצליחו לשמור על איתנות שלטון החוק ועל עצמאותם של המוסדות החופשיים.

גבירותיי ורבותיי, אלו הישגים אדירים, אבל הם שבריריים. אסור שנקל בהם ראש. לנו ניתנה האחריות לשמור עליהם, לשפץ אותם, להעביר אותם בבוא הזמן בשלימות אל הדור הבא.

מחר, ט"ז שבט, יחזרו ימי החולין אל המשכן. פניות הציבור שאני מקבל כל יום בלשכתי מאזרחים שמודאגים ממה שהם רואים בערוץ הכנסת מבטיחות שאזכור שיש לנו עוד הרבה מה לתקן עד שנעמוד בהצלחה באתגר היחד. אבל היום מותר לנו להיות גאים בנטיעות שלנו, מותר לנו להסתכל אל הצד השני של המליאה – כל אחד ממקומו – ולומר גם לבעלי הפלוגתא שלנו: יישר כוח.

אני רוצה לסיים ולברך את הכנסת ביום חגה, ולאחל למדינת ישראל עוד שנים רבות של דמוקרטיה תוססת ושל פעילות פרלמנטרית עם שורשים עמוקים ופירות מתוקים. בעזרת השם, נעשה ונצליח.