א. יוגברו אימוני הטייסים האמריקניים

מימון מוגבר לאימוני טיסה לטייסים מבקש הפנטגון בעקבות התרסקות קטלנית של מטוס-תקיפה אף-18 בחופי פלורידה, שהרגה את שני טייסיו.

הקיצוצים בתקציב ההגנה הביאו לקיצוץ חד בשעות הטיסה, שהוקצו לטייסים האמריקניים. עתה מבקש הפנטגון להקצות מיליוני דולרים בשנת התקציב הנוכחית ובשנת התקציב הבאה, כדי שיוכל להגדיל מאוד את שעות טיסות האימונים לטייסים. חיל-האוויר וחיל-הים האמריקניים סבורים, שטייסיהם חסרים שעות טיסה, והדבר פוגע בבטיחות הטיסות ובכשירות הטייסים. לדרישותיהם מצטרף הסנאטור הרפובליקני ג'ון מקקיין, טייס בדימוס, המכהן כיו"ר ועדת הסנאט לכוחות מזוינים. חיל-האוויר הודיע, כי הוא מעוניין לקבוע רף של עשרים שעות טיסה לכל טייס. הדבר מותנה, כמובן, בהקצאת תקציב.

"185 אנשי צבא [אמריקניים] איבדו את חייהם בתאונות במהלך פעילות לא-קרבית בשלוש השנים האחרונות, ורק 44 נהרגו בפעילות קרבית". כך כתב לפני כחצי שנה הציר הרפובליקני מק תוֹרנבֶּרי, יו"ר ועדת בית הנבחרים לכוחות מזוינים, בהתרעה חריפה על בטיחות ועל כשירות.

ב. "צעדת השיבה"

ברצועת עזה החלו הכנות, ביוזמת חמאס, ל"צעדת השיבה" הגדולה לעבר גדר המערכת. הארגונים הפלשתינים הקימו "ועדה לאומית", שמארגנת את האירועים. הצעדה אמורה להתקיים במקביל לצעדות דומות, שיתקיימו במדינות ערב, ואולי גם בקרב ערביי ישראל, כדי להדגיש את "זכות השיבה" של הפליטים לקראת פרסום תוכנית "עסקת המאה" של הנשיא טראמפ. לקראת "יום האדמה" (30 במארס) מתכננים הערבים להקים מחנות אוהלים סמוך לגדר המערכת, ואלפי משפחות פלשתיניות אמורות להתגורר בהם. שיא הפעילות אמור להיות ב"יום הנכבה" (15 במאי), שבו מתוכננת צעדת המונים לעבר גדר הגבול עם ישראל; וייתכן גם ניסיונות לפרוץ את הגדר, ולהיכנס לשטח ישראל. הרעיון מאחורי הצעדה ציני - הוא מנצל את מוסריות צבאנו, כדי להביסו, ולמנוע ממנו לשמור על גבולות המדינה. לכן, צריכים להפתיע את חמאס, אם תפרוץ "צעדת השיבה", ולמנוע ממנו, גם באש מדודה ומבוקרת, לממש את זממו. וָלא - תישנה הצעדה. יתר על כן, אם יצטרפו ערביי ישראל לצעדה, זו הכרזת מלחמה על המדינה; וצריכים לדכאה באלימות חכמה.

ג. דו-צדדי

"חדל אש, צה"ל צה"ל", ספרו של אל"ם (מיל') בועז עמידרור, זכה בפרס הראשון בתחרות "פרס מולדובן לספרות צבאית חדשה" לספרים בעברית בנושאים צבאיים-ביטחוניים, התורמים תרומה משמעותית לשיח ולחשיבה מקורית בנושא ביטחון ישראל. את פרס מולדובן מעניק זו השנה השמינית מרכז אריאל לביטחון ותקשורת באוניברסיטת אריאל, בראשות ד"ר רון שלייפר.

הספר של עמידרור מנתח תופעה אסטרטגית וטקטית בעלת השלכות אנושיות וצבאיות בכל מלחמות ישראל, אך לא רק בהן, ירי כוחותינו על כוחותינו. מעבר לכאב האנושי ולאובדן החיים, ירי דו-צדדי (דו"צ) מהווה גורם מפריע וטראגי בניהולה של כל מערכה. צה"ל וכוחות הביטחון שילמו מחיר כבד על טעויות, שהביאו לזיהוי לא-נכון ולפתיחה באש, לעתים קטלנית ביותר, על כוחותינו. ירי על כוחותינו אינו גזירת גורל וניתן למניעה גם בהקפדה על נהלים וגם במחשבה בריאה ובהטלת ספק.

לפני כעשרים ושתיים שנה השתתפתי בכנס האגודה האמריקנית להיסטוריה צבאית, ובה ניתח גנרל בדימוס בשריון האמריקני את התופעה, שמטרידה גם את הצבא האמריקני.

בפרס השני זכה פרופ' יואב גלבר על ספרו, "התשה", ובפרס השלישי - סא"ל (מיל') דוד בן-עוזיאל (טרזן), "בשליחות המוסד לדרום-סודן, 1971-1969, פרקי יומן-מבצע". פרס בקטגוריית מלחמת לבנון השנייה ניתן ליוני שטבון, על ספרו, "תחת אש".

ד. מחוץ לקופסה

השד יודע מה הביא את ממשלתנו להכיר פתאום, אחרי כאחת-עשרה שנות עמימות, בהשמדת הכור הסורי. אני מקווה, שחשיפת מבצע ״מחוץ לקופסה״ לא נועדה רק לקדם את מכירת ספרו של האסיר לשעבר אהוד אולמרט, אלא יש לה גם תכלית ממלכתית ראויה.

החשיפה העלתה אל פני השטח את המתח הטבעי בין מקבלי ההחלטות. מאיר דגן, ראש 'המוסד' דאז, כבר איננו עמנו, ואחרים חלקו את הכבוד, שמגיע לו ולאנשיו. המתח נובע גם מפני שכל אחד מהם, גם אם אינו נושא כעת (תודה לאל) בתפקיד רשמי, רוצה לבנות את כתיבת ההיסטוריה, ולדאוג למקומו הראוי (בעיניו) בה.

הוויכוחים על-אודות המבצע מזכירים במקצת את מה שאירע במסדרונות קבלת ההחלטות ערב המבצע לשחרור החטופים מאנטבה. גם שם לשר הביטחון דאז הייתה דעה מסתייגת, שנדחתה, למזלנו.

ה. מיצוי זכויות

אחת הבעיות החברתיות הקשות הנה, שחולים - 'מטופלים' בלשון נקייה - אינם יודעים מה זכויותיהם, ואיש אינו מתאמץ ליידעם. לפיכך, לא יקבלו את המגיע להם.

מניסיוני אני יודע, שחלק מהמטופלים ניזונים משמועות, שלא תמיד מבוססות. לעומת זאת, נעזרתי בליאנה, עובדת סוציאלית מדהימה באסותא רמת-החייל, שהיא אוצר בלום של ידע ושל רצון לעזור.

כדי להתגבר על הבעיה, מקים משרד הבריאות מערך ארצי למיצוי זכויות מטופלים. המרכז הראשון במערך הזה נחנך בבית-החולים איכילוב בתל אביב; ואני מקווה, שיסייע לחולים לדעת את זכויותיהם - צעד ראשון למיצוי הזכויות.

ו. שמחת הסדר

״ליל הסדר, ליל תפארת, / כל סמטה אור-חג מוארת / הלבנה, ביד לוטפת / זוהר-חג כל צריף עוטפת. // צל מי שט שם? חרש נע הוא: הנביא זה - אליהו ... //״ - שר יעקב פיכמן בשירו, 'אליהו הנביא'.

אווירה של פסח שורה על השיר, והיא מזכירה לי למה אני אוהב את פסח ואת ההכנות אליו.

בפסח, יותר מכל חג אחר מחגינו, אני חש במשא ההיסטוריה היהודית, המונח על כתפיי. מכין בדחילו וברחימו את החרוסת, את המרור ואת שאר המרכיבים של צלחת הסדר; קונה יין ומצות; ומנער את זיכרוני על סיפורי ההגדה. יחד אתי חוגגים יהודים בכל רחבי העולם, כפי שחגגו אבותינו בארץ ישראל ובכל הגלויות את חג המצות.

דב, אבי ומורי המנוח, היה מתמוגג בסדר, ומרחיב לגבי כל קטע וקטע. לפני החג, בין ההכנות, הסיוד, הצביעה והניקיונות, היה שוקע בספרייתו, כדי לחדש ולהתעדכן, והיה מביא ציטוטים מהתלמוד ומדרשים, והופך את הסדר לחוויה לימודית. הלכתי בדרכיו, וילדיי שמעו ממני דברי רקע והסברים על ההגדה ועל מזמוריה.

פסח הינו מועד חשוב בהיסטוריה שלנו. ביום הזה, ביציאת מצרים, הפכנו משבטים לעם, אך התהליך היה ארוך, קשה וממושך. בימינו מסמן פסח את הגאולה. שבוע אחריו - יום השואה; ושבוע לאחר מכן - יום העצמאות. שלושה שבועות, שהם סיפורו האמיתי של דור הורינו בקיצור נמרץ.

אני אוהב מצות, מחכה בכליון עיניים לסדר, שבו אפתח את חבילת המצות, ואחלק את תכולתה, ואניח את שלוש המצות מתחת לצלחת. פסח ומצות מאחדים את עמנו לאגודה אחת, ובסדר אנחנו טועמים מכל סימני החג, וזוכרים.

חג פסח, חג המצות, חג האביב, חג החרות, חג הגאולה ועוד כתרים ניתנו לחג. לכולנו חג שמח!