משחקי המציאות המדומיינת בפוליטיקה, פוקדים אותנו חדשים לבקרים בכל פעם שנדמה שאנו עומדים על סיפו של משבר ממשלתי חדש. רוב המקרים הללו נוגעים לנושאים ישנים שאיש לא באמת רצה לפתור אותם בעבר, וגם בסבוב הנוכחי אף פוליטיקאי פעיל אינו מתכוון להביא את הדברים עד כדי בחירות ממש. אולם, בשולי המחנה הפוליטי הריאלי, זה שיודע שבחירות הן הימור ואיננו אוהב להמר על גורלו, ניצבים "קיביצרים" מסוגים שונים שהבידור השכיח שלהם הוא יצירת סערת אבק זמנית בתקשורת, ובסערה זו מתבלטת דמותם הפרשנית, בדמות רוב מלל שעיקרו סרק וסקרים חסרי תכלית.
השיטה פשוטה: בוחרים דמות אמיתית שהרלוונטיות הפוליטית שלה מטושטשת לחלוטין, ועורכים סקר (עומק) תחת סדרת שאלות אמיתיות על מצבים היפותטיים. האירוע האחרון מסוג זה, היה סביב דמותו של
בני גנץ. השאלה המרכזית לנסקרים הייתה כיצד היו מצביעים אילו אחד משלושה מצבים היפותטיים היה מתקיים בבחירות הבאות, שבהן ניצב גנץ באחת משלוש עמדות: בראש
מפלגת העבודה (ולכן גם בראש
המחנה הציוני, בהנחה שלִבני מסכימה לכך), חובר ללפיד או רץ בראש רשימה עצמאית, שאיש אינו יודע עליה דבר - לא מיהם חבריה ולא מהן מטרותיה. בראש סקר פיקטיבי ממין זה, ניצבת הנחה יסודית שבחירות בישראל אינן מושפעות ממצע או עמדה אידיאולוגית, אלא מהאדם העומד בראש המחנה; הנחה מופרכת מיסודה.
בני גנץ הוא הדמות בסקר הגחמתי האחרון שראיתי, והדיון בו ובערכו משתמש בדמותו של גנץ כמשל. הדברים נכונים ביסודם לכל מקרה דומה. השיקולים יהיו דומים אך הטיעונים יעסקו בכל פעם בדמות "המושיע האקטואלי" לאותו סקר. ההשוואות השבלוניות בין ישראל למדינות אחרות, במונחים של: התאמה, ניסיון, ותק, משקל הניסיון הצבאי, זיקה בין ניסיון כללי לניסיון פוליטי רלוונטי, רקע בינלאומי ועוד - כולם כלאם פאדי; אמריקה היא אמריקה וישראל היא ישראל; לא בכל השוואה קובעים הגודל או - הגובה...
אני כופר, מכל וכל, בהתאמתם המוחלטת והבלתי מוטלת בספק של רמטכ"לים לשעבר לכהן כראשי ממשלה. אני כופר ביתר תוקף בהנחה שניתן להקפיץ רמטכ"ל מכסא א' לכסא ב' בזמן אמיתי, ורק האילוץ החוקי של תקופת צינון מונע זאת. תקופת צינון איננה רק ניסיון פוליטי לבלום מתחרים פוטנציאליים; היא בעלת ערך מהותי. פסולה בעיני גם הנחת- העבודה הגורסת שניהול צה"ל בימי שלום זהה למבחן העומד בפני רמטכ"ל שנאלץ להוביל את הצבא בשעת מלחמה, בין אם זו מלחמת לבנון הראשונה ובוודאי אם זו מלחמת יום הכיפורים. ניהול צה"ל הוא מאמץ אינטלקטואלי ומנהיגותי אדיר אולם הוא עדיין איננו שקול לניהול המדינה באותן נסיבות, חרף המעורבות העצומה של צה"ל בכל תחומי מחיינו. "THE BUCK "HERESTOPS - נהג לומר הנשיא טרומן, ואף הציב שלט יפה בנוסח זה על שולחנו
1. זה ההבדל הגדול בין הקברניט הבכיר (מנהיג לאומי) לכל בעל תפקיד אחר.
במערכת השלטונית של ישראל קיימת לקונה חמורה בעובדה שלא קיים בה תהליך מסודר לבחירתו של מועמד לראשות הממשלה, או לתפקידים פוליטיים וביצועיים בכירים אחרים. התנאי ההכרחי: כל בעל תפקיד פוליטי בכיר צריך לשקף בחירה ציבורית, וכל בעל תפקיד ממונה צריך לשקף בחירה על-ידי נבחרי ציבור, הם א'-ב' של מנהל ציבורי תקין בדמוקרטיה רציונלית. אך אלה לבדם אינם מספיקים.
נסיגה יחסית
בעבר, ראינו רמטכ"לים (רבין, ברק, ידין) שכשלו כפוליטיקאים בכירים (ראשי ממשלה או ממלאי מקומם). ראינו פוליטיקאים משופשפים (פרס, אולמרט, קצב, ויצמן, שרון) שכשלו כראשי ממשלה ונשיאים. חזינו בגנרלים מכל הסוגים ובכל הרמות, בכללם כאלה שמונו לתפקיד שר הביטחון (דיין,
יצחק מרדכי, מופז, יעלון) ולא ממש עמדו במבחן הציפיות של הציבור. לצידם גם ראינו שרי ביטחון אחרים (בן-גוריון, ארנס, שמיר) שפעלו היטב חרף היותם "אזרחים מן השורה". לא מעט קצינים שהצטיינו בביצועיהם כאנשי צבא עד הגיעם לדרגת אל"ם, החלו בדריכה במקום או בנסיגה יחסית כאשר התקדמו לדרגי אי-הכשירות שלהם
2.
בתחום בחירת המנהיגות הבכירה בנושאים הקריטיים ביותר לקיומה ורווחתה של המדינה - ראש ממשלה, שר ביטחון, רמטכ"ל, ראשי זרועות המודיעין וחברי המטה הכללי (וגופים נוספים כמשטרת ישראל) אנו מתנהלים עדיין לפי סיסמאות פופוליסטיות, חזיונות מתחום המציאות המדומה ומשאלות הלב ולא בדרך המלך ובשיטות מתודיות סדורות.
בסיפורי גנץ וחמשת הרמטכ"לים האחרים המחפשים לעצמם ג'ובים בשירות הציבורי, אין בנמצא שום דבר שלא ניתן למצאו גם אצל אזרחים אחרים מוכשרים, משכילים ומנוסים. לפיכך, מוטב ש"הלשעברים" הביטחוניסטים שלנו ישכחו את "המגיע להם בגין עברם" יפשילו שרוולים ויתכוננו לעבוד קשה בשירות הציבור. איש מהם לא יפסיד בעיני הציבור אם יכיר במגבלותיו וישכיל למזער את סכנותיהן ע"י שדרוג יכולותיו בתחום האזרחי וציוות נכון של המערכת המסייעת על ידו
3.
מוסכמה בלתי-מוכחת היא שהתקשורת היא "כלב השמירה של הדמוקרטיה". מול התנהלות התקשורת בפועל, בין היתר ב"מפעל ההגרלות הלאומי לבחירת ראש ממשלה", לבין תמיכה עיוורת של "גרופיס", פֵקודים לשעבר ומגויסים שונים אד-הוק, חייבים להיזהר מאוד מחזיונות תעתועים, בין אם מדובר בגנץ ובין אם בדמות מועצמת אחרת מאותה גלריה.
אל לנו לחכות לרמטכ"לים לשעבר או לכל בעל תפקיד צבאי אחר, כמושיעים. רק בחירה מוצלחת ותפקוד יעיל יהפכו את המועמדים מ"עוד נבחר" ל"מושיע"; ככל שידוע לי, אזלו במקומותינו כדורי הבדולח הצופים פני העתיד. נותרו לציבור רק השכל הישר ותהליכי בחירה רציונליים. בבחירות הקרובות או באלה שאחריהן, נידַרֵש לבחור ראש ממשלה שאיננו מובן מאליו. מציע לכולנו לעסוק בשאלה איזו אישיות אנו רוצים לראות כראש ממשלת ישראל מול האתגרים הלאומיים ולא לאיזה רמטכ"ל בדימוס מחפשים אנו תעסוקה.
השאלה איננה מי יביס מחר בבוקר את ראש הממשלה המכהן, אלא מה נאמר על כהונתו של הנבחר החדש כאשר יסיים אותה; האם יעמוד אז בראש האומה או ירכב על גבה?
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
