שימוע - ביצוע ותוצאות

לא לשלוף חרבות - עוד יכולות להיות הפתעות

שיעור קצר במשפטים: עקרונות משפט פלילי וציבורי, ניהול משפטים, חקירות והמלצות, וידע בסיסי לפני הבחירות. כשאני שומע ורואה את הפרשנויות המשפטיות, להבדיל מהפוליטיות, הקשורות לחקירות תיקי נתניהו, על-ידי פרשנים מנופחים בחשיבות עצמית, הן מהצד המשפטי והן הפוליטי, בא לי לפעמים לצחוק ולפעמים לגחך על הפרשנויות שלהם, שהן לא רק חד-צדדיות אלא גם לא נכונות ולפעמים לא נכונות משפטית.

בקשר לחקירות נתניהו: אין ספק שהיה מקום לחקור ביסודיות את האשמות, אבל מה שהשחיר או זיהם את החקירות היו ההדלפות המאסיביות ולפעמים און ליין מהחקירות של כל המעורבים בפרשה על בסיס יומי או שבועי. בארה"ב ייתכן שסוג כזה של חקירות של פגיעה בכללי הצדק הטבעי, והטיית החקירות בכיוון אחד, היו בסיס לפסילה. עקרון נוסף שנזנח והופר ברגל וביד גסה הוא עקרון שמירת האיזון בין הצדדים - הנחקר העדים והמשטרה, ועקרון האוביקטיביות והחתירה לגילוי האמת העובדתית.

המשטרה והפרקליטות שכחו מזמן שתפקידם על-פי החוק הוא להגיע לחקר האמת. שני הגופים האלה, שהם זרוע של הרשות המבצעת, מייצגים את הציבור ואת האינטרס של הציבור. כלומר, תפקידם להיות ניטרליים, אוביקטיביים ולהדגיש ולחקור לא רק לצורכי הרשעה אלא גם עובדות ונתונים שפועלים לטובת הנחקר או הנאשם, ואת זה לא תמיד עושים או משתדלים לעשות כאשר הדגש תמיד ניתן יותר על ההרשעה.

דוגמה קלאסית לכך נתנו פרקליטי נתניהו והוא עצמו כאשר ביקש, גם אם באיחור מסוים, לבצע עימות עם עדי מדינה. אז נכון שעדי מדינה הם כלי חקירתי המוגדר כרוע הכרחי ולא חייבים להיעתר לעימות. ולא לשכוח מה זה עדי מדינה. אלו לא עדים רגילים. מדובר בעדים שהם עבריינים לפי הגדרתם והם בהחלט יכולים לעגל, לתחמן, ליפות, לשנות עובדות כדי שיתאמו לסיפור, כי הם מתוגמלים עבור העדות שלהם, ועל-פי החוק עדותם מחייבת סיוע. כלומר, ההחלטה הייתה אי-ביצוע עימות בנסיבות אלה. ולא לשכוח לרגע מדובר בכל זאת בראש ממשלה ולא בנחקר מן השורה.

ולמה המשטרה התנגדה? כי נבהלה ופחדה שהעדים האלה ישברו, ייסוגו, ישנו או יתחילו לגמגם בעימות שיפגע קשות בתיק. וזאת בלי להזכיר שהסנגוריה הגישה רשימה של 60 עדים נוספים לחקירה שסורבו, וניתן יהיה להביאם במסגרת הסניגוריה. לגוף הפרשה: פרסום ההמלצות, אילו נעשו שלושה חודשים לפני הבחירות, היה במסגרת זמן סביר. פרסומם 40 יום לפני הוא שגוי, לא רצוי ופועל בניגוד להנחיות היועץ עצמו שפרסם הנחיות בנושא זה. כלומר, הוא פועל בניגוד להנחיותיו.

שנית, ההמלצות לפני שימוע הן לא ההחלטות אחרי שימוע, וההחלטות אחרי שימוע הן לא החלטות הסופיות של בית המשפט וכבר היו דברים מעולם ועוד יהיו גם בפרשיות אלה. ההרשעה בתקשורת הוא נושא שונה לגמרי. וכדאי להזכיר, אם מדובר בשלטון חוק אזי כל התומכים בחוק הקיים חייבים להבין ולקבל את הקביעה של חוק יסוד הממשלה, לפיו ראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו למרות כתב אישום אם יוגש אחרי שימוע, עד פסק דין חלוט של בית משפט. והרי לכם קיצור תולדות המשפט הפלילי ציבורי על רגל אחת.