שנאת חינם

לאחר מעשה, יספרו שבכלל לא כך היה. זה הגיע לשיא, כשאדם איים שאם לא יעשה בדיוק כפי שהכתיב, הרי שיהיו תוצאות כואבות. כמובן למסתכל מהצד ברור היה שאם זה לא שגעון גדלות, הרי שנסיון הסחיטה אינו אפשרי בעליל (ומדוע השימוש החריף במילה "סחיטה"? שכן הוצגה רשימת דרישות, ועוד נעסוק בכך).

הסיפור מתחיל בבחור נוצרי, דילון הוזייר. דילון ֿשרת בקונסוליה הישראלית בלוס אנג׳לס (האחראית על שש מדינות) תחת שלושה קונסולים כלליים. אין זה דבר של מה בכך, שכן לא קל לעבוד עם ישראלים. אך דילון שרד והיה העובד הוותיק ביותר, ונזקפות לזכותו כמה פעילויות מאוד מרשימות, פרויקטים אותם יזם או הוביל, ובהם הבאת מגילות ים המלח ללוס אנג׳לס (וכל מאות אלפי האנשים שבאו לראותן) וחתימת הסכם הבנה בין מדינת ישראל לבין מדינת קליפורניה ובין מדינת ישראל וערים שונות כאן (דוגמאת לוס אנג׳לס, בורלי הילס, ווסט הוליווד).

בכדי לאפשר המשכיות של העבודה וההשקעה הכבירה בת שנים ארוכות, דאג אחד הקונסולים הכלליים לשבץ את דילון בארגון מקומי, להמשיך את העבודה עם הפוליטיקאים בכל הרמות.

משם המשיך דילון להקים ארגון שהיום הוא עומד בראשו, עם חברים בכל רחבי ארה"ב, פעילות בכמה וכמה מדינות, עשיה ברוכה ותקציב מזערי. הארגון נקרא בקצרה I-CAN, "אני יכול" או "ישראלים יכולים".

בכל מדינה ומדינה בארה"ב חלון הזדמנויות אחר להציג חקיקה. כך יוצא שהחצי הראשון של השנה הוא תקופה קריטית לפעולה. קדם לתקופה זו מאמץ לשנע את הישראלים החיים בארה"ב להצביע, שכן המחוקקים מקשיבים קשב רב למצביעים להם (ראה לדוגמה את כוחם של האבנגליסטים הנוצרים או הקהילה הלטינית בארה"ב).

דבר אדיר

באותה תקופה גויסו ישראלים מכל הצבעים והגוונים לסרטון תעמולה שאמר "צאו להצביע, גם אנחנו מצביעים".

אין זה דבר של מה בכך. ראו לדוגמה את העיר בןורלי הילס, בה שליש מהאוכלוסייה פרסית, אך הפרסים אף פעם לא הצביעו, בעיקר בגלל שהיה זה דור שהגיע מאירן, שם הם לא הצביעו. היה צריך ללמד ולהסביר להם את התהליך ולוודא שהם מבצעים אותו בצורה חוקית ונכונה. בפעם הראשונה שנבחר פרסי-יהודי למועצת העיר, היה זה דבר אדיר, אך מעטים בלבד היו לצד ג׳ימי דלשד. לאחר ארבע שנים, דלשד נבחר לקדנציה שניה, והפעם הקהילה כולה, שפעם נידתה את הפרסים, הייתה חלק מהקמפיין שלו.

כשרשידה טלייב נבחרה לקונגרס כ"פלשתינית-אמריקנית" ראשונה (אויבינו עובדים יפה, היכן כל הישראלים בקונגרס, בסנט, במועצות הערים ובשאר גופים מחוקקים?), הוציא דילון מכתב המברך אותה על בחירתה ועקץ אותה האם היא תחרים את הישראלי-אמריקני הראשון שיבחר לקונגרס כפי שהיא עושה כשהיא תומכת באופן גלוי ורשמי בתנועת החרם נגד מדינת ישראל.

הסביר דילון במכתבו: "המאמץ המאורגן והשיטתי נגד הקהילה של ישראלים-אמריקנים, מבעלי עסקים קטנים לסטודנטים, בכדי למנוע מאנשיה להגיע לידי מיצוי מירבי של הפוטנציאל שלהם באמריקה גורם לדעות קדומות ולאפליה נגדם. אנחנו ניצבים איתן בכדי לשנות את כיוון זרם זה".

דילון מביא ישראלים לשימוע בפני בתי מחוקקים, שכן כשהסיפור אישי, מתחברים אליו ביתר קלות. אין זו "ישראל" ואין זה ה"כיבוש", כי אם רחל או יוסי הניצבים לפניך. הם נראים בדיוק כמוך (למרות שהמבטא שונה), והסיפור שלהם דומה מאוד לשלך - הילדים כבר לא מדברים את השפה, הקשר עם הארץ ממנה הגיעו הדורות הקודמים רופף ונעלם, התרבות שונה וכך גם העתיד.

שיתוף פעולה

מסתבר שהגישה תקפה לפיכך לכל קהילת מהגרים בארה"ב. כך יוצא שמתקפת החרם בשל הקשר של הישראלים-אמריקנים עם ארץ מכורתם יכולה להיות אפקטיבית לא פחות גם נגד מקסיקנים, ארגנטינאים, סינים, קוריאנים ואחרים. "מה שטוב נגד היהודים, טוב גם נגד אחרים, ומה שמתחיל נגד היהודים, אף פעם לא נעצר אצל היהודים". לפיכך הכלים בהם ארגונו של דילון משתמש תקפים גם עבור אחרים, ושיתוף פעולה ברוך עם אחרים יכול, אולי, למזער את הנזק המתמשך בשתוף הפעולה של מיעוטים עם הפלשתינים ה"נרדפים".

כך נוצרה קואליציה המעונינת בעבודת הארגון הכוללת רוסים ופרסים, שתי קהילות משמעותיות ביותר.

כשצריך לשנע את הישראלים, דבר שאף פעם לא קל היה לעשות (הישראלים תמיד מחכים שמישהו אחר יופיע במקומם, לדוגמה הנוצרים), נוספו גם הפרסים והרוסים, נוצרים ואחרים. כשהגיעה הילאן עומר לערב גאלה של CAIR, בין כ-400 המפגינים הייתה קבוצה לא מבוטלת של אותה קואליציה שהצטרפו ובאו לתמוך במארגנים העיקריים - ארגונה של בריג׳יד גבריאל באזור, ששינע את חבריו כפי שהם עושים מזה שנים רבות נגד האיסלאמיסטים ובכדי לשמר את אורח החיים שלנו במערב, ולהביע את מחאתם נגד חברת הקונגרס האנטי-יהודית, ומארחיה מארגון הוועד על יחסי מוסלמים אמריקנים ואורחי הכבוד "קול יהודי לשלום".

וכשבעיר ווסט הוליווד, מעוז הסופר-ליברלים בארה"ב וביתם של חברי הקהילה הגאה, התכוננו להקרין סרט על הנכבה, התכנסה לה קואליציה פרו-ישראלית כמותה לא ראיתי מזה העשורים האחרונים בלוס אנג׳לס. אנשים שיודעים להניח את ההבדלים ביניהם ולעבוד ביחד.

בנוסף לפעילות בשטח, הארגון מציע כיתות "אזרחות" ומעורבות בפוליטיקה, דואג ליצור קבוצות פעילות של ישראלים ברחבי ארה"ב אך יותר מכל, שוקד על חקיקה מהחוף המערבי עד לחוף המזרחי בכל הנוגע לישראל, ליהודים ולחיי הישראלים-אמריקנים כמיעוט בארה"ב. במדינת נבדה, לדוגמה, מדובר על הקמת מוזאון לשואה. אם אכן זה יקרה, נבדה תהיה המדינה השלושים בה יהיה מוזאון שואה שתפקידו יהיה לזכור את העבר ולהלחם בעליה האנטישמיות בעולם ובכתיבה מחדש של ההיסטוריה.

מרבד הקסמים

ממדינה למדינה, מוושינגטון למסצ׳וסטס, מותאמת הצעת חוק למדינה עצמה, וביחד היא מראה לא את ה"עוצמה" של הישראלים (השולטים בחיינו, לפי האנטישמיים המודרנים) כי אם את העובדה שהם נוטלים חלק בפעילות ומקדמים את הקהילה, כחלק ממרבד הקסמים הזה ששמו ארה"ב.

בוושינגטון די סי הבירה, הצליח הארגון לקבל את חסותם של שלושה סנטורים להצעת החלטה המעלה על נס את תרומתם של ישראלים אמריקנים לחברה ולתרבות האמריקנים ומגנה כל צורת אפליה נגד חברי הקהילה הישראלית אמריקנית. הטקסט הראשוני עצמו נכתב על-ידי דילון, והפגישות שנערכו בבירה היו חלק מביקור מיוחד שערכו חברי כמה ארגונים שהם חלק מהקואליציה שבונה ארגונו של דילון. ביום שהטיוטא פורסמה ברבים, טרם הפרסום ביקש אחד מהסנטורים שנתן את חסותו לקבל אסמכתות למספר הישראלים החיים בארה"ב.

השאלה פשוטה, אך התשובה אינה בנמצא. גופים שונים זורקים לאוויר מספרים ממאה אלף עד מיליון ישראלים, כל אחד לפי צרכיו ונוחותו. אלא שלא היה מחקר דמוגרפי, ואין מספר "נכון".

בנוסף לפניה לעזרה לשגרירות ישראל בארה"ב, התשובה התקבלה דווקא מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארץ. לא תשובה מלאה כי אם חסם עליון, אך סדר גודל נכון. לא עברו שעתיים, ואותו אדם התקשר לנזוף בעובדי הסנטורים. איך העזו? באיזו זכות? ומה פתאום אותו דילון (ניחא, הוא כתב, יזם, חיבר את כולם, הוציא לפועל, אך ניתן למחוק אותו כלא היה)?

לא עברו שעתיים נוספות והפתעה נוספת. הודעה לתקשורת מגוף אחר. אותו גוף מודיע לעולם שהוא זה שעבד על הרעיון מאז 2017, והנה הפרי של עבודתו המאומצת. אף לא מילה על ארגונו של דילון, כאילו מחקו אותו מהמפה (דבר שהאירנים מאוד מעוניינים לעשות למדינת ישראל; יכולים הם ללמוד דף מספר זה).

רגשי נקם

בימינו קוראים לכך "חדשות מפוברקות" (פייק ניוז), וכגוף מנסה לשנות או לסלף עובדות, כדאי שהאמת תהיה לצידו. לא היו נסיעות לבירה. לא היו פגישות בנושא. לא היו אימיילים (ובהם לשגרירות ישראל). לא היה הטקסט שנכתב. כלום. כל אלו הן עובדות הנוגדות את המציאות החדשה שהמציא אותו גוף, כך שראוי להתעלם מהן או להעלימן כמידת האפשר.

כיון שהפנטסיה לא תואמת ולו במקצת את המציאות (למעט אולי שגעון גדלות), הרי שצריך לעשות מעשה בנוסף להודעה לתקשורת. איום ונסיון סחיטה של העובדים במשרדי הסנטורים (המתפרש כאיום ישיר על הסנטורים עצמם), וכל זאת על מה ולמה? רגשי נקם או קנאה? התנהגות ילדותית ונבזית, לא אתית ואולי אפילו לא חוקית.

על אויבינו הייתי מאמין שהם ינקטו כל דרך אפשרית למחוק אותנו מהמפה. מדוע שאאמין? כיון שראיתי זאת במו עיני וחוויתי זאת בעצמי. אך על חלק מאתנו, אנשים שאכפת להם מישראל ומגורל העם היהודי? מדוע לא יצאו בהודעה המברכת את דילון על ההשג הכביר עבור כולנו, עבור ציון דרך נוסף שיכול רק לעזור לנו?

אם הייתי אחד הסנטורים, הייתי מגיב כדלקמן: אחיכם בג׳יי סטריט טוענים שהם מייצגים את הקול היהודי. הם מחזרים אחרי כל הזמן להוציא הודעה נוגדת בדיוק. יהודים אחרים, דוגמאת ג׳ורג׳ סורס ואנשיו, מחזרים אחרי כל הזמן בטענה שאסור בתכלית האיסור לתמוך בישראל ובישראלים, באשר הם.

מציאות של ממש

פלשתינים ומוסלמים מתקיפים אותי כל הזמן בשל כך שאני מעז להגיד ולו מילה חיובית על היהודים ובכלל לחשוב על ישראל. מסתבר שטעיתי בחסות שנתתי, בכך שהסכמתי שתשתמשו בשמי. אולי כדאי שתחליטו ביניכם לבין עצמכם מה טוב לכם ומה אתם רוצים? בינתיים עיזבו אותי. גם כך אתם מכניסים אותי לצרות. ההתנהגות שלכם אפילו לא הולמת ילדים בכיתה א׳ או ב׳, שכן הם מתנהגים בצורה יותר בוגרת ואחראית.

זיכרו, אתם לא יכולים לאיים על סנטור בסנט של ארה"ב ולבוא בדרישה שאוציא הודעה המבהירה שאתם אלה שעבדתם ויצרתם והגעתם לזמן זה. הלא אתם יודעים שלא כך הוא. מה ברצונכם - שאשקר? שאעזור לכך להפוך מציאות דימיונית למציאות של ממש? עבור מה ולמה?מתי תלמדו שכשעובדים ביחד, מצליחים יותר מאשר כשעובדים כל אחד בנפרד?

והאם לא למדתם אף פעם את נאומו של אברהם לינקולן ב-16 ביוני, 1858, באילינוי, בו הוא אמר ש"בית חלוק נגד עצמו לא יכול לעמוד"?

כאמור, קחו פסק זמן. בינתיים, אתם - וישראל - לא מעניינים אותי!

האם זה מה שאנחנו רוצים? האם אבדנו כל צלם אנוש, כל צל-צילו של כבוד עצמי ודרך התנהלות ברבים? למי שמשתוקק במפלתנו, מי שרוצה למחוק אותנו מהמפה, אין צורך שתתאמצו או שתזדרזו. מסתבר שאנו עושים זאת בעצמנו, נגד עצמנו, וכבר לא נותר הרבה זמן עד שנביא לסופנו במו ידינו. ואולי על כך נאמר שבית המקדש השני נהרס בשל שנאת חינם.